זה לא שאני מנסה לגרום לכל הבנות לקנא ולהגיד "מתחילים איתי מתחילים איתי" ממש לא. בסך הכל יש כאן קומץ קטנטן אך בהחלט מייצג של משפטי פתיחה שנוסו עלי, ללא הצלחה יש לציין, בכמה החודשים האחרונים. ברוב המקרים לא התעצבני יותר מדי, פשוט שועשעתי, ואני בהחלט לא מתכוונת לרפות את ידיהם של זכרי ישראל מהתחלה עם בנות, אבל בחייכם- תתאמצו קצת יותר! מה כבר ביקשתי? או הומור שיהיה מצחיק, או ישירות כנה ולא מעיקה או שתפתחו איתי שיחה בנחמדות ולא מתוך אילוץ משעמם. יש היעידו שאני אוהבת לדבר עם זרים, פשוט צריך להראות טיפה (באמת שטיפה, אני לא דורשת הרבה!) אינטליגנציה. בכל אופן, הנה קמצוץ:
1. "את יודעת, כבר שנה ושלושה חדשים שאני חוזר מהצבא דרך כאן ואף פעם לא ראיתי עוד חיילים שחוזרים איתי. את תמיד חוזרת בשעות כאלה?"
(למה שיהיה לי אכפת כשאני מזיעה ומסריחה מנסיעה בעמידה באוטובוס, וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה ולקפוץ ראש לאמבטיה?!)
2. "וואו, אם כל הבנות שהיו עושות מטבחים היו כמוך..."
(מה יש בהם, בחיילי ישראל, שמוציא כל כך הרבה טמטום בכל כך מעט מילים?)
3. גברבר א': "רגע אז התחנה הזאת זה עזריאלי? אנחנו צריכים לצאת ביציאה הצפונית"
נערה תמימה ז': "כדי לצאת מהקניון אתם צריכים קודם להגיע אליו ואת זה אתם עושים דרך הגשר הזה"
גברבר א': "וואו תודה. היי תגידי רגע, את לא זאתי, נו... איך קוראים לך?"
גברבר ב': "כן! את הופעת ב...איך קראו לתכנית הזאת? מאיפה אנחנו מכירים אותך?"
האהוב עלי מכולם, אגב, היה פשוט "טוב אני הולך, אפשר אולי את מספר הטלפון שלך?" פשוט, כנה, ישיר והותיר אותי פעורת פה. ככה צריך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
