"לפעמים החיים הם עולם גדול ונורא ולפעמים החיים הם גן עדן עלי אדמות" ככה הוא תמיד היה אומר.              "אתה צריך לכוון את עצמך לכיוון הנכון, להסתכל תמיד על האור, תנסה, אפילו קצת".

הבעיה היא שבגן עדן השמש חזקה מידי- אתה יכול או להסתנוור ממנה ולא לראות את המציאות או שאתה יכול פשוט להיכוות כל פעם מחדש- את זה אף אחד לא מבין.                                                           "המציאות עולה על כל דמיון"- תמיד הוא היה אומר.

אין זמן והרשות נתונה- מאין רשת של סטיגמות ולקלישאות למינהן.

השתדלתי להאמין, אבל ככל שהתבגרתי הבנתי באיזה שקר האכילו אותי. אני רוצה להיות טוב אבל להיות טוב זה רע, את צריך להיות רע, כידי שאנשים באמת יכבדו אותך- זה העולם שלנו. אתה צריך לשחק משחקים, ואז אולי יתייחסו אליך וכל מי שתאמין בו.. בסופו של דבר יעלם לו, כי? כי ככה זה החיים.

אנשים הם רעים, אנשים הם רעים מטבעם? לא אני לא חושבת. אני רק חושבת שאנשים רעים בגלל שאומרים להם שהם רעים מטבעם, אז מה זה משנה? אני רע במלא אז למה לא לרצוח את השכנה ממול\ לקלל את כל העולם\ או סתם להחליט להשתגע? כל זה לא ישנה את היצר הרע שלי, אנשים הם רעים במלא אז למה שאני ינסה לצאת כנגד עובדות קיימות בשטח?

מישהו חכם אמר לי שהמחשבה הזאת רק תעלה לי בחיים, היא רק תפגע בי- כי עצם זה שבכל אדם רע יש דבר טוב, עצם זה שאני מאמינה לטוב שבדבר זה הופך אותי לפגיעה, מוריד ממני את כל השריון וההגנות- הוא צדק.

אבל אני לא רוצה שהחיים יהפכו אותי למכונה משומנת במערכת, למכונה שרואה עובדות מבלי רגש, לחשוב שכולם עובדים עלי. אני רוצה לראות מעבר גם אם זה יעלה לי בכאבי לב רבים, גם אם הלב שלי לא יתאחה עוד לעולם.