גיליתי על עצמי שאני מפחדת לענות לטלפון שלי. כל פעם שמישהו מתקשר אלי ממספר לא מזוהה או מספר שלא שמור לי על הפלאפון או מישהו מהחברים שלי שהיו לי ריבים איתם בזמן האחרון אני מפחדת נורא.
הפחד התמידי הזה שאני אענה לטלפון ויגידו לי שהם לא רוצים לדבר איתי יותר... ואז כדי לא להשאיר את זה חור בנשמה אני רוצה לדעת למה, מה שתמיד גורם לזה שהם יהיו מניאקים אלי. זה מפחיד לחיות בפחד תמידי שאולי מישהו מהחברים שלך, שיודעים עליך הכל, לפתע יפנה נגדך. זה קרה לי יותר מדי פעמים בחיים וזה הדבר הכי מפחיד שיכול לקרות לי לפי דעתי. יש לי שני פחדים הכי גדולים - להיות לבד (בלי חברים) ועמלצים לבנים (כריש באורך של 3 עד 7 מטר שחי באוקיינוסים)
כל פעם שנפלט לי ריכול על חבר או חברה אני ישר הלב שלי מחסיר פעימה ואני מרגישה שחם לי, או קר לי, משהו באמצע משהו מעורבב ולא ברור. אני מפחדת לספר לחברים הכי טובים שלי דברים מביכים, אני מפחדת לשתף אנשים בנוגע לכל דבר כי אני מפחדת שזה יתנקם בי.
לפני כמה ימים ידיד שלי בא ליישוב. הכרתי אותו דרך חברה שעברה לכאן לא מזמן.
אני לא יודעת אם היא עוקבת אחרי הבלוג שלי או לא, ואני מפחדת לכתוב את זה אפילו פה.
אבל אני פשוט אלך על זה, כי גם ככה אנשים לא יודעים על מי אני מדברת או מי אני, ומי שכן מכיר אותי מכיר כנראה גם אותה ויודע את זה.
יש לחברה שלי אישיות מוזרה... אז לפני כמה ימים ידיד שלה אמר לי שהיא שרמוטה. פחדתי לומר את דעתי, אבל פשוט אמרתי אותה אחרי כמה זמן.
"יש שתי בנות - יש את הבת שאני נמצאת איתה לבד, שהיא הילדה הכי חמודה בעולם והיא יכולה לדבר איתי על הכל ולתת לי עצות טובות. לפעמים היא אולי תפלוט סודות, אבל אפשר לדבר איתה על הכל חוץ מעל אנשים אחרים והיא לא תפלוט את זה. ויש את הבת שאני מכירה כשאנחנו עם החברה - היא תמיד נטפלת לבן הכי חתיך, או לזה עם הכסף. היא כיפית, אבל היא גם מדברת הרבה ולא נותנת לאף אחד לומר כלום. אם אתה מספר משהו מבאס היא תמיד תחפש משהו יותר גרוע, גם אם הוא נכון וגם אם לא, כדי שירחמו עליה ולא עליך. אני לא דורשת רחמים, אבל נגיד אתה מספר סיפור מבאס נגיד שנכשלת במבמחן, היא חייבת פתאום להפוך את הנושא לגביה. היא באמת משתרמטת, אבל זה לא נורא. אני פשוט נמנעת מלבלות איתה כשאנחנו יוצאות עם החברה. כשאנחנו לבד, או רק בנות, אז זה סבבה ולא אכפת לי."
אני מפחדת שהוא יספר לה. שאולי היא פשוט ביקשה מימנו לומר את הדברים האלה כדי לדעת מה אני חושבת עליה.
חברתי המושלמת, תמיד מקבלת את כל הבנים. אף אחד לא יאמר לה לא כי היא מתנהגת כמו... אתם יודעים מה. אם יש בן שאני רוצה, והיא בסביבה, הוא בחיים לא ירצה אותי. אני ה"אנורקסית", עם החזה הקטן, עם התחת הקטן, גבוה ולא "קומפקטית", לעומתה, עם התחת ה"מושלם", והחזה הענקי, והתווי פנים היפהיפיות.
אני לא מכוערת, פשוט היא יותר יפה. היא יודעת איך להבליט את עצמה בשטח כדי שכולם ישימו לב אליה, אמנם זאת לא הדרך הנכונה כדי להכנס למערכת יחסים רצינית, אבל היא תכעס עלי אם אני ארצה להיות חברה של אחד מאלה ששכבו איתה.
גיליתי שמותר לי לרכל על חברים רק עם אימא. אימא לעולם לא תספר להם מה אמרתי עליהם, ואימא תמיד תתמוך בדעתי כל עוד היא נכונה.
טוב סורי שחפרתי בפוסט הזה... פשוט התחלתי לרעוד מפחד שהכל יתנקם בי. אני מקווה שאנשים שלא יודעים מי אני יראו את הפוסט הזה ולא חברים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
