מד"ב וקומיקס הינם זיווג מוזר.בעוד שיש הרבה יצירות קומיקס עם אלמנטים פנטסטיים, קשה לי לציין קומיקס מפורסם שהוא משתייך לז'אנר המדע בדיוני (מד"ב) באופן מובהק. נכון, היפנים מאוד אוהבים רובוטים, ונכון, לסופרהירוז יש אלמנטים הלקוחים מעולם המד"ב (חייזרים, טכנולוגיה מתקדמת) אבל בהשוואה למקבילה הספרותית, זה לא זה. בד"כ הטכנולוגיה היא רק קישוט עלילתי, ולא מניע שלה. יוצאי דופן שאני מכירה הם דווקא מהקומיקס הצרפתי , אם כי מדובר בשני יוצרים שאינם ילידי צרפת. אנקי בילאל היוגוסלווי לשעבר יוצר בכל מיני ז'אנרים, אך היצירה הכי מוכרת שלו היא טרילוגיית ניקופול, אשר מתרחשת בעתיד  דיסטופי עתיר טכנולוגיה, בו האלים מתערבים במתרחש בעולם. יש לו גם גירסא מוסרטת, שהיא לא רעה, אבל למי שלא אוהב דברים הזויים מומלץ להתרחק ממנו. כמו כן יש את "אלבדראן" ו- "בטאלגוז" של לאו, שהוא במקור ברזילאי, שלי אישית מזכיר ספרי מגע עם חייזרים כמו "סולאריס" המפורסם של סטינסלב לם, או "נמסיס" שפחות מוכר של אזימוב וסילברברג. אך למעשה רציתי להרחיב על תת ז'אנר אחר במד"ב, והוא מד"ב בדגש על המימד האנתרפולוגי, וכמה דוגמאות לקומיקסים שקשורים אליו.    

הקשר בין מד"ב למדעי החברה קיים מראשית ימי הז'אנר - כאשר בתקופת סוף המאה- 19 - תחילת המאה ה- 20 הבינו האנשים שטכנולוגיה מעצבת את החברה בדרכים שעד אז לא נבחנו, והם ניסו לנחש לאיפה המהפכה התעשייתית תוביל אותם. יצירות כמו "בעולם אמיץ וחדש" של אלדוס האקסלי מ- 1932 או "1984" של אורסון וולס נחשבות לתבנית של כתיבה העוסקת בדיסטופיה עתידנית, שלדעתי אפשר אפילו למצוא קשר בינן לחלק מיצירות הקומיקס שאציין. 

ההכרות שלי מגיל צעיר יחסית עם אורסולה לה גווין, סופרת מד"ב ופנטזיה שבעלת תואר באנתרפולוגיה ואף בתו של אנתרופולוג ידוע, גרמה לכך שיש לי פינה חמה בלב למד"ב שמתמקד בתיאור חברה שהיא שונה לחלוטין מזו המוכרת. לה גווין עוסקת הרבה בספרים שלה כיצד אנשים חיצוניים לחברה מסוימת מתוודעים אליה, כאשר תהליך התוודעות הזה גורר תובנות בלתי צפויות, כמו השגריר ב"צד שמאל של החושך" שמתרגל לעולם שבו המגדר נתון לשינוי כל הזמן, או שבק , גיבורו של "המנושל" אשר בא מעולם בעל אידאולוגיה אנרכיסטית המבקר לראשונה בעולם בעל אידאולוגיה קפיטליסטית.

הקומיקס הראשון שאמליץ עליו הוא לא בדיוק אנתרפולוגי בסגנונו, אך הוא לדעתי הוותיק והמשפיע מבין אלו שאמנה. כבר הזכרתי את שמו של וורן אליס בפוסט קודם שרשמתי, והנה יש לי הזדמנות להרחיב על הקומיקס הכי מוכר שלו "טרנסמטרופוליטן", שנכתב בשנות ה 90 המואחרות - תחילת שנות ה- 2000. מישהו בעברית השקיע בערך הוויקי של הסדרה, כך שנחסך ממני התיאור הכללי שלה.  העולם שאליס יצר ב"טרנסמט" ( שם הקיצור לסדרה שאשתמש בו) הינו מין גירסה מוקצנת לעולם  שבו אנו חיים - מה שבאנגלית קוראים "funhouse mirror" - עולם שבו זמנית משקף את עולמנו, אך בצורה סאטירית. אליס מתפרע לחלוטין בביקורת שלו על העולם המערבי - הוא למשל יוצר גירסא פורנוגרפית ל"רחוב סומסום", כדי לבקר את עודף התוכן המיני בעולמנו, או יוצר הולגרמות פירסומיות שעוקבות אחר אדם שהולך ברחוב (בקרוב מאוד אצלנו...). כנגד הסיאוב והמיסחור עומד גיבורו  העיתונאי ספיידר ג'רוסלם, החמוש בלפטופ ואקדח מאוד מיוחד. למרות שהעלילה המרכזית עוקבת אחרי ספיידר ומלחמתו בפוליטקאים ומנהיגי הדת המושחתים של עולמו (כל קשר לג'ורג' וו ומפלגת התה הרפובליקאית "מקרית" בהחלט.... ), אליס משקיע כמה תת עלילות בתיאור החברה בה ג'רוסלם חי, שבעיני מוצלחים ביותר.

החברה העתידנית של אליס מאפשרת לאנשים לחיות ב"שמורות טבע" - בועות סגורות שבהן אנשים חווים סביבה זהה לתקופות היסטוריות שונות - כמו האפשרות לחיות בקהילה שמשחזרת את תרבות המאיה, או שקיימת בה תרבויות נסיוניות - כמו קהילת העתיד, שמתנסה במיזוג מוחלט בין האדם למכונה. אליס מתאר מצד אחד שבו חופש בחירה כמעט מוחלט  באיזה "סגנון חיים" אתה רוצה להתנסות, אך מצד שני גם את המחיר (בעיקר הרגשי) הגבוה שבחירה זו גורמת. באחד הפרקים הכי נוגעים ללב בסדרה נאלצת שאנון, שומרת הראש של ספיידר, להיפרד מחברה לשעבר, אשר בחר להצטרף לקהילת העתיד ולהפוך ל foglet - ענן ננורובוטים - ובכך בעצם בוחר לאבד את האנושיות שלו. מחיר נוסף משלמים אנשי השמורות אשר מסיבה זו או אחרת אינם מתאימים חברתית לחברות בהם הם חיים- ונאלצים לעבור על החוק על מנת לברוח חסרי כל מהשמורות, המנותקות מהעולם הרגיל. פרק מרגש במיוחד עוקב אחרי חייה של אישה אשר הוקפאה במאה ה- 20 בהקפאה קריוגנית, ומופשרת למציאות זרה לה לחלוטין. ספיידר מנסה בכתבת תחקיר לעורר קצת אמפטיה לאנשים המופשרים והלם התרבות שהם עוברים, שמוודא שהם נשארים בתחתית החברה - הומלסים מבולבלים וחסרי כיוון. הכתיבה של אליס לא נצמדת רק לתיאור המגניבות של העולם שלו, אלא גם למשמעויות הרחבות של יישום טכנולוגיה מתקדמת בחייהם של האנשים. הוא לא מציג עמדה חד משמעית, אלא מאפשר לקורא להחליט מה עדיף. 

עולם קצת דומה לזה של טרנסמט קיים בסדרתה של קרלה ספיד מק'ניל "פיינדר". אני מאוד רוצה להמליץ על הסדרה הזאת, אך מהנסיון שלי קשה להשיג עותקים של הספרים שלה בחניות קומיקס בארץ, מה שהפך את ההמלצה שלי לבעייתית במידה  מסוימת. אני השגתי את הספר הראשון והאחרון בסדרה, כך שגם הקריאה שלי הייתה קצת קופצנית. בחלק מ"dark horse presents" ניתן למצוא סיפורים קצרים שעומדים בפני עצמם המתרחשים באותו עולם (ובד"ך לגיבור הסדרה, ייגר), וקרלה העלתה חלק מהסיפור בוובקומיקס,אך לא הייתי ממליצה אותו למי שלא מכיר כי הוא מתרחש בנקודה יחסית מתקדמת בכרונולוגיה והוא עלול לסייפלר - כמו שהוא קילקל לי.

הנה כמה מילים על פיינדר. הקישור לאתר הבאתי מסביר די יפה, אבל למי שמתעצל לקרוא באנגלית :

העולם של פיינדר מתרחש בעיר המכוסה בכיפה, אנווארד. מבחינה חברתית, רוב האנשים משתייכים לשבט כלשהו אשר מקנה להם זהות ושייכות. ואנחנו לא רק מדברים על בני אדם אלא גם על חייזרים, אנשים שהם חצי איש וחצי חיה (כמו אלים מצריים) ועוד כל מיני דברים מוזרים.השבטים  האנושיים הבולטים בקומיקס הינם:

אקסייאנים . שבט זה הינו סוג של תולדה של אינדיאנים אמריקאים, גיבור הסדרה, ייגר, הינו חצי-אקסייאני. הוא עובד בתור נער שליח, אבל יש לו גם כישרון מולד למצוא דברים (ולכן קוראים לו פיינדר). למרות שהוא באופן רשמי גיבור הסדרה, יש תת עלילות שלמות שמתנהלות בלעדיו, כך שהייתי קוראת לו גיבור בערבון מוגבל.

לברק. בת זוגתו של פיינדר, אמה, ובנותיה (או אולי בנה גם? הסבר בהמשך) משתייכים לשבט זה. ענייני מגדר "קצת" מסובכים בשבט לברק, מכיוון שמבחינה חיצונית כולם נראים כמו בנות שדומות אחת לשניה, אך למעשה חלקם זכרים מבחינה ביולוגית. חזות חיצונית מושכת ועיסוק בבידור ותקשורת בד"ך מאפיינים את שבט הלברק. אמה נחשבת כ"כבשה שחורה", מכיוון שנישאה לבן שבט אחר. חלק מהעלילה מתמקד בה, וחלק אחר בחיי בתה רייצ'ל, ומאמציה להתקבל מחדש לחברת השבט לברק למרות שאימה הפרה את הקוד החברתי.

מדוור: שבט המתמחה בתחום הצבא והרפואה.בעלה לשעבר של אמה, ברינגהם גרוסנובר, משתייך אליו.

כפי שניתן לראות מהנסיון שלי לכתוב על פיינדר, הקומיקס הזה עוסק באנשים שונים ובקשרים בינהם- אין בדיוק עלילה אחת מרכזית, אלא סוג של התפצלויות שונות. אם ניתן להאמין שיש הבדל בין כתיבה "גברית" ל"נשית" אז הייתי מאפיינת את הכתיבה של "פיינדר" כ"נשית מאוד" - היא א-לינאריות, עם מעט מאוד קטרזיס, ומתמקדת  יותר ביחסים ופיתוח דמות. בתור כך יש לציין שבגלל שאין הרבה כותבות בתחום הקומיקס, שווה לבדוק את הגישה השונה הזאת. כפי שניתן להבין, "פיינדר" עוסק הרבה במתח בין היחיד לחברה (כמו לדוגמא המחיר על הפרתו של טאבו חברתי במקרה של אמה גרוסובר, "חטא" עליו בתה רייצ'ל צריכה לכפר אם ברצונה להיות חלק משבט הלברק), בנסיון לאפיין את סוגי ההשתייכויות החברתיות, ובהשפעת הטכנולוגיה על יחסים חברתיים - כמו האופציה לשלוט טכנולוגית במאפייני מגדר שמסבכת את ההגדרה המגדרית של בני/ות שבט לברק. אם התיאור הזה קצת ייבש אותכם, אני חייבת להדגיש שמדובר בקומיקס מצחיק, ולא כבד מדי לקריאה, שקרלה כבר כותבת 15 שנה ולפיכך משופע בפרטים קטנים ומשכנעים - כמו העולם של "משחק הכיסאות" או טולקין למשל. בספרים יש גם הרבה הערות שוליים בסוף הספר שמבהירים ומרחיבים הרבה דברים בונוס למי שמשקיע את הכסף באוספים. לא במקרה הספרים שלה מעומדים לכל מיני פרסים יוקרתיים כמו "קול" שמועמד לפרס ספר אל איי. 

הסדרה האחרונה שעלייה רציתי להמליץ היא "וויסטלנד"  של אנטוני ג'ונסון. כשהתחלתי לקרוא את הסדרה, התאכזבתי קצת, כי הוא נראה לי מושפע מדי מסדרת "המגדל האפל" של סטיבן קינג. אך עם הזמן גברה הערכתי לקומיקס, שאמנם יוצא מרקע ונקודת מוצא מאוד דומות לקינג, אך מושך לכיוונים אחרים. הסיפור עד כה הולך משו כזה: בעולם פוסט-אפוקליפטי שנחרב בהצפת גל ענק, מסתובב במדבר בחור מיסתורי בשם מייקל. הוא פוגש באבי, מרפאה צעירה, ובעקבות הריסת כפרה ,פרובידנס,הם נאלצים ללכת לעיר ניובגין. העניינים מסתבכים בעיר, מכיוון שאנשיה של אבי הינם "עובדי שמש", בני דת פצפיסטית הניתנים לרדיפתו של מנהיג העיר, מרקוס. עלילת משנה נוספת קשורה לקיומה של עיר אבודה, אר-יא-סי, שמייקל אולי או אולי לא מחפש. השוני העיקרי בין "וויסטלנד" לעולמו של קינג הינו שג'ונסון המחבר משקיע הרבה יותר זמן ומאמץ בתיאור האנשים השונים המאכלסים את עולמו, בעוד שבמקרה של קינג הם יותר מהווים תפאורה.  בשניהם יש עלילה עם קווסט מרכזי, אך בוויסטלנד יש גם דיון (טיפה קלישאתי, אך בכל זאת דיון) בסוגיות חברתיות שונות, כמו דיון בתוצאותיו של עריצותו של מנהיג, או כיצד חברה לומדת להיות פלורליסטית יותר. בסיום כל גליון ישנו קטע פרוזה קצר, אשר הינו חלק מיומן המסע של אנקה אופסטין בעולמו של ג'ונסון. יומן מסע זה מאפשר לג'ונסון להרחיב את המימד האנטרפולוגי של היצירה בתיאור אורחותיהם השונים של האנשים החיים בשממה. כל יומן המסע נמצא באתר אליו קישרתי  תחת הכותרת walking the dust ומהווה השלמה והרחבה להתרחשויות בקומיקס.

יצא לי פוסט ארוך במיוחד - שלקח לי הרבה זמן לכתוב אותו אז תסלחו לי על העיכוב הרציני בין הפוסטים. מקווה שלפחות אחד הקומיקסים עשה חשק לבדוק את הנושא... הפוסט הבא יהיה על מוזיקה למי שקומיקס לא מעניין אותו.