ממש אין לי מצב רוח לכתוב באחרונה. לא יודע כמה מזה נובע מהשמאל המפולג והצוהל בימים האחרונים מהשינוי הקרב ובא, אבל נראה שלא למד כלום בעשר שנות שילטונו הכושל והמושחת של ביבי , או עד כמה חוסר הכתיבה נובע ממקש האות נון הארורה, שנשבר במקלדת המחשב שלי. וכדי לקבל נון, אני צריך כעת להפעיל כוח של חמישה קילו בערך על האצבע, ואז למחוק אחד משני הנונים שמתקבלים אחד לאחר השני. אולי זה מצחיק אתכם, אבל וודאי אין לכם מושג כמה זה מציק וכמה זמן מיותר אני צריך להשקיע במאבקי הנון הזו. ולא, אי אפשר לתקן. מחשב חדש קצת יקר לי לקנות בשביל זה, ועוד יותר יקר לי הזמן ועוגמת הנפש שבהעברת התכולה אל מחשב חדש.
אבל הבטחתי את הפוסט הזה, אז הריהו. מהפוסט נבין עד כמה האמיגדלה במוח תשלוט ברבים מהמצביעים בזמן שיהיו מאחורי הפרגוד, והאצבע שלהם תרעד ולא תיתן להם להשחיל את הפתק, למרות שההיפוקמפוס במוח מספק להם נתונים בשפע על כך שהם בעצם חוזרים שוב על אותה שטות איסטרטגית - בשם 'האידיאולוגיה'. בוחרים שאצלם תמיכה במפלגה היא כמו כתמיכה בקבוצת כדורגל!
ל'אידיאולוגיה' רגשית שאורכת כשנייה בקלפי יש לא אחת מחיר כבד - הופכת לסתם אידיאולוגיה מבוזבזת שמתייבשת במגירה לעוד ארבע שנות סבל, או במחיר של הפלת ממשלה שבקושי יכולה למשול פחות משנתיים. נראה שהפעם הקדמת הבחירות (בעלות של למעלה משני מיליארד) ממש ללא הצדקה ונובעת בעיקר בשל תוצאות ההצבעה על שתי הצעות חוק - שפוגעות בעיתון של ביבי ובהגבלת ההוצאות המושחתות בבית ראש הממשלה. זה לא בגלל השותפות הקואליציוניות כפי שמציג ביבי. אם כבר זה בוודאי יותר בשל ההתנגדות וההתנגחות של חבריו מבית שנכנסו בו בשל החמיצות שנוצרה מהתנהלותו במלחמת צוק איתן (ועכשיו הצבועים, באופן זמני בלבד בשל הבחירות - מלמדים עליו סנגוריה כפודלים נאמנים. איכס, כמה מגעילים הבנטים, הרגבים, הדנונים וכל שאר 'יפי הנפש'! אם ביבי יפסיד בבחירות, וכך אני מקווה, הרי הראשונים שיתלו ויצלבו אותו על תורן מצודת זאב הם 'הפודלים' האלה. הפעם הבחירות בהחלט לא בשל שותפותיו הקואליציוניות, אלא הפחד מפני הלחץ שהפעילו עליו דווקא אלו שאינם בקואליציה - החרדים שרוצים יחד עם בנט מדינת הלכה וחוטבי עצים ושואבי מים חילוניים שישרתו אותם וימותו בשבילם במלחמות.
את הפוסט התחלתי לכתוב די מזמן, אבל התקשיתי לסיים אותו. מדוע? כי מצד אחד חשתי שבזבוז בכלל לכתוב את הפוסט - משום שמרבית האנשים (ביניהם המלומדים ו'ההגיוניים' ביותר) ימשיכו להצביע מהאמיגדלה. כשם שכמעט בלתי אפשרי למחוק את הפחד באמיגדלה של אלו שמפחדים מטיסות, או למחוק פוביות מפני ג'וקים, או להפטר מהרגלי OCD בלתי הגיוניים בעליל. ומצד שני המתנתי לשידור תוכניתה של מיקי חיימוביץ בערוץ שניים על המניעים להצבעות בבחירות. הפוסט הזה לא מיועד לחזור על הפן הפסיכולוגי והחברתי במניעים של המצביע, אלא יותר על הפן הביולוגי של המוח של המצביע.
אבל לפני הביולוגיה, הרשו לי לתמצת את עיקרי המסקנות מהתוכנית:
א. לכל מפלגה יש מצביעים רבים שימשיכו להצביע עבורה ויהי מה (אפילו אם יחרב עליהם עולמם). כי בשבילם תמיכה במפלגה זה כמו תמיכה בקבוצת כדורגל. הגרעין הקשה של התומכים בקבוצת כדורגל לא עוזבים גם כשהיא מפסידה, אפילו מפסידה קשות.
ב. אנשים רבים ממשיכים לתמוך במפלגתם שלא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן ששורשיה עשויים להיות חינוך מבית ההורים, או זכרונות לא רלוונטים מלפני עשרות שנים. כמו למשל כאלה שעדיין קוראים למחנה הציוני 'המערך' ואפילו מפא"י... אומרים - "בחיים, בחיים לא אצביע עבורם..." או, "אני לא יכול להצביע אחרת, פשוט לא יכול".
ג. נורא קשה לאנשים לעבור מגוש הימין לשמאל ולהיפך. מעבר כזה נחשב כ'בגידה'. אבל הם יכולים לעבור ביתר קלות למפלגה אחרת בתוך הגוש שלהם. למשל אם אינם מרוצים מתפקודיו של ראש הממשלה העומד בראש המפלגה שלהם. המצחיק הוא שבכך הם עשויים בעצם או להמשיך לתמוך באופן עקיף בהמשך שלטונו של אותו ראש ממשלה שאינם סובלים, או להיפך - להוביל את כל הגוש שלהם לאופוזיציה. זה נכון למפלגות הלווין, הן של השמאל והן של הימין.
ד. ובכל זאת יש רבים שרציונליות גוברת על הרגש, אבל רק במידה מסויימת. כיוון שמעבר גוש מתפרש כ'בגידה' והאמיגדלה במוח נורא נלחצת ונלחמת בכך. כך למשל ציפי ליבני שגדלה בבית הדוגל בשתי גדות לירדן - נקראת כעת על ידי רבים מהימין 'שמאל קיצוני', ויובל שטייניץ מכנה אותה בוגדת. אז מה הוא? הוא שכח שהוא עצמו, הפרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת חיפה, שחצה את המתרס מהשמאל הקיצוני לליכוד?
לפיכך מבחינה רגשית קל יותר לרבים להצביע למה שמכונה 'המרכז' מאשר לעבור מצד אחד לצד השני.
לפיכך נשאלת השאלה לגבי שיקולי ההצבעה, עד כמה הם נובעים מחשיבה שכלתנית ועד כמה מהרגש? ועכשיו אתרגם את השאלה לביולוגיה - האם שיקולי ההצבעה נגזרים מההיפוקמפוס או מהאמיגדלה במוח?
ולפני שאפרט ואסביר, ראשית אשאל אתכם שתי שאלות: הראשונה - כמה אחוזים מהמוח אנחנו מפעילים לדעתכם? והשניה - כמה ממה שאנחנו עושים נעשה בצורה מודעת?
בציבור קיים מיתוס (ולא באשמתו) שאנחנו מנצלים רק 5% (ויש החושבים 10%) מנפח המוח שלנו. כיום אנחנו יודעים שזה לא מדויק, יש המנצלים יותר. לעומתם בהחלט יש כאלו שמנצלים אפילו פחות מ- 5%. אני מניח שאתם לא נופלים מהכסא למקרא הדברים האלה.
ולגבי השאלה כמה ממה שאנחנו עושים נעשה בצורה מודעת: התשובה היא כ-10% בלבד. כלומר, 90% אנחנו עושים אם כך בצורה לא מודעת. למה הכוונה?
ראשית חלק נכבד מהפעילות שלנו אנחנו עושים בצורה אוטומטית. אנחנו לא חושבים על כל צעד שאנחנו עושים, גם לא על תנועות השחיה או הרכיבה באופניים (לאחר שרכשנו מימנויות אלו). ואפילו רבים מאיתנו נוסעים יום יום בדרך לעבודה או לבית במצב דמוי טייס אוטומטי. אבל יש עוד דברים רבים שאנחנו עושים בצורה לא מודעת. למעשה אנחנו לא מודעים לרוב הנתונים הנקלטים על ידי החושים שלנו - כי המוח שלנו מסנן. כתבתי על כך בעבר סידרת כתבות. לפיכך, בעצם אף לא אחד מאיתנו חי לגמרי במציאות. האמת שקיים חלק לא מבוטל של אנשים שהמוח שלהם מסנן בצורה קשה את המציאות. בהתאם לכך גם ההחלטות רחוקות מלהיות אובייקטיביות.
בתקופת בחירות, הפוליטיקאים של המפלגות למיניהן עושים למוחנו הרבה שטיפות מוח. יודעים מדוע הם מצליחים? כי לרבים יש בעיות זיכרון קשות - בזיכרון לטווח רחוק. בגדול יש לנו שני סוגי זיכרון עיקריים - זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח רחוק. מדוע אנחנו לא זוכרים דבר מהיותנו תינוקות? הסיבה לכך היא שעד גיל שלוש פועל במוחנו הזיכרון לטווח קצר בלבד אשר ממוקם בקליפת המוח. הזיכרון לטווח ארוך מתפתח לאחר גיל שלוש והוא ממוקם במרכזים עצביים במעמקי המוח.
מידע וחוויות מועברים באופן סלקטיבי למרכז הזיכרון לטווח רחוק. הלמידה מבוססת על הזיכרון לטווח רחוק. הלמידה מאפשרת לנו את שליפת המידע שנאגר במרכז הזיכרון לטווח רחוק - פעולה המכונה איחזור מידע.
באנשים בעלי קשיי למידה יש קשיים במעבר המידע אל הזיכרון לטווח רחוק או קשיים לשלוף אותו. קל להוליך שולל אנשים על ידי פוליטיקאים, כי לרבים יש קשיים בשליפת זיכרון ישן. עליהם קל לעשות שטיפות מוח.
כמה זוכרים למשל שלפיד שכל כך דואג לקשישים בקמפיין הבחירות, אחראי למעשה לביטול הביטוחים הסיעודיים הקיבוציים של זקנים מעל גיל 80 ? כך הם הורי שלאחר ששילמו ביטוח סיעודי כל חייהם, הם נשארו כעת ללא ביטוח סיעודי בכלל (עלות בית אבות סיעודי 15,000 ש"ח לפחות לחודש לאיש).
כמה זוכרים שלפיד נעדר בכנסת ממרבית ההצבעות עבור חוקים חברתיים? כמה זוכרים שמתוך 33 הצבעות לחוקים חברתיים ביבי הגיע להצביע רק שלוש פעמים ושבהם הצביע בכולם נגד? בנט הצביע בעד רק ב-5 הצבעות, ונגד ב-6 מהן. הרצוג לעומתם נכח במרבית ההצבעות והצביע בכולן בעד! כמה זוכרים שבממשלה הקודמת כחלון הצביע נגד שיפור מצבם של עובדי הקבלן ונגד העלאת שכר המינימום? כולם זוכרים לו רק את הטלפונים. אלו מעט דוגמאות לדברים שרוב הציבור אינו זוכר ואינו לוקח בחשבון בהחלטות ההצבעה.
כמה זוכרים את ההבטחה של ליברמן לחוק הנאמנות?
כן כדאי להזכר מה קרה עם חוק הנאמנות של ליברמן שבכל קמפיין בחירות שולף מהכובע שטות אחרת המלבה שינאה פרימיטיבית על בסיס גזעני לערביי ישראל.
כמה זוכרים שאריה דרעי הוא בעצם עבריין פלילי מורשע, שאפילו את תקופת מאסרו לא השלים בגלל חוק ליום אחד - 'חוק דרעי'?
אם לדייק, למעשה יש לנו שלושה סוגי זכרונות לטווח רחוק שנאגרים במוח. אחד מהם שאינו רלוונטי לדיון זה הוא הזיכרון שאחראי לפעולות האוטומטיות (הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים וכדומה). אבל להחלטות היומיומיות שלנו אחראים שני מרכזי זיכרון נוספים - האחד הוא הזיכרון הרגשי, הכולל זיכרונות של פחד, שינאה, קינאה, ואהבה. מרכז הזיכרון הרגשי הזה שלנו אינו מפותח בהרבה מאשר אצל חיות ולכן מרכז זה נחשב מבחינה אבולוציונית כמרכז עצבי פרימיטיבי קדום . על כן אנחנו גם חולקים עם החיות אותן הרגשות (לידיעת כל אלו שפוגעים בחיות). באדם כמו בעוד מספר חיות תבוניות אחרות, התפתח מרכז זיכרון ארוך נוסף - זהו מרכז זיכרון העובדות המפורשות, שבו אגורים הידע והעובדות.זהו המרכז החיוני לנו לשם למידה, והתפתחותו היא שהביאה להתפתחות התרבות האנושית. אבל שלא תטעו, התרבות שלנו אינה נקייה מהשפעת מרכז הזיכרון הרגשי החייתי שבנו.
אז היכן למעשה נאגרים כל הזכרונות האלו במוח? מוקד הזיכרון הקצר הוא כאמור בקליפת המוח. הזיכרון העובדתי הארוך נאגר במרכז פנימי במוח שמכונה היפוקמפוס. השימוש בזיכרון זה מחייב כאמור איחזור המידע והעברתו חזרה לקליפת המוח כדי שנוכל לנצל אותו וליישמו בהחלטות שלנו.
הזיכרון הרגשי שלנו נאגר במרכז פנימי אחר במוח - הרי הוא האמיגדלה. האמיגדלה אחראית להחלטות הרגשיות שלנו וכן גם לכל סוגי הפוביות שלנו. פוביה למעשה היא מצב קיצוני שבו הזכרון הרגשי גובר על הזיכרון והחשיבה העובדתית.
אך
למעשה כמעט כל החלטה שלנו נעשית בהשפעה משולבת של שני המרכזים האלו -
המרכז העובדתי והמרכז הרגשי. אך ההשפעה היחסית של כל אחד משני המרכזים
משתנה בהתאם לנסיבות ובאופן אינדיבידואלי. בפעמים רבות נוצר קונפליקט בין שני המרכזים האלו ולכן רבים המקרים שבהם האמיגדלה משתלטת על ההחלטות שלנו. אלו הן ההחלטות שבלשון ספרותית מכונות החלטות שנעשות מהבטן. יש אנשים רבים שיש להם בעיית זיכרון של עובדות והם מרבים יותר לפעול מהבטן, כלומר מהאמיגדלה. אבל הבעיה של אנשים רבים היא שהאמיגדלה שולטת על מעשיהם, גם ללא קשר ליכולתם להפעיל את ההיפוקמפוס.
כך למעשה כל המצביעים שאינם מסוגלים להצביע אף פעם מפלגה אחרת, כל אלו שבדקה התשעים רועדת להם היד בקלפי ולמרות ההחלטה המחשבתית עובדתית שעשו הם לא יכולים להפנים וממשיכים להצביע למפלגה המסויימת על רקע רגשי, הקשור בדחייה או שינאה על רקע אתני,עדתי, דתי וכדומה - מצביעים על כן מהאמיגדלה. אבל בניגוד להיפוקמפוס, שבו מתעדכן המידע העובדתי הדרוש להחלטות איסטרטגיות, הזיכרון הרגשי באמיגדלה מקובע וקשה מאוד לשנות או להחליף אותו.
למשל, לא לחינם ביבי פורט על רגשי הפחד באמיגדלה - הן מפני האיום האיראני והן מפני החמאס. אבל כמה זוכרים את דברי ביבי "אנחנו נמוטט את החמאס" כשישב באופוזיציה ?:
Read my lips!
אז האם ביבי באמת מוטט את החמאס בצוק איתן? כמה ממצביעי הליכוד המסורתיים זוכרים כעת לפני הבחירות את החמיצות
שסררה בעם בסיומה של מלחמת צוק איתן ו'תוצאותיה
המופלאות'? מלחמה שערכה חודשיים והסתיימה בהפסקת אש עד לסבב הקרוב הבא. ורבים שכחו איך בנט שלא מתנצל, התנצל על ארבע כשביבי נתן לו אולטימטום. אבל מה לעשות? אפשר למכור לוקשים לציבור שמתקשה לאחזר עובדות מההיפוקמפוס - אפילו עובדות מלפני חצי שנה. על פי האימרה: 'אנשים עם זיכרון של ציפור'.
ובקמפיין הבחירות של ביבי והליכוד צורבים רגשי פחד באמיגדלה של הציבור: שציפי 'הסמולנית הקיצונית' (שאגב באה מאותו בית מדרש שתי גדות לירדן והתפקחה) תחלק את ירושלים, כאשר ירושלים למעשה כבר מחולקת - לא מאמינים? אני מזמין אתכם לראות איך נראה 'קו הגבול' מחלון ביתי שמשקיף לעבר הכפר עיסייה, שאנשי הביטחון חוששים להכנס לשם, והחברים הימניים של ביבי ובנט בורחים משכונתנו ומוכרים לערבים את בתיהם, לכל המרבה במחיר. בבתים בסביבתי - שלושה מכל עשרה כבר נמכרו לערבים. אז מי בעצם מחלק את ירושלים?
ביבי מפחיד כמנטרה מפני האיום האיראני וזה פועל. כי כאמור רבים אינם מפעילים את ההיפוקמפוס שלהם וזוכרים את איומי הסרק של ביבי ליציאה למלחמה נגד איראן. פחחח, אפילו בקושי נגד החמאס יכול והגיע רק להפסקת אש זמנית. ורגשי הפחד הפרימיטיבי הנצרבים באמיגדלה של רבים מהמצביעים גוברים אפילו על דעותיהם של מאתיים אנשי ביטחון
בכירים כמו ראש השב"כ ומוסד לשעבר שטוענים שביבי מזיק לביטחון האיסטרטגי של מדינת ישראל.
ואלו עוד טיעונים? - לבוז'י יש קול מצחיק. לכן הוא לא מתאים להיות ראש ממשלה. שכחו איזה קול מצחיק היה לבן גוריון למשל. אין לבוז'י כריזמה, אומרים. שכחו שהיו ראשי ממשלה מוצלחים ללא כריזמה כמו לוי אשכול. כיום כולם פתאום משבחים את בגין המנוח (אגב גם אנשי שמאל באופן לא ברור). שכחו איך בעצרת בחירות, בגין 'האגדי' (בנאומו הדמגוגי האופייני לו) לעג לשמאל על הדגלים האדומים, ובהמשך המשפט ציין את הזיקה של דגלים אדומים לנאצים (זה היה בנאום הצ'חצ'חים למי שלא זוכר). אז זה בסדר לראש ממשלה בישראל לעשות אסוציאציות בין השמאל לנאצים (זוכרים שגם את רבין הלבישו בתמונות בבגדי נאצים, כאשר ביבי צפה במרפסת בכיכר ציון?) אבל אבוי כאשר איזה זמר או צייר (אנשים פרטיים) דיברו על 'צחצ'חים' (במלרע כדברי בגין) או על עובדי אלילים.
גבירותיי ורבותיי, הכל רק בשביל לחמם את האמיגדלה של הציבור. וכשמנהיג נמצא בהיסטריה כאשר חושש להפסיד בבחירות - הוא ואנשיו מארגנים עוד ועוד שטיפות מוח רגשיות בשפע לאמיגדלה.
למרות הפער במפלגה המובילה בסקרים - 50% חושבים עדיין שרק ביבי מתאים להיות ראש ממשלה - להמשיך להפריח הבטחות ולא לעשות כלום חוץ מהשרדותו הפוליטית ונהנתנות חזירית על חשבון הציבור. כי, הם עיוורים לעובדות ולמציאות חייהם הקשה והתקועה, כי בעצם מובלים על ידי רגשות של האמיגדלה:
רק הוא מתאים להיות ראש ממשלה!. אבל בכמה אנשים ההיפוקמפוס זוכר מה באמת חשב עליו ראש הממשלה לשעבר שמיר - בן מפלגתו של ביבי עצמו.
טוב, הפוסט מתחיל להיות ארוך ומייגע. אולי אוסיף ואכתוב בפעם אחרת על הסיבות לכך שהגרעין הקשה, ימשיך להצביע תמיד עבור אותה מפלגה. אתאר את הדמיון להתנהגות של ברווזים ומחקרים סוציוביולוגיים שנערכו בגו'קים - תופתעו עד כמה דומים כוחות הבחירה שלהם (הג'וקים) ושלנו ב'מנהיג' - בהחלט לא בדיוק מחמיא לאדם.
והעיקר, בין אם מההיפוקמפוס או מהאמיגדלה, אל תשכחו להצביע ולהשפיע !
הדודל של גוגל - בחירות 2015
***
מי יודע?
מבין כל ראשי המפלגות המבטיחים בשורה חברתית, יש רק אחד שהשקיע באמת מחשבה רבה וכתב ספר מִשְנה כלכלית/ חברתית סדורה:
מספרים שביבי כתב גם כן ספר בנושא זה, אבל גנז את הספר לפני הוצאתו לאור - מאחר והספר סתר את מדיניותו הכלכלית כשר אוצר. היה ונשאר מר זיגזגיהו (דעה אישית).
תוספת עריכה
רבים מזינים את האמיגדלה שלהם בתחושות סרק שהושתלו על ידי מיטב היועצים
ופרסומאים - בהגיון איסטרטגי לכאורה, שמלבות את רגשות השליליים באמיגדלה. למשל,
כל המשוכנעים שלאחר הבחירות הרצוג יחבור לביבי (למרות ששניהם הכריזו שלא
ישבו בממשלה אחת). כך גם אמרו בבחירות הקודמות על שלי שתחבור לביבי. אז היא
באמת חברה? הרי מפלגת העבודה זוכרת היטב כיצד מצביעיה הורידו אותה לשפל
שלא הייתה מעודה, לאחר שברק חבר לביבי. זה עלה לה בכך שאני כמו רבים שהצביעו תמיד
לגוש השמאל, הצבעתי עבור קדימה. כי למרצ הפסקתי להצביע לאחר ימי יוסי שריד
ויוסי ביילין (שאפילו רבים מהימין היו מוכנים לחתום היום על הסכם ז'נבה של
האחרון). לדעתי היום זו מפלגה פלצנית (שבעטה החוצה את כל מיטב נפיליה כולל שולמית אלוני שהקימה אותה) ושעומדת
בראשה בכיינית המדקלמת מנטרות והמטיחה ראשה בקיר.
במחנה הציוני
ניצבים כיום מועמדים ומועמדות חברתיים טובים יותר ולא כאלה שמובילים למשל
מסע לגליזציה של סמים (כמה עלוב, כדי לגנוב קולות מצביעים למפלגת עלה
ירוק). גם זהבה פונה בימים האחרונים בהיסטריה לאמיגדלה שלכם. בהפחדת הציבור שמרצ לא תעבור את אחוז
החסימה ותיעלם. ואם תיעלם, אז מה? למשל שתי מפלגות ימניות קיצוניות מהעבר נעלמו -
'התחיה' של גאולה כהן ו'מולדת' של רחבעם זאבי. וכי לא קמו מפלגות
ימניות קצוניות אחרות במקומן? אז שלא תפחיד אתכם זהבה שרק מרצ השמאל ושבלעדי מרצ יעלם השמאל. מוטב כדאי שתעשה חשבון נפש מדוע רבים ממצביעי מרצ המסורתיים זנחו הם אותה. זה לא כי הפכו לימניים יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
