לפני שנמשיך במתכונת הרגילה, רציתי לעדכן לגבי חוויותי מחופשת הפסח. אכן, הגעתי בשעה טובה לכנס עולמות ביום חמישי, וזה היה חביב ביותר. אציין שבערב הקודם נכחתי בהופעה של "פרויקט היונה" בתאטרון גבעתיים. להופעה זו הגעתי קצת בחשש מכיוון שלא הכרתי את האנסמבל ולא הייתי בטחוה שאהנה מההופעה המבוססת על פיוטיו של רבי ישראל נג'ארה. מה שכן, האורחים האיכותיים - ברי סחרוף ויאיר דלאל - אכן ניבאו שיישמר תו תקן ברמה גבוהה. ואכן, ההופעה הייתה מהנה ביותר, לא אקדמית מדי למרות נוכחתה של פרופסורית מן המניין שהנחתה- המשוררת חביבה פדיה, שהסתבר שהיתה ממקימיו של האנסמבל. סחרוף שיחק אותה גם בביצועים אקוסטים לשניים מלהיטיו- שלא לדבר על זה שנראה שהוא נכנס די רציני לעסק של הפיוטים.

בכנס עולמות עצמו היתה נוכחות בסדר גודל בינוני - לא היה ריק אבל גם לא היה צפוף כמו באייקון דאשתקד. להרצאה שתיכננתי ללכת כבר לא נותרו כרטיסים, אז במקום זאת הלכתי על תוכנית ב'- הרצאה על עיסוק בזיכרון וזהות בסדרות טלויזיה וסרטים של הדס סלוין. ההרצאה הייתה ממש מעניינת ובכלל לא התאכזבתי שלא יצא לי לראות את זו שתיכננתי. למרות שהיתה הטיה מסוימת לטובת ג'וס וודון - הרי יש לו שני דמויות  די חשובת שחיות עם זיכרון מחוק/שעבר מניפולציה כמו דון מ"באפי" ואקו מ"דולהאוס"- ההרצאה היתה מעוררת מחשבה על הקשר בין זהות זיכרון. האם אני מי שאני זוכר שאני האם אפשר לסמוך על הזיכרון? וגם אם לא, בסופו של דבר האם זה משנה? האם יש לנו זהות בסיסית שלא ניתן לשנות, גם אם נעבור שטיפת מוח שתמחק לנו את הזיכרון? בסיום ההרצאה הזכרתי את הפרק של אדוונצ'ר טיים "אני זוכר/ת אותך", עליו הרחבתי בפוסט הזה, אבל הדס לא הכירה את הסדרה.

במהלך הכנס הערתי לאלי, שאותו אני מכירה אבל לא מאוד טוב, שאני מרגישה  קצת מבוגרת מדי להשתתף בכנסים האלה. אלי טען שהוא קצת יותר מבוגר ממני ועוד לא מרגיש שגמר את הסוס. אני חייבת להודות שיש משהו בדבריו, אבל העובדה שהיתה הטיה בולטת אצל באי הכנס לגיל התיכון כן גרמה לי להרגיש קצת לא שייכת. ומה קורה עם מעריציי ד"ר הו? נראה לי שיש יותר מהם השנה. השיק של נער פנימייה אנגלי הם אימצו אולי מכוון לכיוון הזה (סטיל מפרק שאגב הוזכר ברצאה על הזיכרון - מי שמכיר את ד"ר הו יודע למה- אגב שימו לב לשחקן  שמשחק את אחיה המעצבן  של החאליסי מגחך ברשעות מצד שמאל) .

אבל בסופו של דבר נראה יותר כאילו הם ברחו מסט הצילומים של הסרט הזה .

בכל זאת, סחטיין לבחור עם מעיל הטרנץ' החום- אתה  באמת דומה באופן מפתיע לדייויד טנט.

לא יכולתי להגיע להופעתו של אלי מאוחר יותר בערב, אבל בא ניתן לו קצת פרומושן כי מגיע לו- מדובר באלי בר יהלום, מוזיקאי פילק ישראלי מוכשר ביותר, שהוציא דיסק משיריו. אם אתם לא יודעים מה זה פילק, ליחצו פליי:

מאוחר יותר ראיתי את הסרט "ארגו" שהיה מותח למדי ודי שווה צפייה באופן כללי- אבל אתם לא צריכים את ההמלצה שלי סרט הזה, נכון? הוא כבר זכה באוסקר וכל היאדה יאדה.

בתכלס זו היתה חופשה מוצלחת למדי, וטוב שכך מכיוון שהשבוע שלאחריו היה עמוס למדי מבחינת עבודה. מקווה שיירגע קצת כך שאוכל לסיים את הפוסט אני עובדת עליו כבר חודש על דארק הורס. נתראה שוב כשזה ייקרה.