כשאני חושבת על הזמן,

ולו יכולתי לעצור אותו,

עולות בי אלף מחשבות על הדברים שהייתי עושה,

הייתי נכנסת לחדרים שמעולם לא הייתה לי רשות לבקר בהם,

תופסת את אלו שעומדים, אבל כמעט ולא,

ואני חושבת, האם הייתי לוקחת דברים לעצמי ?

תכשיט יהלום ?

חצי מארמון המלכה ?

או סכום גבוה מארנקו של עשיר ?

אוכל לבקר איש אהוב שדרש שלא אראה את פניי בקרבו,

אוכל להשלים געגוע וליצור חדש,

הייתי מחייה רגע מוות,

מרעישה דממה שוממת,

הייתי מכה ברוצח,

ומשתיקה בכי מר .

כי ברגעים שאני חושבת על הזמן,

ועל שכלוא בתוכו,

הייתי מרשה לעצמי להשתמש בכוחו .