עד עוד רגע

הבית מלא באורח פלא.

הפחד תופס את חלקי הגוף,

הכעס מתפזר בכולי.

הוא לא הוא.

הלום קרב?

מפחד עד עייפות,

חסר תיאבון ושעות שינה.

אני תוהה בקביעות,

נושכת בכוח נקודת אוויר לא מוגדרת

כדי לטבוע עמוק אל תשובות ספק תשובות.

עצב מצטבר,

געגועים ללא מענה,

ותקוות

הרבה תקוות.

מוסיקה לצד בכי,

בכי לצד שמחה,

שמחה לצד אשמה,

אשמה לצד עצבות,

עצבות לצד מוסיקה לצד בכי.

הלוואי שתהיו בריאים,

בגופכם, בנפשכם.

אתם וכל חיילי צה"ל,

וכל המשפחות של עם ישראל.

הלוואי שיהיה לנו שקט,

כדי שכולם יזכו לחבק בחזרה את יקיריהם,

החסרים כל כך היום .