לאחר התחבטות לא קלה החלטתי לשנות את הכותרת לפוסט, שהיתה במקור "גם צמחוניים וטבעוניים אוכלים בשר?!" אני עומד להציג דברים קשים, ידועים בחלקם ואנחנו (לפעמים בצדק) מדחיקים. אבל אולי המדחיקים הגדולים ביותר הם הטבעוניים והצמחוניים הנמנעים ממאכל בשר.
גרי יורובסקי ושו"ת מנסים להגעיל אותנו השכם וערב כטקטיקה להפוך אנשים לצמחונים. וכפי שכבר הזכרתי בעבר, הם מציגים למשל צלחת פסטה עם נתחי בשר עגל כאילו וזה בשר כלב. ועוד כהנה וכהנה. זה בהחלט מקובל עלי שאנשים בוחרים בצמחונות בשל אדיאולוגיה. אבל עד כאן, אידיאולוגיה בלבד! בלי שכנועי בריאות שממש לא מדוייקים, בלי שיקולים כלכליים לא מעשיים, בלי לומר שהאדם צריך להיות חיה צמחונית בעוד שהוא ממש לא מותאם לצמחונות. והכי חשוב (וזה נושא הפוסט) - אפילו גם טבעוניים אוכלים בשר חי. ואפילו לא מעט.
לפני שאמשיך, אציין שאין בפוסט הזה שום דבר מגמתי כנגד צמחוניים וטבעוניים. כפי שתראו, יובאו כאן דברים קשים שנוגעים לכולנו - גם אוכלי כל.
לפני שנים מספר ביקרנו עם הילדים בחווה טבעונית בצפון. מההסבר האידיאולוגי הארוך של בעלת החווה כבר אינני זוכר דבר מלבד משפט אחד: "אם תולעת לא מוכנה לאכול מכרוב (עם חומר הדברה), מה זה אומר לגביכם, תחשבו על זה". אם ננתח את המשפט הזה של הגברת אפשר לומר שהוא דו-משמעי (למרות שלא התכוונה לכך). כי מצד אחד צודקת הדוברת שחומרי הדברה רעילים ורעים לבריאותנו. אבל מצד שני, בהמנעות מאכילת ירקות ופירות מודברים, יוצא שהגברת מעדיפה לאכול את הכרוב יחד עם התולעת שמסתתרת הטב בכרוב. ובדרך כלל, התולעת או הזבובון אינם בודדים.
מדגם קטן ביותר
אכילת שרצים וטפילים בלתי נראים היא אחת מהעבירות הדתיות החמורות ביותר. לכן היא מטרידה רבנים רבים המביאים כל מיני תקנות - כמו השריית הירקות והפירות במים וסבון ושטיפה מסיבית במים זורמים לאחר מכן. וכן השטיפה המפורסמת בחומץ. אבל... החומץ אולי הורג את החרקים (גם לא את כולם!), אבל גם עשוי לקבע אותם - ובמקום בשר זבובון או תולעת חי, אנחנו אוכלים בשר מת (גוועלט, טריפה, בשר שיקוצים, פיגולים, טפו, טפו,טפו). ובעצם בשר כבוש.
הסרטון הבא מובא בהקשר כשרות דתית, אבל כדאי לכם לצפות מה אנחנו אוכלים עם תותים ובמיוחד עם תותים אורגניים שלא הודברו. ואנחנו אוכלים את זה גם כששוטפים אותם היטב היטב במים וסבון.
לאחרונה פורסם מחקר המצביע על קשר נסיבתי בין אכילה של ירקות ללא חשש חרקים הנצרך על ידי החרדים לבין עליה במקרי הסרטן באוכלוסיה זו. בעקבות המחקר הזה רבנים המליצו לחזור לירקות הרגילים ולשטוף בחומץ. כלומר, אולי פחות חומרי הדברה רעילים אבל עם כמות מסויימת של "חרקים כבושים".
מיותר גם לציין שתקנות הכשרות מתעלמות מחרקים וטפילים מיקרוסקופיים. משמע רחוק מהעין רחוק מהלב. ולכן גם לגבי כשרות בשר חייבים לדעת שהכשרות נותנת רק תשובה חלקית מאוד לנגעים כמו טפילים, ביצים ושרצים בבשר. לכן בעיניי נחשב יותר מבחינה בריאותית חותמת של השירותים הוטרינריים מאשר חותמת כשרות.
כולנו, הצמחוניים כמו אוכלי כל, אוכלים לא פעם זוועות בלחם ובדברי המאפה. בוודאי כולכם נתקלתם בככרות לחם שלאחר מספר ימים בבית (ולפעמים גם בחנות) מעלים עובש (מסוכן לאכילה!) גם אם הוא ארוז באריזה אטומה ולפני תאריך התפוגה הרשום עליו. הסיבה לכך הם נבגים של עובשים הגרים במיכלים ובצנרות הייצור. אבל לא רק חומר צמחוני כמו עובשים מתרבה בקו היצור של הקמח אלא מגוון חרקונים זעירים וביצים שלהם. כלומר, אנחנו אוכלים בשר חרקים (חיים או מתים) בלחם ובדברי המאפה. גם קמח מנופה עשוי להכיל חרקים וביצי חרקים כי הוא מועבר אחר כך בצנרות מזוהמות.
אני אחסוך מכם סרטים פיקנטים על מפגעים חיים כאלה במוצרי קמח. תוכלו למצוא אותם בעצמכם ביוטיוב. בוודאי קמח מלא וגם קמח אורגני לא נקיים מבשר חרקים, שרצים וטפילים.
אמנם יש כאלו שאוכלים במתכוון מזונות כאלו
קָאזוּ מַרְזוּ- גבינת גורמה איטלקית מתולעים חיים
אבל לא נדיר שאנחנו אוכלים דברים כאלה גם בקמח למשל. חלק מהתולעים האלו ממש שקופות וקשה להבחין בהן בעין בלתי מזוינת. וחוצמזה
ומכאן שאין צמחונים נטו, מכיוון שהצמחים שאוכלים ה"צמחונים" מהטבע מכילים בשר תולעים שבלולים ועוד מיני חרקים. טבעוניים ורבים אחרים מפרנסים כיום בשפע חנויות אורגניות למיניהן. אז כאן המקום להזכיר, שעם הירקות, הפירות והאגוזים האורגניים "הנקיים" (כי זה לא תמיד נכון) מחומרי הדברה - אנחנו עשויים לאכול (פוליטיקלי קורקט אני לא אומר אוכלים) גם בשר בעלי חיים. השאלה היא כמובן רק כמה ומה גודלם. אני אישית מצאתי לא פעם תולעים מיובשות יחד עם הפרי או האגוזים והשקדים ואפילו בקמח אורגני מצאתי זבובונים ותולעים.
תחליטו אתם אם שווה לכם להוציא הון על מזון אורגני כזה. אבל מה שבטוח בטוח - עם כל המאמצים, אין אף אחד בעולם שהוא צמחוני . כי כולנו, אבל כולנו אוכלים בטונות במשך כל ימי חיינו את מה שאתם רואים בתמונה הבאה, כל פעם שאנחנו פותחים את הפה - מה שכולנו לא מבחינים בעיניים, אבל בולעים ואוכלים הרבה הרבה - חלבון מהחי:
קרדית האבק
ולסיום, מהסרטון הבא אני לא יודע אם לצחוק או לבכות (ושימו לב שהוא מדבר רק אל האישה, כי גברים הרי לא מבשלים במטבח):
ועוד משהו קטן לסיום. אם אתם אוכלים בחומוסיות, פלאפליות ומסעדות. לא מן הנמנע אתם אוכלים פלאפל (מזון צמחוני למהדרין) עם רגלי וכנפי ג'וקים טחונים. מי שקרא כאן וודאי זוכר כיצד הייתי עד לטחינה של ג'וק ענק לתערובת פלאפל של פלאפליה ידועה בירושלים, שיש לה תעודת כשרות של הבד"צ ואישור הפעלה של משרד הבריאות.
את הפוסט הזה אני כותב באישון לילה, בכאב שהוא לא פחות מהכאב המשפחתי 24/7 שמתנקז ומתעצם מדי שנה - בכל יום השואה והגבורה.
נולדתי לתוך הכאב הזה לשני הורים שורדי השואה, שהתייתמו והתבגרו ללא ילדוּת עם הזוועה. רק דור שני יכול להבין את זה ומהי בכלל המשמעות של להיות דור שני. כשכל ההוויה בבית סובבת את השואה. למרות שכביכול ההורים משתדלים לגדל ילדים נורמלים. פלשבקים של ההורים על רקע של שתיקה מעיקה. התנהגויות מוזרות של הורים ששונים כל כך מהורים של חברים שלך. כל כך שונים, עד שאתה כילד מתבייש בהם לעיתים. הורים שמגוננים עליך כאילו עשויים לאבד אותך בכל רגע. אבא שתמיד קופץ מבהלה לגובה מטר במיטה, כשמעירים אותו. סיוטים, בכי וצעקות של אמא בלילות. אוכל - חייבים לגמור הכל מהצלחת. לא צפירות, ולא תוכניות טלוויזיה, ולא כתבות בעיתונים, ואפילו לא ביקור ביד ושם יכולים להמחיש מה הזוועות המתוארות עושות יום יום לשורדי השואה עצמם ולדור השני, ואפילו מהן השלכות שנגררות אפילו לדור השלישי.
אז ביום השואה הזה פתחו בחדשות הטלוויזיה במשפט " כל עם ישראל אבֵל..."
אבל ממה שאציג עכשיו אפשר ללמוד עד כמה יום השואה הוא רק מס שפתיים ובעצם רחוק מליבם של חלק ניכר מהישראלים. פוסטים לא מעטים שלי היו במומלצי ישראבלוג ועמותת ישראבלוג. ובכל פעם כזו מספר הכניסות עלה פלאים - אלף, אלפיים כניסות לפחות (כפי שכל מי שפוסט שלו היה במומלצים יודע). אבל למרות שהפוסט היה במומלצים כאן - ראו מה היו הפעם מספר הכניסות, כפי שמעידה הסטטיסטיקה בלוח העריכה:
כלומר, סך הכל מספר כניסות "מדהים" של 368 בזמן שהיה במומלצים. ובעצם זהו מספר כניסות שאינו גדול בהרבה ממספר הכניסות הרגיל בבלוג, אבל נמוך באופן זועק ממספר כניסות ממוצע לפוסטים המגיעים למומלצים. לפחות פי חמש פחות ממה שאני מכיר.
אז מה אפשר ללמוד מכך? שאולי העיסוק בשואה לא באמת מעניין את רוב הציבור, כפי שמשתקף גם בציבור הקוראים של עמותת ישראבלוג וישראבלוג. ועוד קשה לי להתעלם מכך שממש עם ערב צאת יום השואה - בטרם יבשו הדמעות, מיהרו להחליף את המומלצים בעמותת ישראבלוג. ולא פחות מכך חשוב בעיניי לראות במה הוחלפו מומלצי יום השואה:
אפילו בערוצי הטלוויזיה רוח השואה עדיין ריחפה בלוח השידורים גם בערב שלאחר סיום יום השואה. אין בליבי על העורכים. הרי בקרב עמם הם חיים וגם הם רואים את הסטטיסטיקה. אבל לדעתי משתקף כאן חוסר הענין הציבורי הכללי לאחר שמשלמים מס שפתיים קטן ביום השואה.
ולכן נשאלת השאלה (עם ובלי שהשואה תלמֵד מהגן) - מה יזכר במודעות העם לאחר שדור השואה עצמו עוד מעט יכחד מהעולם, ולאחר שהדור השני יסתלק גם הוא מהעולם? האם במועדי העם שלנו יזכרו רק מעשי אנטיוכוס, אחשווראש והמן הרשע ואֶבֶל על מקדש שחרב לפני כאלפיים שנה?
ואיזו צביעות יש בנאומי נשיא המדינה וראש הממשלה בטקס יום הזכרון הרשמי ליום השואה והגבורה. ובנאומיהם הם מציינים בהתחסדות עד כמה הניספים והניצולים בליבנו. והצביעות זועקת מעל פני האדמה. כי לא נפשות הניצולים בליבם אלא כספי השילומים מגרמניה שנגזלו על ידם והמדינה החל משנות החמישים במאה הקודמת. כספים שהעבירה כפיצויים ממשלת גרמניה ושנגזלו על ידי מדינת ישראל מניצולים כאובים, סובלים וחולים - עבור סדרי עדיפויות מביישים.
ובמשך שנים, ההורים שלי שהם ניצולי שואה שעלו לארץ לפני 1953 - כל אחד מהם קיבל מהמדינה (על חשבון כספי השילומים שהמדינה קיבלה ומקבלת מגרמניה) סכום חד פעמי שהוא שווה ערך למשהו כמו 5,000 שקל היום. ואתם יודעים על מה?
לא על בעיות גדילה של ילדים שחיו ברעב. ולא על בעיות רפואיות אחרות. ולא על אובדן הוריהם ובני משפחתם (אחיהם ואחיותיהם) שנרצחו בדם קר. ולא על השלכות נפשיות כתוצאה מכך, ומכל הסבל לא יתואר שעברו והזוועות שראו. אלא חמשת אלפים שקל עלובים בלבד על כך שלא סיימו בית ספר יסודי ותיכון בעקבות המלחמה. חמשת אלפים שקל פיצויים - זה כל מה שזה שווה בעיני המדינה . כן, לא בעיני הגרמנים. אלא בעיניי המדינה שקיבלה כספי שילומים ברוחב לב מגרמניה ועשתה בהן כאוות נפשה.
ובכל יום זיכרון פותחים ואומרים בכל אמצעי המדיה עד כמה כולם אבלים. כולל אותה התובעת ממשרד המשפטים שזרקה את אמא שלי מהמדרגות, כשבאה לתבוע בדחילו ורחימו מעט פיצויים על שאיבדה בטרם עת את כל השיניים שלה בשואה.
וכמה צבועים הפוליטיקאים שנותנים למעט שנותרו למות עם מחסור באוכל ותרופות. וכמה צבועות ההכרזות שלהם כל שנה, על תקציב מיוחד שהנה כבר מועבר אליהם - תמיד ערב יום השואה. וכמה מצטערת על השואה כל הבירוקרטיה שעושה הכל כדי לעכב כל העברה כזו של תקציבים לניצולי שואה חולים ונזקקים. וכמה מצטערת הבירוקרטיה שמשפילה אותם ופוטרת אותם בלך והבא מסמכים שהבירוקרטיה יכולה לשלוף בקלות בעצמה - במיוחד היום בעידן המחשב.
ועוד תעודת עניות למדינה - דבר כספי השילומים שהיא סירבה לשלם להורי ולאחרים כל חייהם לא נסתר מממשלת גרמניה, שהחלה לשלם בעצמה לפני שנים אחדות - פיצוי חודשי ישיר שממנו חיים כעת הורי בערוב ימיהם. פיצויים על עקמת עצמות, ראומטיזם ומחלות שסחבו כל חייהם כתוצאה ממעשי הנאצים. ופיצויים לאמא שלא יכולה לישון בלי כדורי שינה וכדורי הרגעה במשך היום. וכמה בירוקרטיה והשפלה הם צריכים לעבור על ידי עובדי ביטוח לאומי שמבקרים בביתם כל כמה חודשים, כדי לנסות ולגרוע מהם את מעט התמיכה שהם מקבלים מהמדינה.
וכמה צבוע פלח גדול בעם הזה ששכח מה עשו לו, ובשם הלאומיות ידו קלה על ההדק לעשות מעשה לאחרים. ואיך "יהודי מסריח" התחלף אצלנו ב"אשכנזי מסריח" או ב"ערבי מסריח". ויש יהודים ששואלים יהודים: "מדוע בכלל הייתם צריכים להשאר בחיים? חבל שלא מתתם". יתכן שיהיו כאן כאלה שיחשבו שאני מגזים. אבל יודעים אתם כמה פעמים הטיחו באבא שלי את השאלה הזו, יהודים? ובמה יהודים כאלה שונים מיתר אומות העולם שאנחנו מזדרזים להאשימן באנטישמיות? ושלא תטעו, אנטישמיות עולמית עדיין חיה נושמת ובועטת.
אז עד כמה באמת כלעם ישראל מתייחד עם הנספים וכולו חמלה והבנה לשורדים ומשפחותיהם? כמה אמיתיים הנאומים של המנהיגים והפוליטיקאים? כמה באמת למדנו מהשואה - אל תעשה מה שעשו לך?
מעבר לצקצוקי לשון, עד כמה נוגעת השואה באמת לכל אחד ואחת מכם?
תוספת עריכה
בעקבות הערות של מגיבים אני רוצה להזכיר שהאמריקאים מציינים שלושה מועדים נפרדים כימי שבתון: memorial day , veterans day ו-independence day. ולמרות זאת גם בימי הזכרון מרכזי הקניות ומקומות הבילוי עמוסים לעייפה. יום הזכרון הפך פשוט ליום חג.
הפוסט הזה עוסק בהשלכות מחקר שפורסם היום כמעט בכל אמצעי התקשורת הכתובים, בארץ ובעולם (ועוד אדבר בהמשך על תופעת העדר הזו בהמשך). במחקר הזה עקבו אחר תנועת אוכלוסיית איילים באזור הגבול שבין צ'כיה לגרמניה. אולי תאמרו שזה מעניין כמו גידול חסה בשטחים, אבל לא ולא ולא. תוצאות המחקר הזה לא סתם התפרסמו בכל כך הרבה מקומות. אפילו עיתון מעריב שנמצא בשלהי גסיסתו – פרסם כתבת ענק על המחקר הזה בעמוד השער האחורי.
במאמר מוסגר, יתכן שהמהדורה המצומצמת של עיתון מעריב (שפרסם היום את הכתבה על מחקר הצבאים הצ'כי) היא האחרונה לפני סגירה סופית של העיתון. כי אמנם ג'רוזלם פוסט מעוניין לרכוש את מעריב, אבל נכון לעכשיו הממונה על ההגבלים העסקיים לא אישר את העסקה. ביום חמישי הקרוב יתקיים דיון מכריע בבית המשפט ואשר יקבע אם ינעץ המסמר האחרון בארון המתים של מעריב, שיצטרף אז לבית הקברות של עיתוני ישראל: חדשות, דבר, על המשמר, והעולם הזה. הייתי יכול לעשות מזה מטעמים בבלוג האקטואליה שלי לשעבר, שגם אותו קברתי (בעצם פוליטיקלי קורקט - "השהיתי" - השהיה מאוד פופולרית בימים אלה) בעיקר בשל חוסר עניין לציבור – אז אולי אשאיר את הדיון על מה שקורה לעיתונאות הישראלית למישהו אחר כאן בישרא.
ואשוב לעיקר. מדוע הכתבה על מחקר הצבאים (שנראה שולי לחלוטין במבט ראשון) הייתה ראויה בעיניי עורכי מעריב להתפרסם בדף שער? אולי תאמרו שלעיתון שעומד בפני סגירה כבר אין יותר שיקולי רייטינג, אבל המחקר הזה תפס כותרות גם במיטב אמצעי הידיעות העולמיים. ראו דגימה בתמונה הבאה:
ומכאן אפשר לראות דוגמה מצוינת לתופעת העדר של אמצעי התקשורת. מקור פרסום המחקר הוא כנראה סוכנות הידיעות AP וכל האחרים כותבים אותו הדבר וממחזרים תמונה זו או אחרת מאלו שפורסמו על ידי סוכנות AP. ועוד דבר מעניין הוא שכולם מצטטים בשמו של מדען ש"האיילים הם חיות שמרניות"
אז הנה כמה מילים בקצרה על המחקר הזה ולאחר מכן אביא את הדרש שהוא הרבה יותר מעניין וחשוב לדעתי לגבי המין האנושי עצמו. הרקע למחקר הוא ההשלכה של המלחמה הקרה בין המערב למזרח על אוכלוסיות הצבאים שמשני צידי הגבול בין צ'כיה לגרמניה. בגבול הזה הציבו בזמן המלחמה הקרה גדר חשמלית שמנעה מאדם וחי מעבר חופשי בין שתי המדינות. הגדר החשמלית הזו מנעה מהאיילים לחצות את הגבול. המחקר שנערך ב-300 איילים משני צידי הגבול שהוצמדו להם משדרי GPS הביא למסקנה מרתקת. למרות שהמלחמה הקרה הסתיימה והגבול הזה פתוח כבר עשרים וחמש שנה – אוכלוסיות האיילים נשארות מופרדות, כל אחת משני צידי הגבול, שכבר לא קיימת בו כל הפרדה פיזית. כל האיילים היום כבר נולדו לאחר המלחמה הקרה. אז מה מפריע להם לחצות את הגבול כשהוא פתוח למעבר?
בזמן המלחמה הקרה האיילים למדו לא לחצות את הגבול בגלל הגדר החשמלית. אבל מדוע הדור החדש שנולד לגבול פתוח ממשיך כבימי המלחמה הקרה? התשובה פשוטה – לא רק המין האנושי מלמד ומעביר אינפורמציה ודעות לדורות הבאים. כך גם האיילים. המחקר הזה מוכיח גם שהאיילים לא חוצים את הכביש בגלל שמרנות. איני יודע אם אתם יורדים לסוף דעתי – האיילים מראים תופעה של שמרנות - תכונה שהיא מיוחסת לאדם. למעשה המחקר הזה מצביע על שלוש עובדות: האחת - השמרנות היא תופעה שמקורה חייתי, השנייה – השמרנות מקורה בפחד, הפחד מפני השינוי. והשלישית – גם לחיות יש התפתחות תרבותית. האיילים יצרו בעצם שתי "תרבויות" משני צידי הגבול וכל אחת משתי התרבויות ממשיכה לשמור על "המסורת" של מהם אזורי מחיה מותרים והיכן נמתח גבול המסורת.
אנחנו נוטים לחשוב שהחיות הן יצורים הנוהגים על פי אינסטינקטים, ללא מחשבה ובוודאי שאין להם תרבות. מחקר האיילים מראה שאנחנו צריכים לשנות את הסטיגמה המחשבתית הזו. גם לחיות יש תרבויות. לגורילות ההר באפריקה יש התנהגויות וגינונים שונים מהגורילות המערביות. ימה מלוחה בלתי עבירה המפרידה בין שתי אוכלוסיות שימפנזים – יצרה גם היא שתי "תרבויות". למשל, השימפנזים מהעבר האחד אוכלים תפוחי אדמה שהם עוקרים היישר לפיהם ואילו השימפנזים מהעבר השני ממליחים את תפוחי האדמה קודם האכילה, על ידי שטיפתם וטבילתם במים המלוחים בימה. המלחת תפוחי האדמה הונהגה על ידי קופה אחת שרצתה לשטוף את שאריות האדמה מהתפוח בימה, ותראה כי טוב טעמם לאחר ההמלחה. הקופה הזו הלכה ולימדה את בני השבט שלה את דרך השבחה זו של טעם תפוחי האדמה. לאוכלוסיות מבודדות שונות של קופי אדם יש גם "בתי מרקחת" שונים של צמחי מרפא המיטיבים עם מחושיהם בהתאמה לצומח באזור מגוריהם. כלומר ניתן לראות שונות תרבותית בין קופים. שונות התלויה בצמחיית "צמחי המרפא" האזורית. ברור שידע הריפוי נרכש על ידי הקופים בדרך של ניסוי וטעייה ולאחר שנרכש הידע קיים תהליך של שימור הידע והעברה לדורות הבאים. לא מדובר כאן באינסטינקטים.
מכאן אנחנו למדים שגם אצל החיות קיימת התפתחות תרבותית שהיא רק איטית יותר מההתפתחות התרבותית האנושית. אבל את האמרה האחרונה אני אומר בעירבון מוגבל. כי יש כידוע גם אוכלוסיות בני אדם שהקידמה מהם והלאה והשמרנות שלהם בולמת התפתחות תרבותית. הדבר ניכר בקרב שבטים, מדינות מסוימות ובחלק מאנשי דת ומסורת. להם וודאי לא תנעם ההשוואה למחקרים המורים שחיות שומרות בעצם על מסורת המונעת מפחדים, דמויי הפחדים של האיילים ממעבר הגבול (למרות שלמעשה אין יותר כל מעצור פיזי).
ישנן מספר אמרות המיוחסות לידוענים והוגי דעות לגבי השמרנות והרי לקט שמצאתי:
"שמרן הוא אדם בעל שתי רגליים בריאות לחלוטין, אלא שהן לא למדו לצעוד קדימה" (פרנקלין רוזוולט)
"שמרן הוא אדם שיושב וחושב. בעיקר יושב" (וודרו וילסון)
" שמרן הוא אדם פחדן מדי כדי להילחם ושמן מדי כדי לברוח" (אלברט גרין הובארד)
"הרדיקל ממציא את הרעיונות החדשים, ואילו השמרן מאמץ אותם כשהם מתיישנים" (מרק טווין)
וזה בהחלט מתקיים בפוליטיקה הישראלית (למשל, עיין ערך "שתי מדינות לשני העמים", ולא ארחיב, כי אני משתדל לא לעסוק בבלוג הזה בפוליטיקה)
"שמרן: מדינאי שמאוהב ברע הקיים, להבדיל מליברל הרוצה להחליף אותו חדש" (אמברוס ביירס מתוך הספר "מילון השטן").
ולסיכום כל העיתונות מצטטת את המדען הצ'כי האומר ש"האיילים הן חיות שמרניות". ומדוע שלא נגיד "האדם (לפחות בחלקו) הוא חיה שמרנית"? מחקר האיילים הצ'כי מלמד כי פחד ושמרנות משותפים הן לאדם והן לחיות. כמו כן המחקר הזה ואחרים מראים כי גם לחיות הכושר לפתח תרבויות וכי גם הן שומרות על מסורת. חומר למחשבה!
מספר עובדות על איילים וצבאים:
1. במקרא מוזכר גם הצבי וגם האייל, לעיתים כשמות נרדפים: "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי, אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" (שיר השירים ב' ט').
2. למעשה בארץ אין איילים מלבד אחדים ברמת הגולן.
3. אז מה ההבדל בין אייל לצבי?
לצבי (Gazella) יש לשני המינים (זכר ונקבה) קרניים קבועות נבובות (חלולות בפנים), ארוכות ולא מפוצלות.
לאייל (Deer) יש לזכרים קרניים מפוצלות שנושרות כל שנה וצומחות מחדש.
הנושא העוסק בשאלה שבכותרת הוא מעין המשך לפוסט הקודם, שעסק בנושא בריאותי שונה לחלוטין. ובכל זאת אפשר לקרוא לזה פוסט המשך בגלל המכנה המשותף בין שניהם. והמכנה המשותף הוא פריצת דרך במחקר הביולוגי והרפואי בעקבות תצפיות אנתרופולוגיות. אנתרופולוגיה (חקר תרבות האדם) ידועה כדיסציפלינה במדעי החברה. מכנה משותף שני הוא שבשתי הכתבות המחקר האנתרופולוגי גרם לחוקרי מדעי הטבע לחשוב בתחילה שהמחלות הנדונות הן בעלות אופי גנטי ולא הוא. האם גם כאן מדובר בהדבקה על ידי גורמים זיהומיים?
ובאופן פרטי הפוסט הזה יעסוק בשאלה מרכזית ומפחידה למדי לגבי מחלות הסרטן (כן, כפי שכבר אמרתי כאן בעבר הסרטן הוא שורה ארוכה של מחלות שונות, חלקן אפילו שונות מאוד זו מזו). והשאלה היא האם אפשר להדבק בסרטן כפי שאפשר להדבק משפעת?
הכל התחיל בידיעה עיתונאית שקראתי עוד בשנות השבעים (בעודי תלמיד תיכון) על שבט ממוצא פרסי בהודו. ובידיעה הזו היה דיווח קצר שהנשים בשבט הזה, רובן ככולן, חולות בסרטן השד ומתות עד גיל 32. באופן טבעי תופעה כזו בשבט מבודד שבו כמעט כל הנישואין נשארים בקרב בני השבט - מחשידה מיידית שגורם המחלה הוא גנטי.
מרבית מקרי הסרטן נובעים משורת מוטציות מסויימות שמתרחשת אחת אחר השניה באופן אקראי בתא נורמלי אחד במהלך החיים. אוסף של 6-7 מוטציות כאלו הופכות את התא הנורמלי לתא סרטני. אבל ידוע כיום גם על מקרי סרטן על רקע גנטי. כי יש משפחות שבהן נפוצה מחלת סרטן מסוג מסויים. במשפחות אלו מועברים בתורשה גנים ספציפיים מעוררי סרטן. למשל ביטוי הגנים המוטנטים BRCA1 ו- BRCA2 עשוי להוביל בהמשך ברמת סבירות גבוהה מאוד לסרטן השד. כ- 15% ממקרי סרטן השד הם על רקע גנטי הקשור בנשאות של אחד משני הגנים האלה.
כך בתחילה חשדו שבשבט הזה מחלת סרטן השד כל כך נפוצה בגלל העברה תורשתית של גנים מעוררי סרטן שד. מדובר בחשד משום שבאותם הימים לא היו ידועים עדיין הגנים מעוררי סרטן שד. אבל שוב שיתוף פעולה בין האנתרופולוגים לביולוגים העלה מספר עובדות מעניינות שבסופו של דבר רמזו על כך שלא מדובר כנראה בהעברה גנטית של הסרטן מאם לבת בקרב בנות השבט ההודי הזה. ומה הן?
ראשית, בקרב בנות השבט שהתגוררו בכפר אחר ומרוחק מהכפר שלנו שבו שיעור סרטן השד בקרב הנשים עולה על 95% - שיעור מקרי סרטן השד היה דומה לסטטיסטיקה העולמית של 1:9. ומכיוון שהנשים משני הכפרים הן מאותו מוצא שבטי לפני שנפרדו - היינו מצפים ששיעור סרטן השד יהיה גבוה בשני הכפרים במידה דומה, אם מדובר בגורם תורשתי. אבל כאמור לא כך הדבר.
אבל כשהמשיכו לבדוק את הרגלי ההנקה של הנשים בשבט הזה הגיעו לקשר נסיבתי מעניין ביותר. בנות השבט מניקות את התינוקות. אבל כשחקרו את מספר הנשים הקטן שלא חלו בסרטן בכפר, התגלה דבר מעניין: הנשים שלא חלו - בעצם לא הונקו על ידי אימם, בשל חוסר בחלב וקיבלו במקום חלב בבקבוק. אבל אלו שהונקו על ידי אמאות מניקות מאמצות כן חלו בסרטן. וזה כבר עורר את החשד שמדובר באיזשהו גורם מחלה שמועבר מאם לבת בחלב.
כדי להוכיח שאכן מדובר כאן בגורם מחלה מדבק כמו חיידק או נגיף (וירוס) צריך להוכיח קיום 4 עקרונות שניסח המיקוביולוג הידוע רוברט קוך:
העקרון הראשון : אם מדובר בגורם מחלה זיהומי מדבק הוא חייב להמצא בגוף החולה.
העקרון השני: שניתן לבודד את הגורם הזיהומי (חיידק, וירוס, או טפיל) ולגדלו בתרבית מעבדה. במקרה זה צריך היה לבודד מחלב האמאות בשבט איזשהו גורם מחלה זיהומי.
העקרון השלישי: הזרקת גורם המחלה לחיות ניסוי תגרום להופעת המחלה בחיה.
העקרון הרביעי: בידוד גורם המחלה הזיהומי מהחיות המודבקות, גידולו במעבדה והשוואת מבנה הגורם הזיהומי עם זה שבודד בשלב העקרון השני.
קיום ארבעת העקרונות של קוך הן הבסיס הדרוש להוכחת הקשר בין מחלה לגורמי מחלה זיהומיים.
ולכן התחילו בשנות השבעים לנסות ולבודד מחלב הנשים בשבט איזשהו גורם זיהומי (על פי העקרון השני של קוך) שיכול להסביר את התפרצות המחלה. רשימה חלקית של המחקרים האלה ניתן לראות בתמונה הבאה:
ואכן בודדו מחלב נשות השבט חלקיק זעיר יחודי שמבחינה מבנית יכול להיות נגיף. בתחילה המדענים קראו לחלקיקים האלה חלקיקי B. על שם העקרון השני (B) של קוך. אבל כשהזריקו אותם לעכברות מעבדה (או האכילו אותן בחלב אמאות השבט) - העכברות לא חלו בסרטן השד. בכך לא התקיים העקרון השלישי של קוך. אבל ידוע שלעיתים יש בעיות עם העקרונות האלו של קוך, גם כשאכן קיים גורם זיהומי מעביר מחלה. לעיתים גורמי מחלה כמו נגיפים מאדם לא מדביקים חיות (מסיבות שונות, בניהן העובדה שלחיות אין מחלות מסוימות לאדם ולהפך). בנוסף גם לא תמיד ניתן לגדל גורמי מחלה זיהומיים בתרביות מעבדה. כך למשל חיידקי שחפת אינם גדלים בקלות בתרביות מעבדה.
אם כך, כיוון שלא הוכחו במקרה שלנו ארבעת העקרונות של קוך - לא הייתה אז הוכחה לכך שאיזשהו חלקיק או נגיף מועבר בחלב האם לבת והוא שיגרום להתפתחות סרטן.
לעומת זאת, מדענים גילו בעכבר נגיף שמכונה MMTV - או בשם המלא
Mouse Mammary Tumor Virus הנגיף הזה באמת גורם לסרטן השד בעכברות שהודבקו בו. אבל ברור שלא ניתן לבדוק מה תעשה הזרקת החלקיקים שבודדו מחלב האמאות בשבט לבני אדם אחרים, באותו אופן שנעשה והוכח בחיות - בגלל בעיות אתיות מובנות של ניסויים בבני אדם.
אבל מאוחר יותר. בשנת 1982 כשהתפתחו מאוד שיטות בדיקה מדעיות בתחום הביולוגיה המולקולרית - מצאו שכמו שבעכבר סרטן השד מתפתח על ידי הדבקה בנגיף MMTV - באדם יש נגיף דומה שמכונה Int2. כפי שפורסם במאמר הזה:
הרבה מחקרים נעשו מאז והרי תמונה של הדף הראשון מסקירה מדעית מקיפה של המחקרים הרבים שנערכו ושפורסמה לאחרונה במאמר הזה:
.
על פי המחקרים אכן יש מספר נגיפים היכולים לגרום לסרטן שד. אחד מהם למשל הוא וירוס הפפילומה (HPV) שגורם גם לסרטן צואר הרחם, שכנגדו מוצע היום חיסון לנערות ובחורות צעירות (כן, זה שבאחרונה נמצא במחלוקת ציבורית מסויימת). ה-HPV מועבר ביחסי מין.
אבל היות ולוקח זמן של שנים מההדבקה ועד לגלוי המחלה, דרוש עוד מחקר נוסף כדי לבסס את הקשר בין העברת הנגיפים בהנקה וסרטן השד. הקושי הגדול בהוכחת הקשר בין נגיף לסרטן נעוץ בעובדה שהימצאות נגיף ברקמה סרטנית איננה הוכחה לכך שהנגיף גרם את הסרטן, שכן תמיד אפשר לטעון שהנגיפים האלה רק מתאכסנים ברקמת הגידול הסרטני, למשל בגלל תנאים נוחים לגידול שם.
מה שמסבך עוד את התמונה הוא שסרטן מופיע אחרי שרשרת של ארועים תאיים המושפעים גם מתנאי הסביבה כמו תזונה, קרינה, עישון וכדומה.
(עתיפת חלבונים היא כמובן טעות בעברית - צ"ל מעטפת חלבונים)
כיום קיימים מחקרים המוכיחים שהנקה במספר לידות (כל המרבה הרי זה משובח) מורידה את הסיכוי להתפתחות סרטן השד. אבל אם יוכח סופית (כפי שנראה כעת) שאמאות מניקות עשויות להעביר לבנותיהן נגיף גורם סרטן - הרי שהנקה יכולה אולי להגן או לעכב במידה מסויימת התפתחות סרטן באם אבל תעביר את גורם הסרטן לבת.
כאמור בחיות מעבדה נמצא קשר ישיר בין נגיפים לסרטן עוד בתחילת המאה הקודמת. ואם סרטן נגרם על ידי נגיפים בחיות כמו עכברים וחתולים - מדוע שלא יהיה אפשרי ביונק ושמו אדם? ואכן באדם הצליחו לבודד את הנגיף גורם הסרטן הראשון - נגיף הפוליומה - רק בשנות החמישים במאה הקודמת. כיום ידועים מספר נגיפים מחוללי סרטן באדם. נגיף הפפילומה ידוע כאמור כגורם בהקשר סרטן צוואר הרחם וסרטן השד, נגיף הCMV כגורם לסרטן מסוג סרקומת קפוסי, נגיף EBV כגורם לסרטן דם מסוג ברקיט לימפומה ונגיף האיידס כגורם ללימפומות וגידולים סרטניים אחרים מסוג סרקומות.
אז האם אפשר להדבק בנגיפים גורמי סרטן? כנראה שכן, אבל לא באותה מהירות כמו שנדבקים משפעת. צריך לקוות שמחקר עתידי יביא לפיתוח חיסונים נוספים כנגד הנגיפים גורמי הסרטן ודורות העתיד יחוסנו בהם כפי שמחסנים כיום כנגד החצבת, האדמת והחזרת.
ותזכרו מהפוסט הזה ומהפוסט הקודם - שלעיתים מחקר ביולוגי ורפואי מתחיל בעקבות תצפיות אנתרופולוגיות.
בקרוב כתבה על דרך חדשנית, מפתיעה ויתכן פורצת דרך בטיפול בסרטן הלבלב הקטלני, בסרטן הפרוסטטה ואחרים.
תוספת עריכה
עובדות שכדאי לדעת:
סרטן השד אינו בלעדי רק לנשים - הוא תוקף גם גברים בתדירות נמוכה יותר.
בשנים האחרונות ישנה עליה במספר מקרי סרטן האשכים בצעירים (כולל בחיילים). הועלתה סברה שעדיין לא הוכחה, שהדבר אולי נובע מחשיפה לקרינת מכשירי הסלולר (קשר נסיבתי בלבד לעת עתה). בכל מקרה של כאב בלתי חולף או חוזר באשכים - מומלץ לפנות לבדיקה בהקדם האפשרי. זהו סרטן שניתן לריפוי בסיכוי גבוה אם מתגלה בשלב מוקדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה
