הפוסט הזה ניתן כשרות לציבור במסגרת 'צו קריאה למילואים' ראשון בישרא. אמנם יש כאלה שמאוד לא שמחים כאשר אני כותב כאן, אבל זהו הבלוג שלי ועל כן הם מוזמנים להשאר בדלת אמותיהם ולא לקרוא כאן. הבלוג ישנה מעט את אופיו. פרטים יבואו.
ההשראה לכתיבת פוסט זה היא שרשור תגובות שנתקלתי בבלוגיה על שיהוקים טורדניים ללא הרף. זה אולי נראה ונשמע מצחיק לצופה מהצד, אבל למי שעובר דבר כזה זה בכלל לא מצחיק ואפילו עשוי להטריף.
רבים מתבלבלים בין שיהוק לגיהוק. מה
שאנשים מכנים בטעות שיהוק הוא למעשה גיהוק, כי שיהוק הוא למעשה מה שמכונה בסלנג 'גרעפס'. את הגיהוקים האלו יש לשאוף לעצור מיד עם הופעתם, פן יהיה אחר כך קשה לעצרם ובמקרים מסוימים
הם עשויים להמשך חלילה ימים ללא הרף.
כל אחד נתקל לפעמים בחייו בשרשרת גיהוקים
תכופים. לעיתים הם מופיעים כאילו משום מקום ולעיתים לאחר בליעה מהירה של מזון יבש – למשל
ביצה קשה, גבינות קשות דלות שומן, ומאפים כמו המכונים לעיתים 'עוגות חנק'. אז אם
זה קורה, שתיית מים מיידית בדרך כלל תעזור, אבל נא לשתות 'בשלוקים' קטנים עם הפסקה של כמה שניות
בין אחד לשני. שתיית כמות גדולה ברצף עשויה להחמיר את הגיהוקים.
הגיהוקים נגרמים גם במקרים רבים כתגובה
של המוח לחוסר בחמצן. אז אם טכניקת השתייה אינה עוזרת, אתן לכם טיפ שיפסיק את הגיהוקים העקשניים האלה
בלמעלה מ- 95% מהמקרים ( בתנאי שתבצעו את זה מוקדם ככל האפשר – אפילו אם זה קורה
בציבור או אפילו בהליכה ברחוב). כדי להפסיק את הגיהוקים העקשניים מבצעים שאיפת אויר מהירה (למילוי מקסימאלי של
הריאות באוויר), עוצרים לשניות אחדות את הנשימה ונושפים את האוויר החוצה מהריאות באיטיות.
חוזרים על הנשימות האלה מספר פעמים לפי הצורך. בדרך כלל הגיהוקים יפסקו לאחר עד
2-3 דקות. בתנאי שתתמידו בטכניקת הנשימה הזו כהלכה.
אזהרה:
בשום פנים ואופן לא לשאוף ולנשוף מהר. הדבר עשוי לגרום לתופעה המכונה היפר
ונטילציה – האדם נכנס כתוצאה מעודף חמצן בדם למצב היסטריה וכתוצאה מכך לעליה נוספת
בקצב הנשימה, עד לאובדן הכרה. אם זה קורה ליקיריכם ההיסטריים – כיסוי ראשם בשקית
ניילון תגרום תוך כחצי דקה, דקה לרגיעה, עקב ירידת ריכוז החמצן שבשקית. ככה מטפלים בזה
גם אנשי מקצוע.
אבל אם גם השתייה וגם הנשימות אינן
עוזרות, והגיהוקים המציקים ממשיכים ללא הרף, על המגהק לפנות לרופא. הרופא עשוי
לרשום למגהק אחת משתי התרופות, בהתאם לסיבת הגיהוק.
אם הגיהוק נגרם כתוצאה מתופעה המכונה
ריפלאקס (החזר) של הקיבה (מצב העשוי לגרום גם לצרבות), תרופה מצוינת היא לוֹסֶק, הניתנת בקפליות.
אבל אם גם לא זו הסיבה, הרופא עשוי
לרשום למגהק את התרופה לָרְגָקְטיל. למעשה לרגקטיל היא תרופה אנטי-פסיכוטית
(נוגדת פסיכוזות) הפועלת על המערכת העצבית במוח. למרות שזו תרופה פסיכיאטרית
לשמה (וכמו לכל תרופה פסיכיאטרית יש לה תופעות לוואי), בארץ יכול לרשום אותה גם
רופא משפחה. ובכלל לפי תקנות משרד הבריאות, באופן תמוה יכול רופא משפחה לרשום
תרופות פסיכיאטריות (למרות שרחוק מלהתמחות בפסיכיאטריה).
אז לידיעת הנתקפים בגיהוקים בלתי נשלטים
ללא הרף - עשויים לטפל בזה כמו בהתקף
פסיכוטי. אם זה מטופל כפסיכוזה, אז אפשר להגדיר התקף גיהוק ממושך כסוג של פסיכוזה?
רבים יטענו ואולי בצדק. אם משהו נראה כברווז, צולע כברווז, ומגעגע כברווז - מן הסתם זה ברווז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה