חשיבה חופשית

כמו לכולם יש לי הרבה מה לומר על המצב, אבל לא אכנס כאן לדעות פוליטיות וצבאיות. אמצעי התקשורת מלאים במגוון דעות. בפוסט הזה אתמקד רק במהות האמיתית של הסכסוך.

אתמול בטלוויזיה ראיתי ילדה פלסטינית כואבת ובוכה מדוע היהודים מאלצים אותה לפנות את ביתה בבית להיא. אין ספק שכאבה של הילדה הזו נוגע ללב כל אדם כאדם. אבל לא נעלם מאוזני שהיא לא מדברת על הישראלים, אלא על היהודים.

בפריז אלפי מוסלמים פלסטינאים כתרו בית כנסת בפריז וקראו "מוות ליהודים". ובכלל ההפגנות של המוסלמים בעולם - אינם נערכים סתם ברחוב נגד מדינת ישראל. הם נערכים מול בתי כנסת ומוסדות יהודיים.

לפי אמנת החמאס המטרה היא הקמת מדינה פלסטינית איסלאמית דתית בשטחי ארץ ישראל הכוללים הן את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה והן את שטחי מדינת ישראל. אופי המדינה: "אללה הוא תכליתה, הנביא מוחמד הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש היא דרכה, והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה". והסמל שלה, כולל מפת ישראל בראשו אומר הכל:

המטרה המוצהרת של הג'יהד האיסלאמי הפלאסטיני היא חיסולה של מדינת ישראל באמצעות טרור והקמת מדינת הלכה אסלאמית פלסטינית בכל שטחי פלסטין. מהם שטחי פלסטין? ראו שוב בסמל שלה:

אז שלא נטעה. החמאס והג'יהאד האיסלאמים נלחמים במהות נגד קיומה של מדינה יהודית. "איטבח אל יהוד" (טבח ליהודים) היא קריאת מלחמה נפוצה שלהם במסגדים, בבתי ספר וברחוב. טעות לחשוב שמדובר סתם במלחמה לאומית - מדובר במלחמה ששורשה דתי.

לצעירים כאן אזכיר את ההסטוריה. תנועת חמאס הוקמה ב- 1987 על ידי אנשי האחים המוסלמים ברצועת עזה בראשות השיח' אחמד יאסין - דווקא בעידוד השלטון הצבאי הישראלי. כי ישראל ראתה באחים המוסלמים כאלטרנטיבה לאש"ף, שנחשב אז לאויב המרכזי של ישראל. מהר מאוד הסתבר שישראל טעתה בגדול ואחמד יאסין שישב בכלא הישראלי ושוחרר - לבסוף חוסל במסגרת מדיניות החיסולים הממוקדים.

רואים את הפתח האפל בקצה התמונה?

זהו הממ"ד בקו אווירי. בפועל הוא לא זמין עבורי בזמן אמת. בשל מפלס בן מדרגה אחת. וכשעולה יללת צבע אדום, כשדקה וחצי אינה מספיקה כדי להרכיב את הפרוטזה המדלדלת שלי (על כך אכתוב עוד מעט) - מה שנהפך למרחב המוגן שלי הוא המסדרון הזה - הקירות בין דלת חדר שרותי הילדים לחדר  שרותי האורחים. ואת "המרחב המוגן " המאולתר הזה ראו בתמונה הבאה:

ישוב על כסא גלגלים במסדרון הזה אני שומע בום וזעזוע מרעיד את הרצפה. פלשבק חולף על אותו יום שבו ירדנו מרמת הגולן לכיוון הצימר שבו נפשנו בצפון. ובמורדות הגולן כבה מנוע המכונית. הלך האלטרנטור שהחלפנו בדיוק שלושה חודשים קודם -  בדיוק זמן האחריות על אלטרנטור משומש. עייפים המתנו בשמש לגרר שיגרור את המכונית למוסך בקרית שמונה.

בעוד המכונית ממתינה להזמנה והחלפת אלטרנטור - אנוכי, זוגתי ושני ילדי הקטנים מצאנו עצמנו ברחוב ראשי בקרית שמונה, בדיוק  כאשר החלה מתקפת קטיושות. שני מבוגרים ושני ילדים מסתובבים חסרי אונים בעיר רפאים ללא מחסה. נכנסים לחדר מדרגות עם שמע סירנה ומחבקים  ילדים מפוחדים מבומים מחרישי אוזניים.  מבלי שהיה נהג מונית שיהיה מוכן  להוציא אותנו מהעיר דרומה, נשארנו כלואים באימת הקטיושות.

יחד עם הורים חרדים אחרים ניסינו לארגן עם אגד קווים פרטיים לילדים בלבד (במסלולים הרגילים) שיצאו מבתי הספר בשעה שתיים ושלוש אחר הצהריים. אבל לאחר חודש, החליטו באגד להפסיק את הקווים האלה.

לא מאחל לאף הורה להיות חרד לשובם של ילדיו הביתה בשלום מבית ספרם.

ובעודי יושב במרחב המוגן המאולתר שלי  עוד פלשבק חולף עם  השמע הבום השלישי. פלשבק של יום שבו יצאתי משער הבית באיחור של חמש דקות מהרגיל ושומע בום עצום בסמוך. כשחלפתי ליד הגשר הסמוך ראיתי אוטובוס שהתפוצץ מעלה עשן, כוחות הצלה מפנים פצועים מממנו ומהרכבים הסמוכים.

בומים נוראים של ערביי עיסייה הסמוכים לביתי מלווים את אזעקת צבע אדום. הם יורים בקצב מטורף בשמחה מהגגות. מחר הם יגיעו לקנות לחם בסופר השכונתי שלנו ויעבירו בעלות על מכוניות בסניף הדואר שלנו. והבומים האלה (שרבים מהם לאחרונה, במיוחד בין שתיים לשלוש בלילה. איפוא כוחות הביטחון?)  הזכירו לי אותי צועד ברחוב יפו ממגרש החניה בדרכי אל משרד ממשלתי. את החישובים לאיזה צד של המדרכה לעבור כדי לחלוף על כמה שפחות מסעדות ובתי קפה. בדרך.

כרגע הניידות שלי היא על הפנים. הפרוטזה אינה מותאמת לגדם והיא מדלדלת ונתלשת ממקומה עם כל ישיבה וקימה. ביום רביעי יצאתי לבדיקה רפואית בהדסה עין כרם כדי לקבל ניירת מעודכנת לקראת וועדה רפואית בעיניניי. בדרך חשבתי מה יקרה אם תהיה אזעקה. אנשים חסרי התחשבות נדחפים ויוצאים מהמעלית שצריכה להעלות אותי למרפאה בקומה השמינית. הדלת שוב נסגרת מבלי שנותנים לי להכנס.  לפני חמישה ימים נקבע לי מועד למרפאת מכשירים עם צוות השיקום ובית המלאכה, לאשר לי המלצה למשרד הבריאות - להתאמת בית גדם חדש לפרוטזה, לפני שחלפה שנה - הזמן לפי הספר. אבל שלושה ימים לפני כן, התקשרה אלי המזכירה בבוקר להזכיר לי את האירוע ושעתיים לאחר מכן השאירה לי הודעה במשיבון שהאירוע המיועד בוטל עד להודעה חדשה - אולי רק בסוף החודש, כי מנהלת מחלקת השיקום בחו"ל.

בעודי כותב את הפוסט, אזעקה מנתקת אותי מהמחשב. ציפיתי לזה - השעה שבע בערב בדיוק. מדייקים החמאסניקים האלה. הם יורים לעבר ירושלים יום כן ויום לא. כבר ארבע פעמים, תמיד בשעה עגולה בערב בין שש לעשר. הפעם בשעה שבע אפס אפס, אני שוב יושב במרחב המוגן המאולתר שלי. זוגתי בממ"ד. ערביי עיסייה מפגיזים בשמחה מהגגות (איפוא כוחות הביטחון?). הפעם אני שומע בום מרוחק של טיל שנפל מחוץ לירושלים. בטלוויזיה מודיעים שטיל נפל בחברון ואחר בבית לחם. מדייקים בשעות הירי החמאסניקים האלה, אבל לא כל כך הטילים שלהם. אם הייתי אני רוקד על גגות עיסייה הייתי מאוד מאוד מודאג.

מתפללים בחצר מסגד אל אקצה עומדים וצופים בשמים על טיל כיפת ברזל מיירט טיל של החמאס. קולולו, אללה הוא אכבר צוהלים המתפללים על טילי החמאס הנשלחים לישראל.

טיל חמאס שכוון לירושלים נפל בזיתונה ודלקה פרצה בחצר בישוב. אללה הוא אכבר. אללה הוא אכבר.

תשעה קבין של הגיון ירדו על חסידי החמאס והג'יהד ואחד על העולם כולו.

חמאס יורה טילים לעבר הכור בדימונה. לפחות מנסה. אפשר להסביר זאת  באחת מהשתיים:

או שהם יודעים שהטילים שלהם לא מסוגלים לעשות כלום לכור.

או שהם לא מבינים כי אם החלום הרטוב שלהם יתגשם והכור יפגע וידלוף - הם עצמם אלו שיפגעו מנזקי קרינה חמורים בגלל הקרבה אליהם.  אם וכאשר- הרי תושבי דימונה והסביבה יפונו. אבל לאן יפונו תושבי עזה? לים?

כך או כך, בחמאס מיואשים. נורא מיואשים!

נכון שהם עדיין משגרים טילים, אבל רובם או שנופלים ומתפוצצים בשטחם (זו האיכות של הטילים שהם בונים בעצמם), או שנופלים בשטחים ריקים או שמיורטים על ידי כיפת ברזל. אז במה הם כבר יכולים לאיים עלינו - בטילים (בלי ראש נפץ) לחיפה? יכולנו להם בתל אביב, בוודאי נוכל בחיפה.

הבתים של המפקדים שלהם מופצצים אחד אחד מהאוויר. ישראל כבר מזמן הפסיקה לספק להם מלט. אז כיצד יבנו? מצריים סגרה את הגבול. אבו מאזן לא מוכן לשלם משכורות בעזה.  צה"ל הורס להם מנהרות. מלאי הטילים לטווח ארוך הולך ומצטמצם. כיצד יצטיידו לקראת העימות הבא?

החמאס פתחו במערכה הזו שלא מתוך הגיון, אלא מתוך יאוש גדול . תוצאות ההתנהלות שלהם במאבק מעידות על יאוש. רק יאוש מביא לשימוש מידי בכל היכולות שלהם. כפי שנראה שהם עושים.

ובמאזן הכתישה - ידם ממש אבל ממש על התחתונה.

אז חוץ מיאוש, אין שום הגיון במה שהם עושים. ממש לא.

אולי הם חושבים שיפגעו במורל שלנו, אבל מבטיח לכם שהמורל שלהם על הפנים.

על ישראל כמובן להמשיך לכתוש מהאוויר בשום שכל כל עוד הם יורים.  בוודאי כל עוד החמאס אינו מעוניין בתיווכים להפסקת אש. 

ב1982 זוגתי ואני התארחנו בבית דודה של אימי בלונדון. הבית החמוד הזה נהרס כליל בימי הבליץ. באותם ימים במלחמת העולם השניה צבא גרמניה תקף ללא הרף את רחובות לונדון. לעומת זאת חיל האויר הבריטי תקף יעדים איסטרטגים ולא סתם תושבים גרמניים. כמו ישראל בנות הברית עשו הכל כדי לא לפגוע באזרחים תמימים. לעומת זאת האיסטרטגיה של החמאס כמו כמו זו של גרמניה בראשותו של היטלר היא לעשות הכל כדי לפגוע בתושבים תמימים בישראל. זה ההבדל בינינו. כשמת ילד ישראלי הם רוקדים על הגגות. בימים אלו הם כמובן ירדו מהגגות וחיים במחילות תחת האדמה כמו חפרפרות.

כרגע החמאס עושה הכל כדי לגרור את ישראל למלחמה קרקעית בעזה. אבל ישראל תעשה טעות גדולה אם תגרר לכך. מלחמת גרילה היא התקווה של החמאס. בשביל מה אנחנו צריכים להכנס לזה? מדוע אנחנו צריכים להטות את המאזן שהוא כרגע 1:99 לטובתנו? השבירה של החמאס ללא כניסה לעזה היא רק שאלה של זמן ולטובת עמם מוטב להם שלא יארך. בזכותם היכולות המבצעיות של מערך כיפת ברזל רק הולכות ומשתכללות. זה וודאי נורא מיאש אותם.

***

תוספת עריכה

18:00 אזעקה בירושלים. 18:01:30 שלושה בומים עמומים נשמעים. 18:01:45 נשמע בום חזק וזעזוע. כיפת ברזל ירטה שני טילים. שני טילים נחתו בשטחים פתוחים. עוד ארבעה טילים רחוקי טווח של חמאס בוזבזו.

הטילים שלהם כל כך לא מדוייקים, אבל הם כל כך מיואשים, עד שהם מסתכנים שהטילים יפלו על תושבים ערבים.

עשר בלילה בערך. דה וויס בטלוויזיה מופסק לטובת דני קושמרו שפורץ למסך. כתובית בטלוויזיה מדווחת על נפילת טיל בבנימינה ואזעקת אמת נשמעת מיללת בחוץ - כאן בשכונה צפונית בירושלים, הגובלת עם שועפת ועוד כמה נקודות ציון לא יהודיות מסביב. זוגתי ואני נכסנו לממד. הבן עובד בקצה אחר של העיר. הבת טיילה עם הכלבים. באותו זמן הורי התכנסו בממד ברעננה. אחותי ומשפחתה בהרצליה ירדו למקלט . דקה וחצי חלפה ושמענו בום. הבת שמעה את הבום בחוץ עם הכלבים. כי לא הספיקה להגיע למרחב מוגן. הבן בקצה השני של העיר שמע גם הוא בום.

בטלוויזיה מדווחים על המטח מעזה ושום דבר על ירושלים. בווינט מדווח על טיל שנפל על בית בירושלים. בטלוויזיה מודיע הכתב שהנפילה הייתה מספיק קרובה כדי שישמעו אותה (ושמענו אותה בצפון ובמערב העיר) אבל מספיק רחוק כדי שלא יהיה נזק. עוד דקה חולפת ומודיעים שמחפשים את הנפילה ולא מוצאים אותה.  שתי דקות אחר כך מודיעים בטלוויזיה שכן הייתה נפילה בירושלים. בבית הקברות ופרצה דלקה בשדה ליד. המתים וודאי הוטרדו והתהפכו על קברם. ואם זה באמת ליד בית הקברות -  אז מדובר בדרום ירושלים. אבל  לעזאזל שמענו את הבום במערב ובצפון של העיר הגדולה ביותר בשיטחה  במדינה .  ואז מודיעים שלא היה שום דבר בירושלים. וברקת ראש העיר הופיע בטלוויזיה בטון מרגיע.  לאחר מכן - "הייתה נפילה אבל מחוץ לירושלים" ואחר כך פתאום מדווחים "שהיה נזק אבל בלי נפגעים". תגידו, מתים נחשבים לנפגעים? ואולי בכלל לא היה נזק, כפי שמדווחים שוב בטלוויזיה.

אז הייתה נפילה, לא הייתה נפילה בירושלים - לא נדע. ברי סחרוב ביטל הופעה בירושלים. מה שבטוח יש דיסאינפורמציה. מה שהחמאס בוודאי יודע  הוא שבירושלים 40% מהתושבים ערבים. האם הם יכולים לסמוך שסוללת כיפת ברזל תיירט פאג'ר המחושב ליפול על שכונה ערבית? חומר למחשבה לחמאס וגם לנו.