אני אחשוב על זה אח"כ.

רוצים לשמוע סיפור?

אז ככה.

לפני שבוע נודע לי שסבא באישפוז.

 
מה זה עשה לי?

אני לא יודעת.

אני רק יודעת שלא יותר מידי.
ונכון, כן, אתם יכולים עכשיו להגיד "חסרת לב", "חסרת רגישות", "הוא סבא שלך!" אבל...
זו האמת. זאת אומרת, ברור, כשבן אדם מת.. זה עצוב. זה נורא, זה קשה, זה טראומתי.
אבל כשבן אדם מת.. מה אפשר לעשות?
מה אפשר לעשות עם בן אדם שלא היה קרוב אליך? עם בנאדם שפחדת ממנו? שמת?
זאת אומרת שעומד למות?
אין מה לעשות. אין מה לעשות כשנודע לך על בן אדם שכביכול היה אמור להיות קרוב אליך,
כשכל הזיכרונות שלך ממנו הם פחדים.
כשכל הסיפורים שאמא מספרת עליו מעוררים רחמים.
מה אפשר לעשות עם בנאדם שחינכו אותי לא לאהוב? זה קשה.
זאת אומרת, אף אחד לא חינך אותי כך, אבל אמא מפחדת ממנו בדיוק כמוני.
ואזז, היום בעצם.
היום אמא אומרת לי פתאום "את יודעת.. סבא חזר לאישפוז. לא יודעים מה יש לו.." קיפאון עבר אצלי. חשבתי שהוא השתחרר.. לא?

"יש לי תחושה רעה" אמא הוסיפה, הסתובבה ובאה לצאת. "תחושה רעה לגבי מה?" שאלתי.

היא הסתובבה, והיא אמרה "תחושה רעה לגבי זה. יש לי תחושה שזה הסוף. אין מה לעשות." היא אמרה ויצאה. 

הסוף?
הסוף של סבא?
מה זאת אומרת הסוף. הסוף של מה..
סבא עומד למות? זו הכוונה?
זה בדיוק כמו אז, אבא הודיע לי שזה הסוף של סבתא.
הוא לא חשב שזה יהיה כל כך קרוב והיא נפתרה עוד באותו היום.
הסוף.

סבא עומד למות.

נכון?
ככה זה.
אז אם ככה זה.. מה אני אמורה לעשות?
מה אני אמורה לעשות עם בנאדם מפחיד,

שרחוק ממני למרות שאמור להיות קרוב, בנאדם גדול, מפחיד!
אבל שבסה"כ אוהב אותי ומתגעגע אלי ורק רוצה שיהיה לי טוב, עד כמה שהוא יכול.

סבא.