חשיבה חופשית

הבת נולדה בעת כששהינו בארה"ב. ככל הורים טובים התעניינו בחומרים כתובים על חינוך ילדים. אמנם הורים לא צריכים רשיון להביא ילדים ובניגוד לשאר המקצועות (כן, הורות זה מקצוע) לא נדרשת הכשרה. אבל יש הורים שמתגלחים על הילדים שלהם ואחר כך משלמים על כך. ילדים זו לא מעבדת ניסוי, למרות שנראה כי רבים בפועל - זה מה שהם עושים.

באותם ימים מרבית ילדי אמריקה חונכו (למעט רבים שלא חונכו) בעיקר לפי האסכולה החינוכית של דוקטור סְפּוֹק. אני יודע שדוקטור ספוק הפך להיות שנוי במחלוקת וביקורות רבות נכתבו על שיטותיו. אבל אל לנו להתעלם כי דורות של ילדים אמריקאים חונכו על פי שיטותיו, והילדים הישראלים אינם טובים יותר מאשר האמריקאים. הליברליות המופרזת בחינוך הילדים הישראלים היא היום בעוכרנו - ואנחנו ומערכת החינוך משלמים עלכך, ועוד איך משלמים.

אז אנחנו לא לקחנו את כל שיטותיו החינוכיות של דוקטור ספוק, אך בהחלט אימצנו אחדות מהן. 

אחד הדברים שהמליץ דוקטור ספוק היו דרך חינוך לכך שהתינוק ישן במהרה כל הלילה, מבלי לנדנד ולשבור את שנת הלילה של ההורים. ולפני שאספר לכם מה המלצתו וכיצד יישמנו אותה, זכור לי ביקורו של הרופא המיילד את זוגתי במיטתה, כמה שעות לאחר הלידה. וכשהיא ציינה בפניו כי חלפו קצת יותר מארבע שעות והבת לא התעוררה  כדי לינוק - האם יש להעיר אותה לשם הנקה? והוא ענה בחיוך: אם היא לא דורשת, להניח לה.

אז דוקטור ספוק המליץ: אם ההורים רוצים שלווה, להניק את התינוקות בלילה (החל מהולדתם) רק בחושך ושקט מוחלטים. לא לדבר אליהם, לא ללטף אותם, רק להניק בשקט ושלווה. וכי ברחם התינוק זכה לליטוף ודיבור בלילה? וכשאני מדבר על שלווה, זו שלווה אמיתית ששפת הגוף שלכם משדרת לתינוק.

אז יישמנו את זה אצל שני הילדים שלנו. והבת החלה לישון שנת ישרים כל הלילה (ללא צורך בהנקה) לאחר 6 שבועות. והבן לאחר 6-7 שבועות. שינה מתשע בערב עד שש בבוקר. וודאי תאמרו שזה במזל ומקרה פרטי שלכם. אבל אומר לכם שהבת והבן שונים לחלוטין באופיים זה מזה. הבת (שנראה שבה שולטים הגנים של האמא) בעלת אופי מעט סוער. הבן (שנראה ואופיו כמו האבא ) - אין רגוע ממנו בעולם. ושניהם מאז הגמילה מפעילות לילה, ישנו מאז ברוגע כל הלילה. ואם התעוררו בלילה וקראו לנו, ידענו שהם חולים. השיטה של דוקטור ספוק עבדה.

ושניהם לא הלכו סתם לישון בתשע בערב. אני הנהגתי טקס שינה מגיל חודש לפני כיבוי אורות. הטקס כלל אמבטיה כייפית של אבא (בשיר ומשחק) ולאחר מכן ריקוד כחצי שעה על רקע מחרוזת שירי ילדים ישראלים, והנקת לילה אחרונה מאמא. ומאוחר יותר - מגיל שנה - לאחר אמבטיה, קריאת סיפור לילה במיטתם עם אבא. טקס הקראת סיפור לילה נמשך עם הבת עד גיל שבע. לאחר מכן היא כבר קראה הרבה בעצמה והלכה לישון בתשע. עם הבן זה נמשך עד כתה ו'. הוא היה מכור לסיפורי הלילה עם אבא והדיון הקצר על הסיפור. אני זוכר שהספר ממנו הקראתי לו לאחרונה היה ההוביט. הוא כבר קרא אותו לפני בעצמו, אבל מאוד אהב שאקריא לו שוב פרק ממנו לפני השינה, ולדון איתי עליו. טקס השינה הוא אחד מהמלצותיו של דוקטור ספוק למעבר בין עירות לשינה. וזה עבד.

lifestyle.nana10.co.il

אבל בערך בגיל תשעה שבועות, חלה תקלה עם הבת. לאחר טקס השינה וכיבוי אורות, היא החלה לבכות לאחר מספר דקות ורצתה עוד תשומת לב. אז נקטנו בשיטה המוצעת של דוקטור ספוק, שוודאי תראה לחלק מכם אכזרית. דוקטור ספוק אמר שבמקרה כזה, שלתינוק אין כל סיבה לנדנד להוריו לאחר טקס השינה, לתת לו לבכות. לבכות לא יותר מארבעים דקות. אם בוכה יותר לגשת אליו.

אז שלחתי את זוגתי לשכנה, כי היה קשה לה לעמוד בזה ונתתי לבת לבכות. וכמעט נשברתי בעצמי, אבל הבכי שלה הפסיק בדיוק אחרי 35 דקות. שינה שלווה נפלה עליה. למחרת הסיפור חזר, אבל היא בכתה רק 3 דקות. בלילה שאחריו היא חזרה לישון מתשע עד שש ללא טרוניות. תגידו שזה נורא, אבל זה עבד. לדעתי השלווה של ההורים אינה פחות חשובה לחינוך הילדים ושלוותם הם.

אינני יודע אם תרצו ליישם את מה שכתוב כאן, למרות המלצתי. אך דבר אחד מאוד כדאי לקחת מכאן: חינוך ילדים מתחיל מגיל אפס.

המשך בחלק ג' בסידרה - בפוסט הבא.

* הסידרה כולה מקוטלגת תחת קטגורית "סדרת חינוך ילדים" - ברשימת הקטגוריות שבשוליים הימניים, לנוחות הקוראים.

תוספת עריכה

הבלוג השני שלי, דע-א-קטואליה, חוגג בלוגולדת שנה כאן.

גמילה היא תופעה ביולוגית וגם פסיכולוגית. אבל הפסיכולוגיה והביולוגיה קשורות זו בזו, ואפילו באוניברסיטה קיים החוג לפסיכו-ביולוגיה. אל דאגה, לא אפול עליכם כאן עם המדע של הגמילה. אבל, אתאר כאן על נסיון גמילה של הורה, שהוא אינו פסיכולוג או איש חינוך - אבל יש לו נסיון בחינוך ילדיו, והוא יכול להשוות לחינוכם של ילדי מספר אנשי חינוך ופסיכולוגים מבין חבריו. כשחזרנו לארץ היינו מנויים על המגזין "הורים וילדים". אני זוכר כתבה על גמילה (לא זוכר ממה). ובכתבה תוארו 7 דרכים שונות לגמילה. ובשורה התחתונה צויין: לא משנה באיזו שיטה תבחרו - העיקר שתהיו עקביים. 

מקווה שגם אנשי החינוך שבכם ילמדו מכאן דבר או שניים. ובעיקר רוצה אני לשתף את ההורים שבכם ואלה שמצפים ללידה.

אתחיל בגמילה ממוצץ, שזה רק מקרה פרטי על מה שאני הולך לדבר כאן בהמשך. כפי שידוע לכם, אנשים מבוגרים כמו הזמר שימי תבורי, לא נגמלו ממציצת אצבע. יתכן שזה נובע מגמילה לא נכונה ובטרם עת ממוצץ. 

אבא שלי סיפר לי כיצד נגמלתי ממוצץ. הוא נקט בשיטה שלמד מספר חינוך רוסי ישן. הוא חיכה לכך שזרקתי פעם את המוצץ. הוא הרים את המוצץ ודחף אותו שוב לפי. אני כמובן זרקתי אותו שוב. אז הוא דחף אותו שוב לפי וחוזר חלילה. עד שהתעצבנתי נורא והיטלתי אותו בזעם לקצה השני של החדר. יותר לא נגעתי במוצץ.

והבת שלי נגמלה ממוצץ בגיל ארבעה חודשים, כשאמא שלה נאלצה לעזוב אותה בארה"ב, כשקבלה הודעה שאבא שלה גוסס בישראל. היא גם הפסיקה לאכול חצי מכמות החלב שבבקבוק שנתתי לה. כל כך התגעגעה לאמא. ובגיל שנה וחצי נגמלה מחיתולים, לאחר שהקראתי לה את הסיפור מהספר סיר הסירים. זה בא ממנה ולקחנו את הסיכון שזה לא יעבוד. כי להחזיר שוב לחיתול הוא רעיון גרוע. אבל זה עבד.

ובגיל שלוש ורבע, כשנולד אחיה - היא לקחה את זה מאוד קשה. למרות שהכנו אותה והעברנו אותה ממיטת תינוקות למיטת ילדים, כחצי שנה לפני לידת אחיה. שלא תחשוב שלקחנו ממנה את המיטה לטובת אחיה. כשנולד, התעלמה מקיומו בביקור אצל אמא שלה בבית החולים לאחר הלידה. וכשהגיע אחיה לבית היא החלה פתאום להרטיב במיטה. כמובן לא עשינו מכך סיפור, ותוך מספר ימים הפסיקה להרטיב. אבל היא ביקשה לעצמה מוצץ כמו לאחיה.

אז מה עשיתי אני? לקחתי מוצץ שמרחתי אותו קודם בשום (לאחר שטיפת שאריות השום כמובן) ונתתי לה. היא כמובן הוציאה אותו מיד מפיה. "מה יש, לא רצית מוצץ"? שאלתי אותה. "לא אני לא רוצה, אולי בפעם אחרת". זמן קצר מאוחר יותר - כשנתנו לה לאכול משהו שהיה מתובל בשום, היא ציינה שלאוכל יש טעם של מוצץ. זה לא הפריע לה לאכול יותר מאוחר מאכלים מתובלים בשום כאשר שכחה מהענין.

אשמח אם תשתפו את הקוראים בחוויות הגמילה שאתם נקטתם על ילדיכם.

חלק ב' שלדעתי יעניין אתכם מאוד - בפוסט הבא. יהיו שם הרבה גמילות ושיטות. כדאי לקרוא.

ניסיתי לערוך חיפוש והצלבה עלי באינטרנט וגיליתי:

99.9% לא עלה בחיפוש הצלבה. כי הרוב נמצא בבסיסי נתונים מקצועיים שאינם גלויים לציבור הרחב. לכן חלק ניכר מפעילותי נשאר חסוי.

הכתובת אינה נכונה. רק איזו כתובת ענתיקה שכבר עידנים לא גר בה.

 מספר טלפון שכבר מזמן החלפתי.

פרטים מבלבלים או לא מדוייקים שלא אפרט. 

בחיפוש גם עלה שיש אתרים שמבטיחים לתת את כל האינפורמציה עלי בתשלום. לא בדקתי את זה, ובאמת כמה מידע נוסף ומדוייק יתנו - כי אני לא מעוניין לשלם על זה. אבל תראו כמה עסקים עושים על מידע עליכם.

ותראו גם כיצד בתי המשפט ומשרד המשפטים נותנים יד לזה כאן.

וכדאי גם לקרוא כאן מה המעמד החוקי במדינה לחשיפת מידע עליכם.

וראו גם הצעה לחוק הגנה כאן, שלדעתי לא יצא מזה דבר.

 ובנוסף, אם מחפשים אתכם השב"כ והאינטרפול - הזהרו. גם אל תתפלאו אם יום אחד מישהו יעצור אתכם בגלל מידע על מישהו אחר שהוא לא אתם. או בגלל משהו עליכם שאתם לא מודעים לו.

וגיליתי שאני מבוקש על ידי מדינה מסוימת בארה"ב. אולי משום שהגשתי את דו"ח מס ההכנסה האחרון בארץ. ואותה מדינה לא מקבלת את חלקה , כאשר כתובת המגורים כבר בישראל. נראה לכם שאני אשלם עבור קבלת המידע המלא על מה בדיוק אני מבוקש? אבל אל דאגה, כבר ביקרתי שם מספר פעמים ואף אחד לא עצר אותי. גם חידשתי מאז את הויזה בדרכון. אולי זה משום שיד ימין אינה יודעת מה עושה יד שמאל. ואולי משום חוק ההתיישנות. ואולי משום שלא יהיה מקום בבתי המעצר לכל כך הרבה אנשים?

אחד מהתופעות שצצו עם האינטרנט הם הבלוגים שאנחנו כותבים, נקראים ומגיבים. כבר כתבתי כאן מה דעתי על אלה שכך פתאום מפסיקים לכתוב ומוחקים את הבלוג.

אז אם לא מדובר בסיבה פלילית או על גבול הפלילית, אינני מבין את התופעה של מחיקת הבלוג לאחר שהבלוגר החליט להפסיק לכתוב. ומה על הקוראים הרבים שטרחו להגיב והשקיעו בתגובותיהם. מדוע התגובות המחכימות שלהם נמחקו?

גם אני התאכזבתי ממחיקת בלוג או שניים, שהגבתי הרבה בהם במשך תקופה ארוכה יחסית. ובעקבות הנושא החם נזכרתי בהם. את הבלוגים שלהם כבר אי אפשר למצוא בחיפוש בישרא. אבל... בנייד יש אפשרות של חיפוש קולי. ניסיתי את זה היום, מספר מילות מפתח ו ... הפוסטים עם התגובות שהבלוגר חושב שנמחקו - נמצאים בשלמותם באתר אחר. כך מצאתי גם את תגובותיי הנעלמות.

סתם שהמחקנים שבכם ידעו. ולא אגלה לכם איך מגיעים לפוסטים של הבלוג המחוק. תצטרכו למצוא זאת בעצמכם. אני מקווה שכל אלו שמחקו את הבלוג שלהם אינם עכשיו לחוצים. ככה זה בעידן האינטרנט. 

לפני האינטרנט לא היו בלוגים. עכשיו בעידן האינטרנט - מה ששפכתם החוצה הוא נצחי.

בסופ"ש רציתי לשחרר את הבת מעול מטלות הבית שנפלו עליה פתאום. היא בישלה במשך כל השבוע מאז שזוגתי נפלה למשכב.  

הבישול  (בעיקר למי שאינו מבשל 24/7 ) מהנה מאוד וגם יכול לשמש ריפוי בעיסוק, כפי שהיה בשבילי בסופ"ש. אז הכנתי ממולאים משלושה סוגים. כל מנת ממולאים היא ארוחה מלאה בפני עצמה, כלומר אין צורך בתוספות. יש בה הרכב מאוזן של חלבונים, פחמימות ושומנים לפי עקרונות הזון. אתאר לכם כאן את אופן ההכנה.

הכמות  שהכנתי היא ל- 18 מנות. נראה קצת כמות מסחרית, אבל הבן הגיע לחופשה מהצבא כך שהיינו 4 סועדים, ובסופ"ש צרכנו בשלוש ארוחות כבר 12 מנות. את השש הנותרות יאכלו במשך השבוע.

כדי לגוון, הכנתי שלושה סוגים של ממולאים עם מילואים שונים:

* עלי כרוב אדום ממולאים בעוף טחון עם נגיעות חמוציות וצנובר

* עלי כרוב לבן ממולאים בבקר טחון, אורז ושקדים

* פלפלים ממולאים בתערובת של שני הקודמים

תהליך ההכנה שאביא כאן יתאר את הכנת כל שלושת הסוגים. אתם יכולים להתאים את מספר הסוגים לצרכיכם ולכמויות הדרושות לכם.

מרכיבים לשלושה סוגי ממולאים:

1  כוס אורז מלא

500 גרם בקר טחון רזה טרי

500 גרם חזה עוף טחון טרי

1 כרוב לבן גדול

1 כרוב אדום בינוני

1 כוס עלי כרוב לבן חלוט קצוץ

1 כוס עלי כרוב אדום חלוט קצוץ 

8 פלפלים בינוניים מכל הצבעים

2 פלפלי  צ'ילי (אופציונלי)

1 כוס בצל קצוץ

2 גביעים המכילים 300 גרם עגבניות מרוסקות .

1 רסק עגבניות מאריזה קטנה

3 ביצים

1/2 כוס לימון סחוט טרי

2 כפות לימון סחוט טרי

1 קליפת לימון מגוררת

2  כפות צנוברים

2 כפות שקדים טבעיים עם הקליפה

2 כפות חמוציות (טרי או מיובש)

2 כפות גרעיני דלעת מקולפים

1/2 כפית אבקת מרק עוף אמיתי (ללא צבעי מאכל וחומרים משמרים)

3 כפות שמן קנולה

1 כפית רוטב סויה

מלח

פלפל שחור

רוטב טבסקו

אבקת שום גבישי

אבקת תבלין סלרי

תבלין עשבי תיבול איטלקי

קיסמי עץ לשיניים

הכנת הירקות למילוי:

מילוי של עלי כרוב טריים כמו שהם היא מלאכה כמעט בלתי אפשרית. ולכן יש לרכך אותם לפני המילוי באחת משתי שיטות:

שיטה ראשונה: מרתיחים מים בסיר גדול שיכול להכיל את כל הכרוב. משאירים על אש קטנה (!) וחולטים את הכרוב הלבן בשלמותו כ 15 דקות ואת הכרוב האדום בסיר נפרד כ 30 דקות. מוציאים את הכרוב בזהירות מהסיר, לאחר שהתקרר חותכים את קצהו הקשה (בסיס העלים) ומפרידים את העלים זה מזה.

שיטה שניה: פשוטה יותר אבל דורשת להקפיא את הכרוב ללילה במקפיא המקרר. למחרת מפשירים את הכרוב, חותכים את הקצה הקשה שממנו יוצאים העלים ומפרידים את העלים זה מזה.

אחת משתי השיטות  האלו לבחירתכם נחוצה כדי לגלגל בקלות את העלים על המילוי.

אם השתמשתם בשיטת החליטה של הכרוב - אל תזרקו את העלים החיצוניים שהתרככו מדי, או שאריות עלים שניתקו. אותם קוצצים ומוסיפים לתערובות המילוי.

אם השתמשתם בשיטת ההקפאה, לשמור את תפרחת העלים הקטנה שאינה מתאימה למילוי ולקצוץ אותה להוספה אחר כך לתערובות המילוי.

את הפלפלים (מכל הצבעים) יש להכין באופן הבא: לאחר שטיפתם במים וסבון מרתיחים מים בסיר היכול להכיל אותם. חולטים 10 דקות ומעבירים אותם לקערה עם מים קרים (רצוי עם קוביות קרח), או להעביר למסננת ולשטוף במים קרים כשתי דקות. לאחר הטיפול הזה הקרום החיצוני הדק והשקוף של הפלפלים קל להסרה.

לא לשפוך את מי החליטות בסירים – נשתמש בהם להכנת הרוטב ובישול הממולאים.

הכנת אורז למילוי:

למתכון זה השתמשתי באורז מלא, כי הוא מכיל סיבים ובעל אינדקס גליקמי נמוך יותר מאשר אורז לבן רגיל (ראו עקרונות הזון על ידי פתיחת הלוגו של הזון בשוליים הימניים). אבל ניתן להשתמש גם באורז לבן במקום.

מוסיפים לסיר כף שמן קנולה או זיתולה, וכשהשמן רותח להוסיף כוס אורז ולטגן על אש קטנה תוך בחישה 2-3 דקות. מוסיפים 21/4 כוסות מים , מלח ( 1/2 כפית) ופלפל לפי הטעם. אני הוספתי רק 1/4 כפית מלח ו 1/2 כפית אבקת מרק עוף אמיתי (ללא מונו סודיום גלוטמאט וללא חומרי צבע מאכל וחומרים משמרים).

מוסיפים 1 כפית רוטב סויה (אני מעדיף מתוצרת יפן)

מוסיפים 2-3 טיפות רוטב טבסקו (למי שאוהב כמוני חריפות עדינה)

ומוסיפים 1/2 כפית תערובת תבלין עשבי תיבול איטלקי

מביאים לרתיחה, מכסים את הסיר במכסה ומבשלים את האורז המלא 40 דקות על אש קטנה או עד שהאורז ספג את כל הנוזלים. אורז לבן מבשלים 20 דקות (בישול חלקי) יש לבחוש מדי פעם כדי שהאורז לא ידבק בתחתית.

בגמר הבישול מקררים את האורז מעט ומוסיפים:

1 כוס עלי כרוב חלוטים קצוצים או כוס ורבע של עלי כרוב שעברו הקפאה (מתפרחת העלים הפנימית, שעליה הקטנים אינם מתאימים למילוי).

1/2 כוס בצל קצוץ

1 ביצה

מערבבים היטב לקבלת תערובת אחידה ומכסים בסרן או נייר אלומיניום עד לשימוש.

הכנת מילוי בקר טחון באורז:

מכניסים את הבשר הטחון לקערה.

מתבלים בפלפל, אבקת שום גבישי (לפי הטעם), 1/2 כפית תבלין עשבי תיבול איטלקי, 1/4 כפית תבלין אבקת סלרי, 2 טיפות טבסקו ו- 1/4 כפית מלח. ומערבבים.

מוסיפים את כוס עלי הכרוב הלבן (משארית החליטה או הכרוב המופשר) הקצוצים, כפי שהוסבר למעלה, ומערבבים.

מוסיפים את השקדים הקצוצים (אני מכניס אותם לשקית אוכל קשורה ומרסק אותם על ידי מכות במערוך),

מוסיפים חצי כוס מתערובת מילוי האורז (כפי שהוכנה למעלה)

מוסיפים שתי כפות מיץ לימון טרי וכף שמן קנולה,

מוסיפים רסק עגבניות (אריזה קטנה),

למי שאוהב חריף – להוסיף שני פלפלי צ'ילי אדומים קצוצים ( לפני הקיצוץ יש לקטום את הקצה עם הגבעול, לחצות את הצ'ילי לאורך ולהרחיק את הגרעינים חריפים אש. מי שאוהב חריפות עדינה יותר – בנוסף להרחיק בסכין את העורקים שבתוך הפלפל שהם חריפים במיוחד. לשטוף ולקצוץ דק)

מוסיפים חצי כוס בצל קצוץ ואת הביצה.

מערבבים היטב לקבלת תערובת אחידה ומכסים בסרן או נייר אלומיניום עד לשימוש.

הכנת מילוי עוף טחון בנגיעות חמוציות וצנובר:

מכניסים את העוף הטחון לקערה,

מתבלים בפלפל, אבקת שום גבישי (לפי הטעם), 2 טיפות טבסקו ו- 1/4 כפית מלח, ומערבבים.

מוסיפים כוס עלי כרוב אדום קצוצים משארית החליטה, כפי שהוסבר למעלה, ומערבבים.

מוסיפים את החמוציות, הצנוברים, גרעיני הדלעת,קליפת הלימון המגוררת, וחצי כוס בצל קצוץ, ומערבבים.

מוסיפים  2 כפות מתערובת האורז למעלה, כף שמן קנולה וביצה

מערבבים היטב לקבלת תערובת אחידה ומכסים עד לשימוש.

הכנת מילוי לפלפלים:

כאן זה כבר לגמרי פשוט. מערבבים את שאריות מלית האורז עם שאריות מלית העוף והבשר שנותרו לאחר הכנת הכרובים הממולאים לתערובת אחידה. הכמות מספיקה ל 8 פלפלים בינוניים מכל הצבעים.

מילוי הממולאים:

כמות המלית לעלה כרוב היא בערך 1-2 כפות גדושות, בהתאם לגודל העלה. מניחים את תערובת המילוי במרכז השליש התחתון של העלה ומשטחים אותה מעט. מגלגלים את העלה ומקפלים את הקצוות תוך המשך הגלגול קדימה עד להשלמת הגלילה. יש שאוהבים לגלגל ההיפך מלמעלה למטה בכיוון אליכם. כדי להבטיח שהממולאים לא יפתחו בבישול ויתפרקו, אני תוקע שני קיסמי שיניים מעץ קצת לפני התפר בשני הקצוות.

בפלפלים השלמים מכל הצבעים, החלוטים והמקוררים, מקלפים כאמור בעדינות את הקרום החיצוני. ניתן למלא פלפלים גם ללא חליטה וקילוף, אבל לטעמי קילוף הקרום אסטטי יותר ונעים יותר לאכילה.

חותכים את הכיפה עם הגבעול. לא לזרוק אותה כי נשתמש לכיסוי הממולא. מנקים את תוך הפלפל מהגרעינים והעורקים הפנימיים. שוטפים את פנים הפלפל להרחקת שארית הגרעינים ומייבשים מעט על נייר סופג כשהם הפוכים.

ממלאים את תוכן הפלפל עם כפית. בעזרת הכפית לדחוס מעט את המילוי לפני הוספת כמות נוספת, עד למילוי עד שפתיו של גביע הפלפל. מצמידים את הכיפה ומתאימים אותה לגביע הפלפל כפי שהיה במקור. תוקעים שני קיסמי עץ בראש הכיפה בכיוונים מנוגדים. תוקעים אותם באלכסון כך שיצאו מעט מהגביע. כך המכסים לא ייפרדו בבישול. כפי שנראה בתמונה.

הכנת רוטב בישול הממולאים:

בסיס רוטב הבישול לממולאי הכרוב הם מי החליטה של הכרובים שנשארו בסיר.

מוסיפים 1/4 כוס לימון סחוט טרי (מי החליטה של הכרוב האדום הופכים מסגולים לאדומים בגלל חמיצות הלימון).

מוסיפים גביע של 300 גרם עגבניות מרוסקות. 

מוסיפים שאריות עלי כרוב חלוטים קצוצים.

מתבלים במלח (1 כפית), אבקת שום גבישי (חצי כפית), פלפל שחור (1/4 כפית) ו 2-3 טיפות רוטב טבסקו.

מביאים את הרוטב לרתיחה ומסדרים את הממולאים בזהירות עם מלקחיים. יש כאלה שמסדרים קודם את הממולאים תחילה בסיר ריק ואחר כך מוסיפים את מי הרוטב ומרתיחים. אני מעדיף להכניס אותם  בזהירות לרוטב הרותח כי כך המלית באזור התפר מתקשה מעט באזור התפר במגע עם הנוזל הרותח ונשארת יציבה. את הפלפלים לסדר כשהכיפה למעלה והם תומכים אחד בשני (אפשר להיעזר בכף עץ כדי לתמוך בפלפלים כדי שלא יתהפכו בסיר, כך שלבסוף הם תומכים זה בזה.

אני בישלתי את ממולאי הכרוב הלבן והכרוב הסגול בסירים נפרדים.

משך בישול ממולאי הכרוב הלבן על אש בינונית 30 דקות במכסה סגור.

משך בישול ממולאי הכרוב האדום (שעליו קשים יותר) 45 דקות על אש בינונית במכסה סגור

את הפלפלים הממולאים בישלתי ברוטב של הכרוב הלבן (לאחר שהוצאו ממולאי הכרוב) כ-45 דקות עם מכסה סגור על אש בינונית, לאחר שהרוטב הובא לרתיחה. לאחר זמן הבישול הזה, בודקים עם קיסם שהגביע של הפלפלים התרכך למידה הרצויה לכם. יש המעדיפים גביע רך ויש כאלה גביע מרוכך בחלקו. מי שאוהב פלפל רך להמשיך את הבישול עוד 10-15 דקות.

זהו. בשבילי ההכנה הייתה באמת קצת ריפוי בעיסוק מרגיע. ניחוחות שבת עלו במטבח. והחברה נהנו מאוד מהארוחה.

והרי מנת ממולאי כרוב לליל שבת מודגמת לכם בתמונה הבאה:

זוהי מנה מאוזנת של 4 בלוקים לפי הזון.

כל פלפל ממולא הוא 2 בלוקים לפי הזון.

את שארית הממולאים אורזים בקופסאות פלסטיק עם מעט רוטב ושומרים במקרר לשימוש ביום יומיים הבאים. מוציאים ומחממים אותם לפני השימוש. הם אפילו יותר טעימים לאחר ששהו במקרר, כי ספגו טוב יותר את הנוזלים.

בתאבון.

***

כתבות נוספות במסגרת

מועדון THE ZONE

סדר הכתבות מהסוף להתחלה

בכל כתבה החומר הקשור לזון מופיע לאחר הלוגו