שעות הערב המוקדמות בבית,

רק שלושתינו פה.

משעמם..

ארוחת ערב יום שישי

קצרה מתמיד-

ארכה רק 20 דקות,

מעולם זה לא קרה.

שירי שלום ומלחמה מתנגנים לי על השפתיים

"אין לי ארץ אחרת..."

"היונה של השלום..."

שקט וקצת קור.

אתה מתקשר,

קצת מחייך- כך נשמע.

"כתבנו פה כמה שירים..."

אני חושבת על ששניהם ינגנו

ואני אשיר

"הנה הם באים, ימים של שקט..."

"זהו שיר אחרי מלחמה..."

אמא גאה בחיילים,

אני מספרת בדיחה.

מחכה שהשעות יזוזו, שיהיה מספיק מאוחר

כדי ללכת לישון.

מותר לבוא לבקר? אבא חוזר ושואל.

שתי כוסות קפה,

עוגיות

וגעגוע.