במסגרת עוד עבודה זמנית שבה עבדתי (שלאחונה הסתיימה, ולכן יש לי יותר זמן לעדכן את הבלוג) נאלצתי להקשיב להרבה רשת גימל. השדרנים של הרשת הזו מסוגלים להמאיס גם את השיר הכי מוצלח בעולם, פשוט בגלל שהפלייליסט שלהם עוד יותר מוגבל מגלגל"ץ והם ממחזרים לעייפה איזה 3-4 שירים כל היום.  במסגרת זאת נאלצתי לשמוע הרבה להיטי קיץ מטופשים, בעיקר של הז'אנר הקרוי מזרחית. 

עכשיו, אני יודעת שזה בון טון לרדת על המילים של שירים מזרחיים. אבל אני לא מאמינה בלרדת על דברים, אלא על לתת דוגמא חיובית במקום זאת. כי נורא קל לבוא מעמדה של מה לא בסדר, אבל יותר קשה לספק אלטרנטיבה ראויה. תשאלו את מפלגת העבודה לגבי הקמפיין שלהם בבחירות האחרונות. לשם הדגמה אשתמש בשיר "קופי" של מיגל, אחד מתולעות הסאונד (earworm שיר שנדבק בתוך הראש) היותר מוצלחים של החודש האחרון. 

את קופי כבר הצגתי לפני כמה שבועות דרך הפייסבוק של קולומבוס. אם יורשה לי לצטט את עצמי:

Migul שיר עם פוטנציאל ללהיט קיץ היסטרי, מיגל יושב טוב על משבצת האר'נ'בי האינטלגנטי של פרנק אושן, עם נגיעות ניו סול משולבות בוייב אלקטרוני חמים. למרות הקליפ הסקסי להחריד, השיר דווקא מדבר על הרגעים הקטנים והאינטימיים שבזוגיות שהופכות אותה לכל כך מיוחדת. מאז שמיגל עלה לי לראדר לראשונה בדואט עם ג'נל מונאה, נראה שהוא בדרך לפרוץ לעצמו מקום בזירה עם ד'אנג'לו, הרוטס ושאר שחקנים חשובים.

מאז הספיקה שחר להתייחס להשוואה לפרנק אושן בסקירה של האלבום של מיגל. גם אם בסקירה שלה היא קצת מנמיכה צפיות ממיגל, גם היא מסכימה שקופי הוא השיר הכי טוב באלבום.  

אז מה אפשר ללמוד מקופי על איך כותבים שיר קיץ סקסי שלא מעליב את האינטלגנציה שלנו? (ההנחיות הבאות ייכתבו בלשון זכר אך גם מתאימות לנשים. זה לא שאני מאמינה שגברים פחות רגישים מנשים אבל תהליך החברות השובניסטי שעברתם קצת דפק אותכם וקשה לכם לבטא את הרגשות האלה כמו שצריך). 

א. אל תדברו רק על מה שהיא גורמת לכם להרגיש, תדברו על הרגשות שלכם כלפיה. הסימפטומים של משיכה והתאהבות הם די מוכרים וידועים - עליה בקצב פעימות הלב, הלשון קצת מסתבכת, ובמקרים מסוימים גם הדם זורם למקומות מסוימים. זה נחמד להכניס התייחסוית להתרגשות הזו של התהליך בשיר, אבל למה שלא תדברו על איך הרגשות שלכם כלפיה גם משנות אתכם?

בפזמון השיר שלו מיגל חוזר ואומר

And it's the way that we feel

I've never felt comfortable like this

הדבר הכי חשוב במערכת היחסים הזו שזה שהיא גורמת לו להרגיש בנוח. כיף לו איתה, הוא יכול לצחוק איתה במיטה. זה הרבה יותר מרגש ונוגע ללב ממליון הצהרות של "אני אוהב אותך" וכינרות ברקע. כי בסופו של דבר זה מה שאנחנו מחפשים בבן או בת זוג, מישהו שאפשר להתפדח מולו בלי מבוכה. 

ב. כשאתם באים להחמיא, תהיו ספציפיים. תראו, מחמאות כמו "כמה את יפה" ו" איך את נראת טוב בבגד ים זעיר" מתאימות לכל אחת. אנחנו לא טיפשות. אנחנו יודעות שאתם ממחזרים מחמאות. תעשו מאמץ קטן ותתייחסו לתכונה שרק למושא שיר האהבה יש אותה. מיגל למשל אומר Kisses give her goosebumps, well that's cool I used to tutor braille. ואחר כך מדבר על הריח הטוב של השיער שלה. זהו תיאור מוחשי וספציפי של מישהי, לא איזו מישהי גנרית ש"שווה". 

ג. גם הדיאלוג של החיזור צריך להיות אמין. דוגמא לכיוון החיובי - השיר דרך השלום. והכי טוב, אם אתם באכשרה מצליחים להדגים שלאישה בשיר יש אישיות משל עצמה.  

בשיר שלו מיגל מדבר על השיחות האישיות שהוא מנהל עם בת זוגתו: 

We talk street art and sarcasm

Crass humor and high fashion

או בעברית "אנחנו מדברים על אמנות רחוב וסרקזם, הומור בוטה ואופנת עלית" זה לא תקציר של שיחה שהוא יכול לנהל עם כל אחת. הוא מדבר פה על מישהי שמתעניינת באמנות, באופנה והינה בעלת חוש הומור. 

ד. ואם כבר מדברים על ביקורת פמניסטית, רחמנא לצלן, למה שלא תתייחסו לאישה כמכלול, ולא רק בצורה פטישסטית ומקוטעת? אולי כי וואוו, אנחנו במאה ה-21 ונשים  הן גם אנשים. 

את השיר הזה מסיים חלק שמבחינה מוזיקלית קצת שונה מהבית-פזמון-בית שרוב השיר חוזר עליו, ובו מיגל מדבר על הצד הרוחני של האהבה שלו. 

Old souls we found a new religion

Now I'm swimming in that sin, that's baptism

Two lost angels discover salvation

Under bright pink skies watching the sunrise

הוא למעשה מדבר פה על האקט של החטא (סקס) שהופך לאקט של הטבלה (אקט קדוש בטרמינלוגיה הנוצרית) ומתייחס אל התחושה שהם למעשה נשמות תואמות שמצאו זה בזרועות זו גאולה. אז כן, זה שיר שבגרסתו הבלתי מצונזרת הפזמון הוא למעשה "להזדיין בבוקר". אבל כמה דברים שונים  הוא מכניס לתוך הסיטואציה הזו של להביט בבת הזוג ולהתלבט אם להעיר אותה בשביל עוד סבב או לתת לה לנוח? את הבדיחות הפנימיות שלהם, את הדברים אצלה שמעניינים אותו, את הקשר העמוק שהם חולקים. יש פה בזעיר אנפין רצף של פריז פריימים של מערכת יחסים שלמה, כמו בקטע קולנועי שבו מראים מונטאז' של בני הזוג עושים כל מני דברים ביחד. ובנוסף לכל, זה פשוט שיר שעובד טוב מוזיקלית, קליט וכייפי להאזנה. 

גברים (ונשים) יקרים, תפסיקו להגיד לנו ששיר קיץ נוטף סקס גם חייב להיות מחפיץ, שטחי, פשטני ומטומטם. תלמדו ממיגל ותתחילו לכתוב לנו את השירים שאנחנו רוצות לשמוע. ביננו, אני מאמינה שזה גם יעבוד יותר טוב ממליון הקלישאות שצפות יום יום ברדיו שלכם. 

אני רוצה לדבר איתכם שניה על הפקת לקחים מארוע שקרה לי לאחרונה.

לא ממזמן גבר זר שהזדמן לביתי חשב בטעות שזה בסדר להחליק את ידו על גבי, למרות שהקונטקסט של הסיטואציה  היתה חברית נטו, בלי שום סממנים רומנטיים. ובשניה שזה קרה קפצתי ממקומי כנשוכת נחש, אבל האמת שהייתי כל כך בהלם שלא הבעתי את כעסי בצורה יותר נחרצת. הוא היה נבוך, וזמן קצר לאחר מכן עזב את הדירה שלי.

לילה שלם חכחתי בדעתי. עד לאותו רגע הכל היה נחמד ונעים. האם אני צריכה "להחליק" את הארוע מכיוון שלא עמדתי בסטנדרטים של עצמי ולא אמרתי לו ישר ובקול "בבקשה אל תיגע בי"?

בבוקר הגעתי למסקנה שלא, אני לא מסוגלת. הוא היה בטריטוריה שלי, במקום בו אני אמורה להרגיש בטוחה ומוגנת, ולשניה הוא ערער את הבטחון שלי וזה לא בסדר. נכון, זו לא טראומה גדולה. בשום רגע לא הרגשתי שהוא עומד לתקוף אותי או כל דבר מעבר, אבל אפילו את המקרה הזה, שנגיד בסקאלת "תרבות האונס" מ 1-10 הוא אולי איזה 2 (יותר מהטרדה מילולית, פחות ממגע באזור רגיש) לא צריך לקרות, לא לאף אחת, לא בשום מקום.

אז שלחתי לו את ההודעה הנ"ל דרך פייסבוק (ההתכתבות תוצג בפרפרזות תוך טשטוש דברים כדי להגן על זהות הדוברים)

אני: אני מצטערת אם זה נשמע כמו הצתה מאוחרת, אבל אני באמת חושבת שאתה צריך לקרוא את שני הקטעים האלה עד הסוף. (קטע על הסכמה בעברית, קטע על 5 דברים שגברים יכולים לעשות למען החלת תרבות הסכמה באנגלית) 

הוא: לא שאני אומר שלא, אבל למה חשבת שיתאים לי לקרוא את זה?(:

אני: גרמת לי לאי נוחות ולא התנצלת על כך, ואני חושבת שמגיעה לי התנצלות, כי לא כיבדת את העובדה שהזמנת את עצמך לבית שלי בתואנה שבאת לקחת X . זה לא קול להעביר יד על בחורה שהרגע הכרת, כשאתה נמצא בדירה שלה לבד. אתה נראה כמו בחור נחמד, ולכן אני רוצה להאמין שזו טעות חד פעמית, אבל בשביל נשים זרות אחרות שאולי תיתקלנה בך בהמשך הדרך אני מקווה שתבקש קודם.

הוא:אוקיי, אני מתנצל

אולי אני לא מעודכן, חשבתי שזו דרך לבדוק אם את מעוניינת אבל אני מתנצל

שוב, סליחה אם נפגעת, פירשתי אותך כנראה לא בצורה הנכונה

אני: ראית שלא נוח לי ולא אמרת כלום. ושוב, כל הקטע של הסכמה זה שאתה צריך לוודא שהבחורה מעוניינת לפני שאתה נוגע בה. לא אחרי.

הוא: ובאמת באתי לקחת X שיהיה ברור

זה לא היה תרגיל

דרך אגב, לא ראיתי שלא נוח לך, כמו שצריך לשאול אפשר גם להגיד...

אני: סליחה אבל ישר קמתי. וראית את זה. ואני לא מבינה באיזה שלב ב-60 הדקות שהכרנו גרמתי לך לחשוב שאני בדייט איתך.

ובדיוק בגלל חוסר הבהירות במצבים כאלה אתה צריך להיות אקסטרה בהיר, כי אתה זה שיזמת פה משהו. אני מרגישה שאתה לא באמת קראת את מה ששלחתי לך, לכן השיחה הזו די חסרת תוחלת.

במקום להתעסק בהתנצחות איתי אם היה או לא היה, למה שלא תקח את זה כמשהו שאתה יכול ללמוד ממנו, כמשהו שיהפוך אותך לאדם יותר מתחשב ומנומס ולכזה שנשים מרגישות בטוחות להיות סביבו.

הוא:אוקיי, מקבל

כפי שאתם רואים מההתכתבות הבנאדם באמת לא היה מודע מה לא בסדר בהתנהגות שלו. פשוט לא היה לו מושג כמה סיטואציה שבה את נמצאת עם גבר לבד והוא פתאום נוגע בך היא מלחיצה ולא נעימה.  וזה לא לחלוטין אשמתו, כי הוא גדל בתרבות שבה הבעלות של גברים על הגוף של נשים היא מובנת מאליו. אני יודעת שגברים חושבים שאנחנו חופרות להן בנושא של  "תרבות אונס", אבל דווקא סיטואציות "אפורות" כאלה הן דוגמה חיה ובוטת שהתרבות הזו היא חלק מהחיים שלנו.  כי אני לא יודעת למה לעזעזל בחור שהרגע פגש אותי חשב שזה בסדר לגעת בי בלי הסכמתי, ולמה אני צריכה להעביר אותו סדרת חינוך שבתכלס אמורה להיות חלק מתוכנית הלימוד בכל בית ספר.  אני מאמינה שבמקרה שלו יש מצב שהמסר הופנם (ואני מקווה שכן, למען הנשים האחרות שתהיינה בקשר איתו) אבל זה באמת לא התפקיד שלי לעבור בחור בחור ולהסביר להם שתרבות של הסכמה, בניגוד לתרבות של אונס, כוללת הקשבה לסימנים לא מילוליים, וכמו שאמרו בצבא  "אם יש ספק, אין ספק" -כלומר אם אתה רוצה לוודא שמישהי אולי מעוניינת בך, פשוט תשאל קודם.

אז נשים: אל תפחדו להיות לא נחמדות, ואל תחשבו על "אבל זה יהיה לא נעים' . כי בזכות זה שדרשתי התנצלות בפני אותו גבר, למדתי שהוא פעל במידה מסוימת ללא מודעות עצמית, ובניגוד למה שהיה קורה עם מישהי שהיא יותר כנועה ובעלת פחות מודעת פמיניסטית ובסיטואציה דומה היתה מחליטה לא להגיד כלום, ואז אותו בחור היה ממשיך את חייו במחשבה שהוא תמיד בסדר, כשלמעשה הוא ממש לא.  וגברים: אל תזלזלו בתחושה הסובייקטיבית של נשים של חוסר בטחון. רוב התקיפות המיניות מתרחשות בדיוק כהתפתחות של הסיטואציה שתיארתי אותה.  ורוב הנשים היו מאשימות את עצמן שהן בכלל נכנסו לסיטאציה בה לא היה ברור אם זה מפגש רומנטי או לא. "זו אשמתי שהזמנתי בחור שלא הכרתי לדירה שלי לקפה" "זו אשמתי שמצאתי חן בעיניו". אני מסרבת להכנע לטרנד של האשמת הקורבן פה, ולהגיד שלא הייתי אמורה להיות בסיטואציה הזו מלכתחילה. מי שאשם זה הוא, שהוא לא כיבד את המרחב שלי ואת הגוף שלי. וגם אם לקח לי קצת זמן כדי להבהיר זאת, אני שמחה שעמדתי על שלי.  אם זה היה תלוי בי, הייתי מכריחה כל גבר ואישה לקרוא את שני הקטעים ששלחתי לאותו אדם. אז אנצל את הבמה הזו שעומדת לרשותי ואבקש, ליחצו על הלינקים. ואחרי זה דברו עם הילדים שלכם או עם המכרים שלכם על זה, אל תחשבו שדיון בנושא של הסכמה קשור רק לסיטואציה של דייטינג או זוגיות כי זה יכול לצוץ בכל רגע ובלי שהתכוננתם אליו. אל תניחו מראש כמוני, שמישהו יודע או שם לב כאשר הגבולות נחצים. קבעו אותם לעצמכם מההתחלה, ואם מישהו חוצה אותם, אל תפחדו לפתוח פה ולהבהיר שמשהו מפריע לכם, קטן וחסר חשיבות ככל שזה ייראה. 

עריכה: OMG שוב הגעתי פה לממולצים. אבל לא ברור לי איך כותרת שהיא שחור על גבי לבן אומרת "אל תהיי נחמדה" הופכת בעמוד הראשי ל "תהיי נחמדה"- לעורך התוכן החדש הפתרונים. האם זה כמו במבחן ההוא בפסיכומטרי, שבו צריך לכתוב בדיוק ההפך ממה שכתוב? כאילו, המסר שלי לא היה חד משמעי מספיק או משהו? זה יותר גרוע מהכותרת בוואינט, שם הופכים כל אונס ל"יחסים" . מריאט, אנחנו מתגעגעים. 

לכבוד סיום העונה הרביעית של "משחקי הכס" (בשעה טובה ומוצלחת) ותחילת הצפייה ב"נוכרייה" באו נדבר שניה על תפוח האדמה הלוהט שהוא הדיון בשאלה של אם אלה סדרות פמניסטיות או לאו.

אז קודם כל היה לנו את הכתבה הזאת בעכבר העיר ששופכת קיטונות של בוז פמניסטי על "משחקי הכס". ואז חודשיים אחר כך ניב שטנדל כתב כתב הגנה על הסדרה. ואני רוצה להגיד: שניהם צודקים בו זמנית. סו ווט? 

דברים הם לא תמיד כפי שהם נראים. ובטח שסדרות איכות -כמו כל סדרות טלוויזיה - יכולות לשדר מסרים סותרים. אני לא מבינה את הצורך לקטלג סדרות, שברור שהן מורכבות, ל"טוב לפמניזם" ו"רע לפמיניזם". זה כמו הקרצייה הזו שתמיד שואלת "אוקיי, אבל האם זה טוב ליהודים? "

כתבתי פה בעבר על שחשוב לי לקבל מסרים פמיניסטיים בתקשורת. אבל זה לא אומר שאני רוצה שהעולם שלי ירודד למסרים דידקטיים של אמנות מגויסת. אני בנאדם בוגר ואני יכולה להתמודד עם משהו שהוא לא חד משמעי. אני לא צריכה מס שפתיים לאלה הפמניסטית אם זה פוגם לי מההנאה מיצירה עשירה ובעלת ניואנסים. אם נדבר על תחום אחר, הקולנוע, אז יצא לי לראות סרטים שנעשו עם אג'נדה פמניסטית בולטת: "אם הקירות יכלו לדבר 1+2", "מלאכיות הברזל" או "שושלת אנטוניה". במקרה הטוב זו הייתה חווית צפייה סבירה, במקרה הרע זה היה משעמם ומעצבן. בפועל ישנם מעט מאוד סרטים מגויסים פוליטית שאפשר לקרוא להם סרטים מהרמה הראשונה - הדוגמאות היחידות שעולות לי לראש הם "האונייה פוטיימקין" של אייזנשטיין , "אדומים" של וורן ביטי ו"מטרופוליס" של פריץ לאנג, ושניים מתוכם ביימו ענקי קולנוע וזה לא בכדי. צריך גאון כדי להביא משהו שהוא עם מסר פוליטי חד משמעי שבו זמנית מצליח להימנע מפשטנות יתר. בעיני יותר מעניין לייצר סרטים כמו "אפס ביחסי אנוש" שהם פמניסטים אבל גם עושים את זה חכם ובעדינות ובלי להפוך את הגיבורות שלו לאמזונות נטולות רבב שאף גבר לא יכול עליהן. 

אז היום מדברים על "נוכרייה" כ"משחקי הכס הפמניסטי". האמנם כצעקתה? ממש ממזמן קראתי את הספר, חשבתי שהוא חביב אבל יותר מדי רומן רומנטי עבורי כך שלא טרחתי לחפש את ההמשכים. יש בשני הפרקים הראשונים כמה דברים מעניינים- הגיבורה קלייר אוהבת סקס והיא לא מתנצלת על כך. כפי שרבים אחרים ציינו זוהי אולי הפעם הראשונה שבה נראה על המסך הקטן מין אורלי שגבר מבצע באישה, ובכך כנראה הסדרה מציינת אבן דרך פמניסטית. קלייר היא דמות דעתנית שלא אוהבת כשמנסים להגיד לה מה לעשות והיא גם בעלת יכולות מקצועניות כאחות, היא מפגינה תושייה כשהיא נזרקת לסיטואציה לא מוכרת בה היא חסרת כל ואינה אפילו מבינה את השפה שרוב הדמויות מדברות בה. מצד שני אמצעי המבע כבר רומזים שבעלה אינו גבר גבר מספיק עבורה, עוד לפני שקלייר עברה באורח פלא למאה ה-18. הוא משעמם אותה בדיבוריו על היסטוריה, וניכר שקלייר -אשר שירתה בעבר בקו האש בעוד בעלה היה ג'ובניק במודיעין - רגילה ליותר אקשן בחיים וחושבת שהוא קצת יבשושי. לעומתו ג'יימי החסון אולי אינו רהוט במיוחד, אבל הוא איש של מעשים אשר חוש הצדק שלו ישלח אותו להגן על מי שהוא תופס כחסר ישע. אז מהבחינה הזו הסדרה מציגה התלבטות רומנטית שחוקה בין הגבר "הנחמד החננה" לגבר "החזק והשקט"  וזה כבר פחות מעניין כי כבר היינו בסרט הזה קודם.  ורק כדי לסבך עניינים, לגבר הנחמד החננה יש תאום פיסכופט מהעבר, שרק מעצם האסוציאציה ייצר אצל קלייר רתיעה ממראהו של בעלה כך שגם אם לא הייתי יודעת מראש הייתי אומרת שזה רק עניין של זמן עד שקלייר תנטוש את בעלה לאנחות. 

כך שהתשובה לגבי "נוכרייה" אם זו סדרה פמניסטית, כמו במקרה של "משחקי הכס", היא כן ולא. בכמה פרמטרים, הסדרה חורגת מדימוי רגיל של עיצוב הדמות הנשית. הגיבורה אמנם נמצאת במצוקה וניצלת בדקה ה-90 מתקיפה מינית על ידי גברים, אבל לצד זאת יש לה כישורים ויכולות שמאפשרות לה לשנות את מערך יחסי הכוחות בין מי שהציל אותה אבל בו זמנית מחזיק בה כשבוייה. מה שאני הכי אוהבת לגבי קלייר (וזה נכון גם לגבי הדמוית הנשיות ב"משחקי הכס") היא העובדה שזו דמות שיש לה מה שנקרא באנגלית Agency (שבעברית מיתרגם בסרבול ל"יכולת פעולה עצמאית, שלא בכפוף לתכתיבי החברה). הנה קליפ שמדגים למה אני מתכוונת:

אפילו ב"משחקי הכס" דמוית נשיות שזכו לזלזול בגלל הסמרטוטיות שלהן כמו סנסה או גילי הראו תהליך של התבגרות ופיתוח עמוד שידרה. גם אם הן לא תמיד יודעות מה הוא הדבר הנכון לעשות, גם אם הן טועות ומכניסות את עצמן למצב שבו הן נשלטות ולא שולטות, מה שמאפיין את הנשים של 2014 בטלוויזיה זו היכולת לשמור על גרעין של עצמאות מחשבתית: עצמאות שמאפשרת להן לשרוד סיטואציות קשות ומסובכות. וזוהי התקדמות שלא צריך לקחת אותה כמובן מאליו, גם אם במישורים אחרים כמו חוסר שיווין בצילומי עירום בין גברים לנשים (שקיים אגב גם ב"נוכרייה") אין עדיין שום התקדמות.

אחד הדברים הכי יפים שנאמרו במאמרה של סופיה מקדוגל  "אני שונאת דמויות של נשים חזקות" הוא  הציטוט הזה: 

Sherlock Holmes gets to be brilliant, solitary, abrasive, Bohemian, whimsical, brave, sad, manipulative, neurotic, vain, untidy, fastidious, artistic, courteous, rude, a polymath genius. Female characters get to be

Strong.

וזה כל כך נכון. אם אנחנו רוצות שהדמויות הנשיות שלנו תהינה מורכבות כמו הגברים, אז הן לא יכולות להיות מושלמות כל הזמן. הן צריכות להיות רב מימדיות ואפילו בעלות סתירות פנימיות. הן אולי לא תהינה 100% פמניסטיות אבל הן תעשנה שירות לפמניזם שדמות סטריאוטיפית חזקה לא מסוגלת לעשות. ובגלל זה אני אמשיך לצפות ב"משחקי הכס", עם כל מגרעותיו (לגבי "נוכרייה" כנראה שכן, אולי בהמשך זה יעצבן אותי מספיק כדי לנטוש), או בסדרות אחרות שנכשלות לכאורה בלהיות פמניסטיות.