המאלפת של פו הדוב הדלמטי

היגיון- סיפור בדיה

אתה רואה את מה שאתה רוצֶה

ועיניךְ מסונוורות על ידי שכלךְ

ולעיתים אינךָ מוצא

את ההיגיון שהענָקְת

וכל שנותר הוא אבק זיכרונות הנח בידךְ

(טיפשה)

מסומא על ידי זכרונות

רעב לעצמות גוויה

צמא לחדשות הנובעות כמעיינות

לסיפור חדש-ישן

שיחזירו לידךְ את הראיה

(טיפשה)

כל המחשבות המטיילות באפךְ

משאירות שובל של ריח

שנראה לידי זוגךְ עמיתךְ

בדיה של דמיון

של שדה קוצים פורח.

אני שולחת חיצי דממה

כשאשפתי ריקה,

וכל מילה מחווירה

אל מול עזות השקט.

השקט מכסה את עיניך

בזמן בריחתי.

ולעולם לא תדע

את מקור השמיכה.

לא כל הנוצץ זהב,

לא כל שריר מנצח,

לפעמים דממה חזקה מיהלום

ועכשיו רק לדעת מתי לשלוף

ומתי לסתום. 

למטבע שלי - שני צדדים

ולפרצוף- מעט יותר.

השאיפה לחשוף

מותירה פצעים בשטח

גלויה,

נשלחת לכל קצוות האפשר

מותחת את הגבולות.

ושיני כשל מפצח אגוזים

מצמרמורות של פחד

שלַכֹּל יש נקודה

בה הקול נקרע..

האם אתה מוכן לזה?