לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Dance With SomeBody


I'm Falling In Love With Your Favorite Song

Avatarכינוי:  Topsy Kretts

בת: 32




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2020    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

Breathing


מאז שהייתי צעירה, סביב גיל 11 פחות או יותר, אני זוכרת את התחושה הזאת.
אני מנסה לקחת אוויר, לנשום, ולא מצליחה להכניס מספיק אוויר,
כאילו משהו נתקע ולא מאפשר לי להכניס את כל האוויר שאני צריכה.
אני זוכרת שזה היה קורה בעיקר בערב,
הרבה לפני שאבא שלי בגד וההורים התגרשו,
הרבה לפני שנוצלתי מינית בתוך מערכת יחסים שעד היום לא לגמרי ברור לי איך נכנסתי אליה,
הרבה לפני שהיו לי הדאגות שיש לי היום.
אפילו התייעצנו עם רופא לגבי זה פעם אחת, והוא אמר שזה סתם כי אני חושבת על זה,
ושאני לא אחשוב על הנשימה והיא תסתדר לבד.

יש תקופות שזה ממש בלתי נסבל וקורה לי כל יום ואפילו כל היום,
ויש תקופות שזה לא קורה בכלל, או קורה מעט.
לפני כמה שנים, במהלך התואר, היתה לי שיחה עם חבר טוב על הנושא,
זאת היתה הפעם הראשונה שחשבתי על כיוון של חרדה.
אבל עד היום אני לא בטוחה אם מתאים לי להגדיר את זה כחרדה,
אולי כן, אבל זה לא מרגיש לי חמור, ולא מרגיש לי שיש סימני חרדה נוספים שמתלווים לזה.

פחות או יותר באותה תקופה של השיחה עם אותו חבר, שמעתי במקרה ברדיו שיר של אריאנה גרנדה
(מפתיע, כן, זה לא הסגנון המוזיקלי ששולט בפלייליסט שלי, אבל אם להיות כנה יש לה הרבה שירים שכיף לי איתם),
לשיר קוראים כמעט כמו הכותרת של הפוסט- Breathin'

הקשבתי לשיר, למילים, וקראתי משהו שאריאנה אמרה לגביו:

"It's about anxiety and feeling like you can't…

you know, when you can't get a full breath? 

It's like the worst feeling in the whole world. 

It's a song about that feeling."

קראתי את השורות האלה, ופתאום הרגשתי כאילו פעם ראשונה מישהו מבין את ההרגשה הזאת, 
פעם ראשונה שנתקלתי בתיאור מדויק של התחושה שמלווה אותי כל כך הרבה שנים.
לא מצליחה לנשום. לא מצליחה לקחת נשימה (שאיפה) מלאה.
אז תודה על זה אריאנה. תודה.



מצרפת את השיר עם המילים-




וכדי לאזן, שיר של Pearl Jam-





♥ Topsy Kretts ♥
נכתב על ידי Topsy Kretts , 26/7/2020 11:22   בקטגוריות אישי, זכרונות, על עצמי, תקופות, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זה קטע הזוי.


אתמול לפני שהלכתי לישון פתאום הרגשתי געגוע,

אז כתבתי לנדב איך אני מרגישה, ידעתי שהוא קם מחר מוקדם אז לא רציתי ממש להחזיק אותו ער.
אבל בכל זאת רציתי לשתף אותו שמשום מה אני מתגעגעת יותר מהרגיל.
איך שכתבתי לו התחלתי לבכות,
זה התחיל מכמה דמעות בודדות והתגבר לאט לאט.
לא רציתי להפריע לו כי הוא כבר היה במיטה, אז לא התקשרתי.

זה קטע, לא היה נראה לי הגיוני רמת האמוציות באותו הרגע אז נכנסתי לבדוק באפליקציה אם אני במקרה קרובה לביוץ

כי הורמונים תמיד מסבירים את הימים בהם אני נוטה לבכות ולהתרגש יתר על המידה,

אני בחורה רגישה ורגשנית בלי קשר, אבל לפני מחזור או בימים הסמוכים לביוץ אני פשוט הדבר הכי בכיין\ רגשן\ פגיע שתפגשו..

הפלא ופלא- צדקתי! לפי האפליקציה זה היום של הביוץ, הוא ולא אחר.

בכל אופן, נדבי הלך לישון, סגרתי את הפלאפון והרגשתי כל כך לבד- התחלתי לבכות בהיסטריה.

 

בבוקר כשקמתי הרגשתי סביר אבל אז פתאום שוב זה הגיע ופשוט בכיתי בהיסטריה, כמו ילדה אבודה.

הפעם כבר כן דיברתי עם נדב, דבר ראשון שהוא שאל זה למה לא התקשרתי אליו אתמול אם ככה הרגשתי, כמובן, כי הוא כל כך אבירי,
אבל אמרתי לו- "לא רציתי להפריע לך לישון".

אז דיברנו והוא לא באמת ידע איך להגיב, אבל חלק מזה כנראה בגלל העובדה שאני לא ממש ידעתי להסביר את עצמי ואת ההרגשות שלי.

אז אמרתי לו שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות כשאני ככה זה להרגיע אותי ולהחזיר לי תחושה של ביטחון.

פשוט חזרו אלי אתמול במכה הפחדים שהיו לי כשרק התחלנו לצאת, הפחד הזה מהטוב, הפחד לאבד, הרגשתי אבודה, הרגשתי פתאום חסרת ביטחון לגבי הכל.

אני לא יודעת מאיפה זה בא פתאום, נדבי הוא הכי מדהים בעולם, והוא אוהב אותי כל כך, והוא דואג לי והוא לגמרי נותן לי תחושה של ביטחון.

מאיפה זה נפל עלי פתאום? 

זה המרחק הזמני הזה?

 

כשהכל נפל עם דניאל זה היה המרחק שתרם למפולת שלגים הזאת, כדור ענק שהתגלגל וחנק את הקשר המדהים שהיה לנו,

יכול להיות שזה קשור לפחדים שלי?

כשנדב חזר לקיבוץ, באותו הערב שהוא נסע בכיתי כמו ילדה, אמרתי לו שזה מפחיד אותי כי פעם אחרונה שאהבתי מישהו באמת זה נגמר בגלל המרחק, פחות או יותר.

ואני אוהבת את נדב, כל כך אוהבת אותו, הוא יקר לי, הוא חשוב לי, 

והוא הבטיח שלא ניתן לזה לקרות לנו

ואנחנו לא נותנים לזה לקרות, אנחנו מדברים כל יום ומתראים כשאפשר, וזה עובד!

אז למה לי לפחד? למה לי לבכות?

 

התשובה הכי טובה שלי היא הורמונים!

כן, כנראה יש משהו שיושב לי לא טוב ומשפיע עלי, אבל הוא ממוזער, וכשמגיעים ימים הורמונלים כאלה בשילוב עם דברים שקורים ביומיום כנראה זה גדל וגדל.

קטע הזוי.

 

 


 

 

♥ Topsy Kretts ♥

 

נכתב על ידי Topsy Kretts , 18/7/2018 16:58   בקטגוריות איבוד, אישי, בלאגן, כאב, תהיות, על עצמי, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יכול להיות.


האם אני מאבדת מעצמי?
או מרוויחה חלק חדש?

זה מרגיש כמו בית-
ואני רק רוצה יותר מזה.
זה עלול לעבור את גבול הטעם הטוב?
או שרק נגדל ונצמח?

הכי טוב זה לראות אותך פורח,
מגיע למקומות טובים ושמחים,
ממשיך בצעדים מחושבים להגשמת חלומותיך.

היו לי פעם חלומות- אני בטוחה שעדיין יש,
אבל מה הם?
יכול להיות ששכחתי?







♥ Topsy Kretts ♥


נכתב על ידי Topsy Kretts , 25/3/2018 22:32   בקטגוריות אישי, איבוד, בלאגן, על עצמי, תהיות, תקופות, אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, פסימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTopsy Kretts אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Topsy Kretts ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)