אחרי קרוב ל"ארבעים יום וארבעים לילה" ירדתי ממרומי ההר (הצופים) על פרוטזה ששוכבת כעת כאבן שאין לה הופכין עד יעבור זעם.
כפי שעדכנתי בפוסט הקודם, קורקעתי חזרה לכסא גלגלים בשל שלפוחית שצמחה בקצה הגדם - היכן שהפרוטזה בכלל לא אמורה ללחוץ על הגדם. ארבע השעות הרצופות כמעט שהדגמתי בפני הסטודנטים לאורטופדיה כיווצו כנראה את הגדם שחדר עמוק מדי לתוך בית הגדם. אבל זה לא היה קורה אם בית הגדם היה מותאם במאה אחוז. התיקונים הרבים שנעשו על ידי בית המלאכה לא הביאו עדיין להתאמה מלאה.
אז מיום שישי שנמנעה בשל כך היציאה הביתה לחופשה ועד ליום השחרור המקורי שנקבע לי לאתמול - במשך חמישה ימים שהיתי סתם במחלקת השיקום מחכה למוצא פיה של מנהלת השיקום. לא ארבה בסיפורים אבל לא שיחררו אותי "יתכן שבטעות" (כדברי הרופאה) עוד ביום שישי. וסתם נאלצתי להמשיך "להנות מבית המלון חמישה הכוכבים" הזה תמורת כ- 2,500 שקל ליום אשפוז (כך נאמר לי) שמשלמת קופת החולים. במקרה שלי המחיר הזה כלל לינה עם שני שותפים לחדר (אחד קשה שלא נותן לישון כל הלילה), ארוחת בוקר זהה כל יום: דייסת סולת או קוואקר, ביצה קשה, 50 גרם גבינה לבנה 5%, כף טחינה דלילה, גביע גיל, שליש עגבניה (קשה ככקרש) או מעט ירק תפל אחר, שתי פרוסות לחם אחיד וכוס קפה נמס עלית - השתיה החמה היחידה ביום. ארוחת צהריים - מרק כלשהו, רבע עוף או חזה עוף, תוספות קבועות (אורז, פתיתים, קוסקוס או פירה) וירקות מבושלים (חצילים, חצילים וחצילים, קישואים או אפונה וגזר), שליש עגבניה כמנה ראשונה. תפוח עץ, קלמנטינה או בננה כקינוח. ארוחת ערב - כמו בבוקר רק בלי הדייסה ומנה מבושלת קטנה וקרה (איטריות, תפוחי אדמה או מרק שעועית). בחדר האוכל הגדול טלוויזיה עם מסך 30 אינץ' שבה אפשר לראות רק ערוץ 1 או ערוץ 2. פיזיותרפיה כמובן לא יכולתי לקבל.
מרוב שיעמום התאמנתי מעט בחדר כושר רק בידים וכיוון שמצאתי צבעי פנדה ומספר דפים שהשאירו סטודנטיות מתנדבות מחוג לציור מבצלאל - חזרתי לצייר מעט, לאחר שלא עשיתי זאת כמה עשרות שנים. במפגש האחרון איתן הן ביקשו שאתן להן ציור אבסטרקטי שעשיתי. את הציור הזה הן רוצות להציג באיזו תערוכה בבצלאל יחד עם ציור פורטרט שלי שציירה אחת הסטודנטיות. אז לאחר שהלכו, המשכתי לצייר כדי להפיג את התסכול.
לא הסתפקתי בסתם מכתבי שחרור והתעקשתי שלא להתפנות (עם לא מעט שערוריות קולניות) עד שאפגש עם מנהלת השיקום - לא הייתי מוכן להשתחרר כך סתם במצב שבו הגעתי לכאן, עם פרוטזה לא מתאימה ולעתיד של חוסר וודאות.
הלחץ עזר ואתמול רגע לפני שעזבתי נפגשתי לשיחה עם הרופאה הבכירה וטוב שכך.
ראשית קיבלתי אישור לצאת הביתה ולהכנס לרכב עם פרוטזה ולרדת לאחר מכן את עשרים וארבע המדרגות מהכביש אל הבית, במקום להידרש שוב לשירות אמבולנס. שנית, קיבלתי במכתב השחרור המלצה להמשיך ולקבל פיזיותרפיה במכון השיקום כאן פעמיים בשבוע, לאחר החלמת הגדם מהשלפוחית. לפחות אלו יהיו ביקורי פזיותרפיה נטו ללא צורך באישפוזי יום.
במכתב השחרור המקורי לא הייתה מילה לגבי העתיד. בשל השיחה עם הרופאה הבכירה קיבלתי גם הארכה לחופשה מעבודה לעוד שלושה חודשים ולאחר מכן אוכל לחזור לעבודה רק לאחר סידורי הנגשה מתאימים ואישור של רופא תעסוקתי. כרגע אינני מסוגל לנהוג ואצטרך לקבל רשיון נהיגה ברכב עם שליטה ידנית - בשל חוסר תחושה בכף הרגל של הפרוטזה. כמובן שאני לא אתנהל בתחבורה ציבורית עם פרוטזה והליכון. אני זקוק לעוד פזיותרפיה כדי להפטר מהצורך בהליכון.
אז אתמול נסעתי הביתה עם הפרוטזה, ירדתי במדרגות בגבורה, נכנסתי לבית לאחר העדרות של ארבעים יום ושלפתי את הפרוטזה. השלפוחית לא התפוצצה וצריך לחכות כשבוע נוסף בערך עד שיספג הנוזל שבה. לאחר מכן אצטרך לנסוע שוב לבית המלאכה כדי שיתקנו את הפרוטזה. ועד שזה יקרה אני שוב מקורקע לכסא גלגלים או קופץ בהליכון עם רגל אחת - חזרתי באותו מצב שהגעתי לשיקום (ברמת תפקוד 115 מתוך 126 מקסימליים בסקאלה, של אדם בריא לגמרי - ובאחוזים רמת תפקוד של כ- 91% ) אבל לפחות אני שוב בבית האהוב.
***
לאור סכנת הסגירה של ישרא-בלוג, כשחזרתי ניסיתי לגבות את הבלוג הזה ולהפתעתי מערכת חומת האש של המחשב מנעה את הגיבוי הזה. הנה ראו כאן :
האם זה משהו שהושתל על ידי מערכת עמותת ישראבלוג? למישהו כאן יש מושג ?
ובהזדמנות זו אני רוצה להזכיר למלא את השאלון הקצר (למי שעדיין לא מילא). זו הזדמנות להביע את דעתכם ונכונותכם להציל את ישרא- בלוג בפני סגירה. חשוב מאוד!!!
***
זוכרים את הפוסטים שכתבתי על המקום הנוראי שבו עשיתי מחוסר ברירה את השיקום הראשון - בית אבות סיעודי ברשת עמל? שמחתי לראות שחדשות ערוץ 2 שידרו היום כתבה נוראית על מה שהולך שם. אם קראתם את הפוסטים שכתבתי על המקום תבינו שמה ששודר בטלוויזיה הוא רק קצה המזלג. לא כתבתי הכול ואת מה שכתבתי ולא כתבתי גיביתי בצילומים ועדויות. בכתבה בטלוויזיה האשימו את המשכורות הנמוכות של צוות המטפלים. אבל התקציב המצומצם אינו מסביר את הסיכונים הרפואיים אליהם נחשפים המטופלים (שזה כבר באחריות ההנהלה הרפואית והסיעודית), כפי שתארתי בפוסטים שפורסמו בחודשים אוקטובר -דצמבר האחרונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
