כמו כולכם גם אני עקבתי אחרי פרויקט "הדור האבוד" של וואי נט. כמישהי שנמצאת עדיין בשוליים של "הדור" הזה- בגיל 32 אולי אני נחשבת זקנה מדי להיחשב כבת דור ה Y אבל לצורך הדיון נגיד שאני עדיין בשלב שבו אני מבססת את הקריירה שלי, אם כי אני מכירה בני גילי שכבר עברו את השלב הזה- הינהנתי לעיתים בהסכמה עם חלק המאמרים, חטפתי ג'ננה מאחרים, ועכשיו אחרי שהפרויקט פחות או יותר נגמר אפשר להגיע לשלב הסיכומים. 

קודם כל, תודה רבה לכל מי שנידבו אותי ללימודי הנדסאות, עריכת חשבונאות, ושאר מקצועות ריאלים. תודה רבה לכם, לכל המומחים מטעם עצמם, שסיפרו לי שהתואר שלי בקולנוע ותקשורת לא שווה את הנייר עליו הוא כתוב. יש רק בעיה אחת עם התיאוריה שלכם שהיה פה הרבה יותר טוב אם כולם היו לומדים את המקצועות הנדרשים לתעשייה- והוא שאני, וכנראה עוד כל מיני אנשים- חסרי הכישורים שמתאימים להם לבחור במקצועות האלה.

עוד בימים הראשונים  של ההיסטוריה, בבית הספר היסודי, התגלה כישרוני לכתיבה וציור. בשיעור כתיבה יוצרת כתבתי שירים בהשראת יונה וולך (לא משהו אבל תוותרו לי -זה ההורמונים של גיל ההתבגרות). המורה שלי לציור לקחה את ההורים שלי לצד ואמרה שצריך לקחת אותי לשיעורים מתוגברים במוזיאון. עד אז הם האמינו שאני "סתם אוהבת לקשקש על כל המחברות " - ציטוט מדויק של אמי. נמשיך הלאה- בתיכון אני מקבלת ציונים מעולים בהבעה. החיבור שלי מהמתכונת נבחר לשמש כדוגמא לשאר התלמידות. אני מצטערת אם אני נשמעת קצת שוויצרית אבל יש פה הבניה מסוימת של טיעון אז תאלצו להמתין בסבלנות כשנגיע לסופו. אני לומדת ציור בשמן לבגרות עם האמן המקסים מאיר אפלפלד, הבנשל. אני מתאמצת לעשות בגרות ב-4 יחידות במתמטיקה ובקושי עוברת. בשלוש יחידות משעמם לי אבל ב-4 המורה לא משהו. אני גם לומדת ביולוגיה ודי נהנת כי המורה מקסימה. נמשיך לצומת הבאה בחיים - הצבא. בחפיפה לתפקיד הקצין שאחראי עלי אומר לי שיש לי יכולת כתיבה טובה וזה כבר חוסך לי חצי מהמאמץ. במשך שנתיים אני מתרגלת את היכולת לכתוב מתומצת וברור.  נקסט - לימודים אקדמיים. אני מתחילה מאוחר כי אני יודעת מראש שזה קל לי, אחרי שאני לא כל כך מסתדרת עם לימודי עיצוב גרפי שעבורי מהווים אתגר יותר גדול. אני לא מתאמצת מאוד אבל גם לא זורקת לחלוטין ומוציאה תואר די טוב באופן יחסי - ממוצע 88. כשחברותי ללימודים שוברות את הראש איך ומה לכתוב בעבודות סמינריוניות, אני לעומת זאת מסיימת כל עבודה בחצי השנה הייעודה. בלי הארכות, בלי התברברויות (טוב באחת מהן ביני למנחה שלי היתה קצת אי הסכמה על הנושא אבל הגענו לבסוף לעמק השווה). לפחות שני מרצימות טוענימות שכדאי שאמשיך לתואר נוסף.

ומה ילדים, אנו למדים מכל הסאגה הזו? כתיבה ואמנות הינם תמיד היו, ועדיין נותרו, הצדדים החזקים שלי. לאחרונה אף התחלתי להתפרנס מהשניים בקטנה. הפרנסה הזו אמנם לא תציל אף אחד מסרטן , לא תוודא שגשר לא ייפול, לא תגרום אפילו לריס לזוז מעפעף. היא כן תעורר עניין במישהו, תמסור לו מידע שהוא לא ידע עד כה, תגרום לא לחשוב בצורה חדשה על משהו שהוא לא חשב עד כה, תסיח את דעתו ומטרדות החיים ותבדר אותו. כי זה מה שאני יודעת לעשות. אני מבינה שיש הרבה אנשים שפונים לכיוון של מדעי החברה והרוח שהינם חסרי כישרון, שלא יודעים לנסח את עצמם או מחביאים את הבורות שלהם בחסות ברברת אקדמית שאין מאחוריה כלום ומעבירים את הזמן, אבל אני לא אחת מהם. זה באמת באמת מעניין אותי.

ואני מתכוונת להמשיך בתחום.  אני לא מצפה שהעולם יחבק אותי וירעיף עלי מחמאות, אבל אני כן חושבת שאני יכולה למצוא דרך להרוויח מזה. וצריך אנשים כמוני. צריך אנשים יצירתיים ורחבי אופקים שתופשים את הזייטגייסט, את רוח התקופה ויודעים להביע אותה. כי אחרת העולם אפור ומבאס, כמו בעולם של ריי ברדברי שבו שורפים ספרים.

עכשיו כמו אבו אלמוג התחלתי לעקוב אחרי הפוסטים של המרצה העילאי והמתנשא (בניגוד אליו , אין לי כוח לבקש חברות- ואגב שמתי לב שהוא מרבה לאחרונה לצחוק על לומדי האשורית- תגובה למשהו שאבו אלמוג כתב בבלוג שלו באותו נושא של מקצוע ותגמול). מעבר ללמידת האשורית, אותה פרסונה טוענת שלימודי תקשורת הינם בזבוז זמן מוחלט. יצא המקרה והתזה העוד לא קיימת שלי כנראה הולכת להיות בתחום, ויש לי בראש רעיון לא מגובש על מחקר של קהילות וירטוליות בפייסבוק, נושא שכבר התחלתי לחקור בתואר הראשון שלי (בשעתו היה מדובר ביאהו גרופס, שתבינו כמה ביטים זרמו בכבלים האופטיים מאז), ושכדוע לכולכם (או שלא) יוצא לי לחיות אותו ביום יום כמנהלת קהילת פייסבוק. לא שאני ממש לוקחת את הפוסטים של המרצה העילאי ברצינות (אני לא, כי הם פרודיות הרוב) אבל נגיד שאנחנו הולכים עם הרעיון הזה שאין צורך בלימודי התקשורת, כמו שעלה בשיחה שניהלית עם עוד בלוגרית כאן, Sour Jane , עולה השאלה מהי השפעתו של דף כגון זה של "המרצה העילאי וכו'" . התשובה היא שאף אחד לא ממש בטוח. כולם פה משתמשים בכלי מסוים, אבל אין להם מושג  ירוק איך והאם הוא עובד. הם לא יודעים אם זה מחליף כלי תקשורת קיימים או מחזק אותם, אם זה משנה את העולם או לא (כבר יש כמה מחקרים סותרים בנוגע לשימוש בפייסבוק ב"אביבי הערבי" למשל) , מהו מידת ההשפעה של שימוש בפייסבוק על עמדות, אינטראקציות חברתיות, גישה לידע- הכל באוויר, השערות בלי הרבה עובדות. אבל שוב, לטענת אותם חוקרי המדעים ה"רציניים" כל השאלות ייוותרו ללא מענה, כי הן כמובן לא חשובות. הם ימשיכו ללהג תוך שימוש בפלטפורות שאותן הם לא מבינים, בלי שיהיה להם מושג מי מקשיב להם, האם מישהו בכלל מקשיב להם, ומה בסופו של דבר בכלל ייצא להם מזה. כי מבחינתם פייסבוק נולדה מהגלים, כמו וונוס, מתנת האלים להפצת רעיונות.  

אבל לא, במקום זאת הייתי אמורה לשבת ולשבור את הראש במעבדת ביולוגיה תוך הקפצת ריבוזמים כמו עדה יונת, כי זאת עבודה מדעית אמיתית.  לא משנה שגיליתי שמעניין אותי לסחרר פיפטות בצנטריפוגות בערך באותה מידה שמעניין אותי להביט בצבע מתייבש (ייתכן בצבע אפילו יותר, אם זו אני שהנחתי אותו על הקנווס) כמו שעשיתי בשיעורי ביולוגיה בתיכון, אני אמורה להתגבר על חוסר העניין והשיעמום ולרתום את שכלי למטרה נעלה יותר. לא שחלילה וחס הדבר בא לזלזל בעדה יונת - אני ואפסי מול זוכת פרס נובל- אבל מקריאה לאחרונה של הביוגרפיה שלה הבנתי שאת יונת אי היה אפשר להוציא מהמעבדה גם בכוח כבר בגיל הילדות.  בכל מקרה, אצל שנינו ידענו פחות או יותר כבר מה אנחנו רוצות לעשות ובמה אנחנו טובות.  ולמרות רמת עניין ביינונית שלי בנושא, אין לי ממש את הדרייב להשקיע בביולוגיה. 

בקטנה, אביע הסתייגות קטנה מכל השיח בנושא "הדור האבוד". אני מבינה את הדרישה להתפרנס בכבוד ומזה שיש לי תואר והבטיחו לי יותר וכל ההתבכיינות וכו'. אבל יש משהו מאוד פרובנסיאלי בהתבכיינות הזו בלי לצאת קצת מהחור של הפופיק של ישראל ולהסתכל דקה מסביבנו במצב של העולם. הבעיה שאנחנו מתלוננים עליה קיימת בכל הפאקינג עולם- משבר כלכלי עולמי, מישהו אמר? הבעיות האקוטיות של שוק התעסוקה/כלכלה- חוסר ביטחון תעסוקתי, מי ישלם לנו את הפנסיות כשנגיע לגיל המתאים וכו'- קיימות בכל ארצות המערב במידה זו או אחרת. זה בגלל שכלכלני ישראל  פזלו לצדדים אי שם בשנות ה-90 והחליטו שהם רוצים אמריקה. המודל הזה של השוק המקומי קיים גם כמעט בכל ארץ מערבית- ובחלקן, המצב עוד יותר גרוע, כמו ספרד ויוון. אז אולי בברלין הקולה עולה חצי מחיר, אבל מתישהוא לגרמניה יימאס לשלם את החובות של חצי מאירופה, ואז השיט יתחיל לעוף לתקרה. בלי להשמע כמו מהפכנית אנרכיסטית, אגיד שאת המאמץ לרפא את התחלואים האלה אי אפשר לנהל רק פה בישראל. זה צריך להיות מאמץ מתואם בכל המדינות שעובדות עם המודל הזה למצוא מודל חילופי, שפוי יותר,  כי אנחנו לא חיים על אי ואנו מושפעים מתהליכים ותמורות שמתרחשות במקומות אחרים, כמו ארה"ב וסין. אז תחילו לפתוח את כלכליסט, תתחילו תעקוב אחרי תנועת אוקיופיי העולמית ותתחילו להבין שכמו שמשק כנפיו של פרפר ביפן גורם לסופת ציקלון באוסטרליה, כאשר בועת נדל"ן מתקפלת בארה"ב השקעות של אי די בי בישראל צונחות, ואיתן כח הקנייה שלכם. וזה משהו שהיה חסר לי בכל הדיון שהתנהל שם, בין אם להגנת או בגנות ה"דור האבוד". 

לסיכום- כן, כל אחד יכול לכתוב. לא, לא כל אחד יכול לכתוב טוב. כן , יש עכשיו הרבה דרישה לעבודות בתחום של האינטרנט (אני נכנסת מדי פעם לבדוק מה המצב באתרי דרושים). כן, כולם מצפים שתהיה לך לפחות שנה נסיון בתפקיד- אין לי מושג איך בדיוק אם אין בנמצא עבודות ברמת פתיחה. כן, אם יש לכם מושג בניהול ועריכת תוכן תוכלו להתפרנס מזה. דווקא בעידן שיש בו גודש של מידע צריך מישהו שיודע איך לברור את המוץ מהתבן, התפל מהעיקר, שומר סף שימצא לך את הקטעים המוצלחים ויסדר אותו מחדש למשהו קוהרנטי. בוגרי תקשורת (בדגש על לימודי אינטרנט) אל ייאוש- לא נדונתם לחיים של הגשת בורגרים! זה ייקח קצת זמן, אבל אם יש לכם את זה תמצאו את הנישה שלכם. פיתוח כושר ביטוי, יכולת קריאה מהירה, יכולת סיכום וניתוח טקסטים הם לא בזבוז של הזמן שלכם. בוגרי משפטים- פחחח.... תאשימו את האמא הפולנייה שחלמה על בן/בת עו"ד- הסיכוי שלכם למצוא עבודה בתחום שואף לאפס. ולסיכום- אני בוגרת של בפקולטה למדעי הדשא וגאה בזה, ולא רק זה אלא שיום אחד אחזור לשם. איזו מתאבדת שיעית אני, הא? טייק דאת, ליברטנים מטיריאליסטים ומתנשאים שכמותכם! נחכה לכם בסיבוב כשיהיה עודף סטודנטים למנהל. אז נראה למי קל או קשה יותר למצוא פרנסה.