חשיבה חופשית

יש ארגון עולמי בשם RESEARCH GATE שמדרג מדענים לפי כל מיני קריטריונים. השבוע קיבלתי מהם מייל על עליה בדרוג  שלי, עם קישור לאתר שלהם. ואני תהיתי, מה זה אני? אולי זה מישהו אחר שנושא שם כמו שלי?

אבל מעל לשם הופיעה תמונה. ומתחת לשם - שם מוסד המחקר שלי.

אינני מספר לכם את זאת כדי להתפאר, אלא כדי להראות שעם התהילה מגיעה גם מעמסה. אבל הקדמתי מעט את המאוחר.

ושם בדרוג ה- RG, ראיתי שמדד התהילה (REPUTATION) העולמי שלי עלה והוא כרגע היכן שהוא בעשירון העליון. והאתר הראה שרק היום עקבו 256 אחר הפרופיל שלי וגיליתי שיש לי כמעט 900 עוקבים קבועים. קצת מוזר, אני לא עוקב שם אחר פרופיל של אף אחד. אני עוקב רק אחר פרסומים של מאמרים שמעניינים אותי בבסיס הנתונים של כתבי העת המדעיים בתחום שלי ובתחומי עניין אחרים.

וברשימת העוקבים יש מידע על העוקבים, שמם, שם מוסדם, והמדינה. האמינו לי, למי יש כוח עכשיו לבדוק מיהם העוקבים? אבל ברפרוף קל מצאתי שברשימת העוקבים היום, נמצאת קרן מחקר בארה"ב שמעניקה מענקי מחקר עבור פרוייקטים מצטיינים, "כביכול" בכל העולם. אבל אף מדען ישראלי לא קיבל מהם מענק מחקר בעשרים שנה האחרונות. לפני שנים בזבזתי עליהם את זמני בהגשת בקשה למענק מחקר. עמלתי עליה למעלה מחודש. בקשה שעובייה כספר. וכמו כל המדענים הישראלים שהגישו - קיבלתי תשובה שלילית. אז מה פתאום הם עוקבים אחרי? רגשי חרטה? לא אכנס כאן למחשבות קונספירציה, אם כי יש לי ניחוש. בשביל לתת לי מענק מחקר לא הייתי מספיק טוב להם. אבל מאד יתכן שיפנו אלי בקרוב לשפוט הצעות מחקר חדשות שנשלחו אליהם.

וחוצמזה, אינני יודע אם יש לזה קשר, אבל העיתוי מעניין. קיבלתי השבוע בקשה לכתוב ספר מדעי בתפוצה בינלאומית. זה כמובן יעלה עוד קצת את המדד. לא עניתי מיד. צריך לחשוב על זה, כי זה כרוך בהרבה מאוד עבודה. לבסוף עניתי היום שזה אפשרי, אך אני צריך לקבל פרטים על תאריך היעד, הפורמט, אורך הטקסט, מספר התמונות, וכמובן מה התנאים? ואיזו תשובה קיבלתי מיד לדעתכם? "חדשות טובות. מאושרים שאתה מסכים. נשלח בהקדם את הפרטים והתנאים". רגע, רגע, עדיין לא כתבתי שאני מסכים...

שוב אינני יודע אם זה קשור למדד, אך לאחרונה יש עליה דרסטית בכמות הבקשות של עורכים בכתבי עת מדעיים לשפוט מאמרים של מדענים. האמינו לי שזו מעמסה כבדה נוספת. נראה שעם הדרג דווקא מגיע הז.., אז מה עושים? אני קורא את התקציר, ואם זה באמת בתחומי והמחקר שלי והעבודה מעניית אותי, אני נכנס לאתר כתב העת, עם שם משתמש וסיסמה - ומסמן כן. ואז נפתח בפניי דף השיפוט שלי, ויכול להוריד את המאמר המלא. ברוב כתבי העת מקציבים 14 יום לשיפוט.

ולמשל קיבלתי השבוע לשיפוט מאמר אחד ויש גבול לכמות. אז נכנסתי לדף השיפוט שהוכן כבר עבורי וסימנתי שלא אוכל לשפוט. ואז אתה מתבקש לסמן את הסיבה. ומכיוון שאני לא יכול לציין שהמאמר אינו בתחומי, או שיש ניגוד אינטרסים - ציינתי מחוץ למשרד. זה אמנם שקר לבן, אבל אולי לא. כי מי שכבר קרא כאן בעבר יודע שאני יושב בשלושה משרדים. אז אם באותה עת עניתי ממשרד מחוץ למשרדי באוניברסיטה - נכון שזה לא שקר?

לעומת זאת, ממש לאחרונה קיבלתי בקשה לשפוט מאמר מכתב העת שפרסמתי בו לאחרונה. שמתי לב למייל הזה רק לאחר 4 ימים, כי הוא נשלח ממש לפני סוף השבוע. כבר נותרו לי רק 10 ימים לשיפוט. כמו כן ראיתי שאני אכונה שופט מספר שנים, מתוך שלושה שופטים אנונימים לכותבי המאמר, ואנונימים אחד כלפי השני. כל חוות דעת נשלחת באתר אונליין ואף שופט אינו יכול לראות חוות דעתו של האחר, עד שהעורך מקבל החלטה על קבלה או דחייה של המאמר (או בקשה לרביזיה של המאמר). 

יומיים לפני פקוע המועד, קיבלתי מייל המתזכר על תאריך היעד שהתחייבתי לו. אז לאחר שקראתי היטב את המאמר, הגעתי למסקנה שהמאמר אינו ראוי לפרסום. ראשית, בסריקת בסיסי נתונים - מצאתי שהמאמר ברובו אינו מקורי. חלקים ממנו כבר פורסמו פה ושם. שנית, מצאתי הרבה אי דיוקים במחקר ובעיקר בבחירת ביקורות לא נכונות. ושלישית, מצאתי ניסוי אחד בשיטה מסויימת, שהמסקנה של כותבי המאמר הפוכה.

כשאני שופט, אינני נותן תשומת דעתי למדען הראשי וקבוצתו. במקרה הזה היה מדובר בקבוצה סינית. ובמילא כל השמות שם הם צ'ין, צ'ו, וואנג...

כמובן שכתבתי חוות דעת שלילית הממליצה על דחייה, בהתאם לקריאה אובייקטיבית של המאמר. זו הייתה חוות דעת מנומקת ומפורטת - אחת שתהיה גלויה למחברי המאמר, כדי שיוכלו גם לדעת איך לשפר אותו לפני שישלחו לכתב עת אחר. והשניה לעורך.

כשסיימתי לכתוב כל זאת בדף השיפוט הדיגיטלי - לפני שהיקשתי שלח, בדקתי בבסיס נתונים את הפרסומים הקודמים של של המדען הסיני הראשי הזה. לתדהמתי גיליתי שיש לו כמות רבה של פרסומים. חלקם בכתבי עת מדעיים מכובדים. ואז עוד יותר התרגזתי על המדען הזה. כיצד מדען "מכובד" מרשה לעצמו להגיש מאמר מחורבן שכזה ומצפה שיקבלו אותו?

כשעשיתי לבסוף "שלח", נפתח לפני דף החלטת העורך. ראיתי שרק אני הגשתי את חוות הדעת בזמן. שופט מספר 1 ושופט מספר 3, לא הגישו עדיין. עוברים מספר ימים ואני מקבל מייל עם קישור להחלטת העורך. שופט מספר 1 ושופט מספר 3 שלחו את חוות דעתם - כל אחד מהם כתב רק כמה משפטים המסכמים את העבודה, והמליצו לקבלה. אני הייתי בדעת מיעוט. אבל העורך קיבל את דעתי ודחה את המאמר.  העורך אינו קורא בעצמו את המאמר ומסתמך בהחלטתו על דעת השופטים. 

כשממליצים על קבלה, לא צריך להתאמץ הרבה ואפשר להסתפק בכתיבת כמה שורות. אבל כשממליצים על דחייה, צריך לפרט ולנמק. והכתיבה הזו לוקחת יותר זמן מאשר המלצת קבלה. אז האם חוות דעתם החיובית של שני השופטים האחרים קשורה בכך שעברו את ה Dead Line שלהם, והיו חייבים להכריע במהירות? מה היה קורה אם גם אני הייתי מכריע במהירות?

מכל זה אתם יכולים ללמוד שעליה במדד התהילה אינה סוגה בשושנים. יש לזה מחירים.

אני מודה שהכרה עולמית  מדידה כזו קצת קצת מלטפת את האגו. מה עוד שדירוג התהילה כולל מדענים מתחומי וענפי המדע השונים.  אבל נשאלת השאלה האם זה משנה משהו בחיי המדע היומיומיים? למרות שראיתי שיש עוקבים לפרופיל שלי מישראל, מרבית המדענים הישראלים אינם מפרגנים זה לזה אם אינך משתייך לקליקה שלהם. כל אחד חושב שהמחקר שלו הוא החשוב ביותר בעולם.

אני לא משתייך למאפיות מדענים או קליקות. אני סולד מפוליטיקות. הדבר היחיד שאני טוב בו הוא המודיעין. גם יש תמיד נשמות טובות שמדווחות לי על הנעשה מאחורי הקלעים. ובמקרים שזה ממש הכרחי להשרדותי, אני גם יודע למשוך בכמה חוטים. בזו מסתכמת הפוליטיקה שלי.

אומרים אין נביא בעירו. זה בהחלט נכון לגבי. אז בישראל יש לי עוקבים "בסתר", שאפילו לא טרחתי לבדוק מי הם - אבל זה לא מתבטא בפירגון. משהו שאתם יכולים ללמוד על מדענים ישראלים. פירגון אני מקבל רק בכנסים בחו"ל. ואם בהרצאה שלי שם יושבים בקהל גם מדענים ישראלים, אני רואה את פרצופם האטום או החמוץ. בגמר ההרצאה הם אף פעם לא ניגשים לומר משהו. בהפסקות הם גם לא אומרים דבר על ההרצאה ומה דעתם. הסיפור שונה לגבי סטודנטים ישראלים. הם עדיין לא קנאים ומקולקלים.

 ולבסוף משהו שהססתי אם בכלל לכתוב, ובכל זאת אכתוב בהקשר לבלוגיה כאן: לכל הצוציקים הקיצוניים  "המלומדים" והחוצפנים - שמבטלים כאן את דברי. שמשמיצים, מגדפים ומלעיזים שיש גדולים ממני התומכים בתאוריות ההזויות שלהם  - קצת  RESPECT לא יזיק, לפני שמנבלים את הפה, בעילום שם או בכינוים בבלוג שלהם.

יום טוב לכם

ותודה על ההקשבה.

זהו פרק שני בסידרת הכתבות על המתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע. כאן תראו כיצד מנסים למנוע ממדען פרסום, כאשר תוצאות מחקרו יוצאות באופן ברור כנגד המקובל - כנגד הדוֹגמה.

לפני שנים אחדות סיפר לי מדען ידוע העוסק במנגנוני תיקון של דנ"א על מדען שגילה תגלית  בתחום תיקוני נזקים בדנ"א. מסיבות שונות לעולם המדעי היה קשה לקבל שינוי רדיקלי בקונספציה הקיימת. בכנס מדעי בו הרצה המדען, עשו אותו לחוכא ואיטלולא.  גרמו לו לצאת לגלוּת. אמנם לא גלות לאי השדים, אך לעזוב את המדע. לא היו בו הכוחות כדי להמשיך ולהלחם על מסקנות תוצאות הניסויים שערך והוא נשבר. אלא, כמו שאני תמיד אומר, בסופו של דבר האמת יוצאת לאור, למרות שהמדען שילם מחיר כבד מאד. במקרה זה הוכח, לאחר עשר שנים, שאותו מדען אכן צדק. אולם, אף אחד לא פיצה אותו או החזירו לחיק המדע.

בקריירה שלי כמדען נתקלתי פעמיים בכך שתוצאות הניסויים שלנו ערערו על הקונספציה המדעית הקיימת. אפילו אומר שכמעט הגעתי למצב של להיות או לחדול. את המאמרים סרבו לפרסם ולא משום שמישהו יכול היה לערער על דיוק הממצאים הניסויים (למרות שלפעמים מדענים מנסים לעשות גם את זה). וכשמסרבים לפרסם מאמרים של מדען, מתחילים גם לייבש אותו כלכלית, על ידי סירוב לממן את מחקרו על ידי קרנות מחקר. אבל כיוון שאני הייתי משוכנע באמיתות הממצאים - גייסתי את כל הכוחות הנפשיים ולא ויתרתי.

המקרה הראשון היה לפני כ-15 שנה. באותה עת יצאו 7 מעבדות מהטובות בעולם עם תגלית המצביעה על מנגנון בקרה של פעילות חלבון מסויים שעליו עבדנו גם במעבדה שלי. כתוצאה מכך יצרתי שיתוף פעולה עם חברה יפנית גדולה המייצרת חומרים כימיים המעכבים את מנגנון הבקרה הזה. המטרה הייתה לפתח תרופות המעכבות את הפעילות המזיקה של החלבון הזה, האחראי על כישלון הטיפולים כנגד סרטן.

לאחר שהשגתי מהחברה בלעדיות על המחקר בעזרת החומרים המעכבים שלהם, פניתי לחקור את הנושא. הנחת העבודה שלי הייתה קיום המנגנון הספציפי הזה שמבקר את פעילות החלבון, כפי שפורסם על ידי המעבדות הטובות ביותר בתחום. לכן הייתי בטוח בהצלחת המשך המחקר.

אבל כבר בניסויים הראשונים נוכחתי שמשהו לא בסדר במנגנון שהוצע על ידי המעבדות האלה. כשבדקתי את שלל המעכבים האמורים לעכב את המנגנון המוצע, אף אחד מהחומרים של החברה, הידועים והמוכחים בעיכוב המנגנון - לא עיכב וביטל את הפעילות המזיקה והלא רצוייה של החלבון הזה, במגוון תאים סרטניים שגדלים במעבדה שלנו בתרבית. למעט חומר אחד בלבד שעיכב את פעילות החלבון. כאמור, אם התאוריה היתה נכונה, כל החומרים שקבלתי היו צריכים לעשות את מלאכתם ולא אחד בלבד. במדע, אם יש אפילו ממצא מדעי מוצק אחד שאינו מתאים להנחת היסוד המקובלת - היא נופלת. וכשאני מציין ממצא מדעי מוצק, הרי אני מתכוון לממצא של מחקר העומד בכל הסטנדרטים והשיטות המדעיות, ולא בממצאים כביכול בסיינטיפיק ידיעות או יוטיוב.

המשך המחקר הצביע שהחומר היחיד שעיכב את פעילות החלבון המזיק בתאים סרטניים שונים, עושה זאת במנגנון אחר לחלוטין שלא קשור למנגנון שהיה מקובל על ידי המדע.

כיוון שהעבודה שלנו יצאה כנגד הדעה המקובלת על ידי מיטב המדענים וכנגד שבע מעבדות. ומכיון שאחת משבע המעבדות האלה הייתה של הבוס שלי לשעבר כשעשיתי אצלו את הפוסט דוקטורט, הייתי חייב להיות משוכנע שאני לא טועה ולכן עשינו הרבה ניסויים נוספים בשיטות מדעיות שונות, וקיבלנו אותה תוצאה.

כאן התחיל הגהינום שלי. המאמר שכתבתי בנושא חזר עם דחיה מעשרה כתבי עת מדעיים. שתבינו, כאשר שולחים מאמר לפרסום לכתב עת מסוים, לא ניתן לשלוח אותו לכתב עת אחר עד שמתקבלת תשובה רשמית של דחיה. והיו כתבי עת שייבשו אותי למעלה מחודשיים עד שהגיע מכתב הסירוב. שנה וחצי לא הצלחתי לפרסם את העבודה הזו. המאמר זכה לסרוב בתואנות שונות. כפי שסיפרתי לכם בפוסט הקודם, כל מאמר נסקר על ידי מומחים בתחום והמומחים האלה היו משבע מעבדות שהמאמר סתר את ממצאיהם.

חלק מהודעות הסירוב היו בסגנון של "המאמר אינו בתחום העניין של כתב העת" (וממתי מאמר בתחום הסרטן אינו בתחום העניין בכתב עת העוסק כולו אך ורק בנושא הסרטן)? וחלק מהתגובות היו בסגנון של "ערוך עוד ניסויים" שיקחו לפחות עוד חמש שנים.

ורציתי גם שתדעו שבמהלך הנסיונות האלה לפרסום שלא צלחו, הבוס שלי לשעבר במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, השתכנע בצדקת דברי והסכים שאני אוסיף את שמו לרשימת מחברי המאמר. ובזה הוא למעשה הודה בטעותו. כי המעבדה שלו הייתה כאמור אחת משבע המעבדות שפרסמו מאמרים על "המנגנון המקובל". אבל גם זה לא עזר.

המצב השתנה, לאחר ששלחתי בפעם האחת עשרה את המאמר לכתב עת אירופאי מכובד בתחום הסרטן, יחד עם מכתב אישי מפורט של השתלשלות העניינים אל העורך הראשי. ציינתי שמיתנתי את מסקנותי, באופן שאינני יוצא ישירות כנגד ממצאיהם של האחרים, אלא מתאר רק את תוצאות מחקריי והמבין יבין.

העורך שלח כמקובל את המאמר למדענים שופטים בתחום, והם כקודמיהם העלו פיקפוקים ורשימה של למעלה משלושים ניסויים שאני צריך לעשות. אבל העורך הראשי שהבין עניין, התעלם מכל הערותיהם וביקש ממני רק שני דברים כדי שהמאמר יוכל להתפרסם. דבר ראשון היה לבצע מכל רשימת הבקשות של השופטים רק ניסוי אחד. והדבר השני, לאחר ביצוע הראשון, דווקא לחזק את העובדה שאני יוצא כנגד המקובל.

את הניסוי הנוסף לא היינו צריכים לעשות, כי כבר נעשה על ידינו כביקורת נוספת. הוספתי אותו למאמר, ולבקשת העורך הדגשתי כי המאמר יוצא כנגד המקובל. המאמר התקבל תוך יום על ידי העורך הראשי ופורסם. האמת יצאה לאור.

אתם שואלים ודאי, הכיצד כל האחרים טעו? במאמר שלי הסברתי גם את זה. כל שבע המעבדות עבדו על אחד משני סוגי תאים סרטניים שגדלים מזה עידן ועידנים במעבדות, לאחר שבודדו מהגידולים של חולי סרטן. וכשמגדלים תאים כאלה זמן רב במעבדות, הם עוברים שינויים ומוטציות בדנ"א שלהם. לכן, כל ממצא צריך לבדוק על מגוון רחב של תאים שנלקחו מחולים שונים. אמנם כל אחד מסוגי התאים האלה עשוי לעבור שינויים בתרבית, אבל השינויים האלה, שהינם אקראיים - אינם יכולים להיות אותם שינויים בכל סוגי התאים.

אז כאמור המסקנה מהממצאים של שאר המעבדות היו רק מקרה פרטי שחל רק בשני סוגי התאים שהם בדקו. לכן התוצאות שלהן לא חזרו אצלי בסוגי תאים אחרים. זה כבר מספיק כדי להפיל את התאוריה המקובלת. אבל כדי להוכיח סופית, השתמשתי במערכת תאים שהנדסנו בהנדסה גנטית, כדי להוכיח סופית שמה שנחשב למקובל אינו נכון.

בכנס מדעי שנערך בגרמניה לאחר מספר חודשים, אחד מהנואמים ציין שיש הטוענים כך וכך ויש הטוענים אחרת (והוא התכוון אלי). היום אף אחד אפילו לא מציין את המקובל אז, אלא רק מצטטים את המאמר שלי ושל אחרים שפורסמו אחר כך - שהעזו לומר כי המלך הוא ערום. ובכנסים היום אני מרגיש כמו הברווזון המכוער שהפך לברבור.

זוכרים שאחד מהחומרים של החברה היפנית בכל זאת עיכב את הפעילות הלא רצויה של החלבון בחולי סרטן (אבל במנגנון אחר)? ובכן המשכנו לחקור את השפעת החומר הזה במודלים שונים שלנו ובחיות, ופרסמנו את השפעתו המבורכת במספר מאמרים מדעיים נוספים. המחקר שלנו זכה למאמר מערכת של כתב העת Leukemia Research, שבו מועלית תקווה שהחומר ישמש בעתיד תרופה חדשה בלאוקמיות. על החומר נרשם פטנט על ידי החברה היפנית, והוא נמצא כיום בניסויים קליניים.

מכאן שהמשבר - שאירע בעקבות הסירוב לפרסם את העבודה שלנו - לא רק הוציא את האמת לאור, אלא גם הוביל לתגלית של תרופה פוטנציאלית לעתיד. 

על המשבר השני, אספר לכם בפוסט הבא בסידרה. וכאמור אספר לכם בסידרה עוד על המעשים הסודיים והמכוערים של מדענים ושל הממסד המדעי.

***

אסיים פוסט זה במקרה טרגי. הבן חזר לסופ"ש מהצבא וסיפר על חייל, חבר שלו לנשק ובן מחזור, שחש לאחרונה בכאבים באשכים. הוא הופנה לרופא בחר"פ שרשם לו אנטיביוטיקה לעשרה ימים, וציין שיחזור אליו במידה והכאבים לא יעברו.

בסופ"ש הקודם החייל יצא לחופשה הבייתה, והוא שלח הודעה ברשת הסגורה של היחידה כדלקמן: "פניתי לבית חולים רמב"ם. גילו לי סרטן. ניתחו אותי מידית. מצאו גם גרורות בבלוטת לימפה וברֵיאוֹת. התחלתי לקבל כימותרפיה".

כולנו מזועזעים ומאחלים לחייל החלמה.

הפוסט הזה הוא הראשון בסידרה בת מספר פרקים, שאני מתכנן להביא כאן. הטריגר לסידרה נובע מאירוע שהתרחש השבוע, אבל כבר מזה זמן שתכננתי להביא סידרה זו כאן. נושא הסידרה הוא רכילות על התנהגות מדענים. חלק מהדברים שאביא כאן הם ממש שערוריתיים. ואני מנצל את העובדה שאני כותב כאן בכינוי ספרותי ולא בשמי האמיתי. אבל, למרות זאת לא אחשוף שמות, כי ראשית זה לא הוגן לחשוף אנשים כשאני לא חושף את זהותי. ושנית, זה יכול להוביל לשערוריה ענקית, לא רק בקנה מידה ארצי, אלא אפילו בקנה מידה עולמי.

ולמרות שאני אביא את כל האמת ובידיי הרבה עדויות ומסמכים שיעמדו לדעתי בכל מבחן משפטי, ממש אין לי כל חשק לבזבז את זמני במשפטי דיבה ולזכות בחרמות של עולם המדע. ובנוסף לא שמתי למטרה לחשוף מדענים אלא רק ללמד את הציבור על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע, ואני מדגיש - איני יוצא כנגד המדע עצמו אלא כנגד התנהלות של מדענים רבים (בהחלט לא כולם) ושל הממסד המדעי.  ולמרות זאת, כפי שתראו, למרות כל האינטריגות והפוליטיקות, לבסוף האמת המדעית מנצחת. הצדק יוצא לאור, לפעמים בסבל ובכאב רב.

אז מהו האירוע שגרם לי להעלות את הפוסטים בסידרה הזו כעת? ובכן הדבר קשור בכך שמאמר חשוב שלנו ויתכן פורץ דרך, התקבל השבוע לפרסום בכתב עת מדעי מכובד. בעצם עדיין לא התקבל סופית, אבל יתקבל בתנאי שנמלא אחר מספר תיקונים ותוספות נדרשות, רובן טכניות.

ולפני שאסביר מה נדרש מאיתנו כדי שהמאמר יתפרסם, אסביר בקצרה כיצד מאמר מדעי מתקבל או נדחה. במרבית כתבי העת המדעיים, המאמר נשלח און ליין למערכת העיתון, יחד עם תקציר ומכתב לעורך הראשי. העורך הראשי קורא את התקציר והמכתב ומחליט אם הנושא שלו מעניין אותו. הרבה מאמרים מוחזרים תוך מספר ימים מפאת "חוסר עניין לציבור". זה תלוי במידה רבה בטעמו האישי ובמידת העניין הכללית של העורך הראשי.

והיה ומצא נושא המאמר עניין אצל העורך הראשי, הוא מעביר את החומר לטיפול לאחד מעורכי המשנה שלו. אם עורך המשנה מוצא שהמאמר ממלא אחר סטנדרטים מדעיים, הוא מעביר את המאמר לחוות דעת של שלושה סוקרים חיצוניים, שהם מדענים מומחים העוסקים בתחום המאמר.

המאמר מתקבל לפרסום אם שלושת השופטים בדעה שהמאמר מקורי, ראוי לפרסום ועומד בכל הסטנדרטים המדעיים, הניסויים נערכו כראוי עם כל הבקרות הנדרשות, כתוב כראוי באנגלית נכונה וברורה, ושכל החומר הגרפי באיכות הראויה לפרסום בכתב העת.

אפילו אם שני שופטים משבחים את העבודה, מספיק שהשלישי אינו חושב כך כדי שהמאמר ידחה. השופטים נותנים את חוות דעתם הכתובה בעילום שם. וכאן גם מקור הבעיה: לעיתים חוות דעת ניתנות על ידי כאלה שיש להם חשבונאות אישית עם כותב המאמר, או שהמאמר מתחרה בתוצאות מדעיות שהם עצמם עומדים לפרסם ושיקולים לא ענייניים נוספים. הרי מדענים הם בני אדם וכבני אדם עשויים להיות להם שיקולי אגו.

המאמר המסויים הזה מסכם עבודה של שלוש שנים שנערכה על ידי דוקטורנטית  שלי, שבינתיים כבר קיבלה את התואר, לאחר שעבודת הדוקטורט שלה נשפטה על ידי ארבעה מדענים מומחים בתחום ואושרה על ידי ועדה מלווה, ועדה תחומית והסנאט של האוניברסיטה.

לכתבי העת המדעיים יש היררכיה של מידת חשיבות. מידת החשיבות של כל כתב עת כזה נקבעת אחת לשנה בערך מספרי המכונה IMPACT FACTOR. כיצד נקבע הערך הזה? על פי מספר הציטוטים של כלל המאמרים בכתב העת על ידי מדענים בכל העולם במאמרים וספרים שהם כותבים. ככל שמאמרים של כתב עת מצוטטים יותר, הערך שלו גבוה ונחשב יותר.

ממצאי הניסויים של המאמר הספציפי הזה הם חשובים ביותר לדעתנו. בעבודה הזו גילינו את המנגנון המונע הצלחה של טיפול חדשני כנגד מחצית מהגידולים הסרטניים. זאת ועוד, מצאנו דרך לעכב את המנגנון הזה בעזרת חומרים שיוכלו לשמש בעתיד כתרופות שינתנו יחד עם הטיפול החדשני.

שלחנו לכתב עת מדעי בעל אימפקט פקטור גבוה העוסק בסרטן והוא נדחה. שלחנו לכתב עת אחר וגם הוא נדחה. הטיעונים לדחיה היו שלמרות שהוכחנו חד וחלק את המנגנון לכישלון בטיפול, הרופאים ששימשו כשופטים רצו שנערוך גם עבודה סטטיסטית רחבת היקף על גידולים סרטניים מחולים. שזו עבודה לעוד מספר שנים ניכר וחומר למספר נוסף של מאמרים בעתיד.

דרישות כאלה מאוד אופייניות לרופאים (שמחשיבים את עצמם למדענים אבל אצל רובם המדע מסתכם בסטטיסטיקה בלבד). אבל אני מדען, ויודע שהסטטיסטיקה תלויה באופן שעורכים אותה, בגודל המדגם ואפילו בפרשנות. לכן, אני מתכנן ניסויים שנותנים תוצאות של שחור או לבן. כן או לא באופן חד משמעי. ולשם כך בנינו מערכת תאים סרטניים שהונדסו בהנדסה גנטית באופן שיבטאו גן חשוד מסויים באופן מותנה. אותו תא יבטא את הגן הזה או לא, אם נגדל את התאים האלה בנוכחות או בהעדר אנטיביוטיקה מסויימת. ובעזרת המערכת המהונדסת הזו קיבלנו תוצאה חד משמעית, לפריצת דרך בהבנת המנגנון האחראי לכישלון בטיפול החדשני, ודרך לעקוף את זה.

אז לאחר שהעבודה הזו נדחתה על ידי שני כתבי עת, שלחתי את המאמר לכתב עת שלישי שהעורך הראשי הוא מדען ולא רופא. אבל הפעם לא לכתב עת המתמחה בסרטן אלא בכזה המתמחה במנגנונים ביוכימיים של תרופות וטיפולים, כולל כנגד סרטן. זהו כתב עת עם אימפקט פקטור כמו אלה שדחו אותו קודם.

העורך הראשי כנראה אהב את העבודה הזו ושלח אותה לעורך משנה ולשלושה שופטים מקצועיים, שאינני יודע מיהם.

שלושת השופטים כתבו שהעבודה מאוד משמעותית ואפילו מהווה פריצת דרך ותקווה לדרך טיפולית חדשה. אבל שניים מהם צירפו רשימה קטנונית של דרישות, רובן ממש טכניות, לפני שהעבודה תתקבל סופית לפרסום. מדוע אני כותב דרישות קטנוניות? מיד תראו.

שני שופטים ציינו שמאמר נכתב היטב, אבל השלישי החליט שצריך לשפץ את האנגלית. אבל בעצם הוא רוצה שנכתוב הכל במשפטים קצרים. זהו בהחלט שיגעון שלו, כי מאמר מדעי הוא לא מאמר שקספירי. והמאמר לא כתוב במשפטים ארוכים במיוחד ובוודאי לא יותר ארוכים מעשרות אלפי מאמרים אחרים שפורסמו. מכל הסיפור הוא עלה על שלוש טעויות טייפו בלבד, והוא רומז על צורך בעריכה לשונית נרחבת. האמינו לי שפרסמתי מאמרים רבים באנגלית שכתבתי ללא עריכה לשונית ואף אחד לא דרש זאת. נו שיהיה. אתקן את שלושת הערות הטייפו, ואקצר בשבילו מספר משפטים - שיהיה מבסוט.

ואחד מהשופטים רוצה שנרחיב מעט את ההקדמה בנושא מסויים ואני חושב שהוא פשוט רוצה שנצטט עבודות שלו.

ומה עוד הם רוצים? שנוסיף עוד כמה תוצאות של ניסויי ביקורת שציינו שעשינו אותם, ולא צירפנו אותם, כי כתב העת מגביל את מספר הגרפים והתמונות. אז אם הם כלכך רוצים שנחרוג מהתקנון, יקבלו עוד תמונות בשמחה.

ואחד רוצה שנשפר את האיכות הגרפית של התוצאות שלנו על ידי שימוש בתוכנות גרפיות חדשניות. אבל אני לא מתכוון להוציא אלפי דולרים על תוכנות "חדשניות" ואני יודע איך לשפר את הגרפיקה בעזרת התוכנות "המיושנות" שלי.

אז יש לנו חודש לבצע את הגחמות שלהם ואני מקווה שדרישותיהם תבואנה על סיפוקם.

ובינתיים סיימתי לכתוב עוד מאמר אחר על עבודה של דוקטורנטית אחרת שלי וזה ממש עומד להיות פריצת דרך מאוד משמעותית בתאי גזע ורפואה שיקומית . עיכבנו עד כה את הפרסום, כדי לרשום פטנט על הממצאים האלה. אני חושב לשלוח את המאמר הזה לפרסום בכתב העת CELL, שהוא אחד משלושת הגדולים והנקראים ביותר. כתב העת הזה מאפשר לשלוח לעורך הראשי הגשה מקדימה של תקציר המאמר ומכתב הסבר. הוא מחזיר תשובה תוך 3-5 ימים אם הוא מעוניין בנושא המאמר ובהגשת המאמר המלא לשיפוט. החזיקו לי אצבעות.

הפוסט הזה כבר ארוך למדי ולכן לא אעמיד למבחן את סבלנותכם. אז הדברים השערורייתים באמת יחכו לפוסטים הבאים בסידרה. יהיה הרבה צהוב, תלמדו על דברים מדהימים הנעשים מאחורי הקלעים ועל אגו ויצרים בעולם המדע.