אז ככה בעודי משתעממת מול המחשב החלטתי לשתף אותכם באירועי החג האחרון שלי (אם אפשר לקרא לו ככה..כבר אמרתי שאני שנאת פסח??..)
לפני שאני יתחלי כדי שתבינו אצלנו במשפחה יש דודים מסויימים המתןייגים כ"האלה עם הוילה" אלה הם הדודים עם הבית הגדול שמארחים את כווווול המשפחה לכווול חגים כי הם לא גרים בבניין וניחשתם נכון אנחנו בית כזה..אז ככה יצאה עשרות אנשים נוהרים אלנו לחג ולהישתמש בחד פעמי בסדר זה פשע ורק מסכנים וחסרי יכולת עושים את זה (אל תישאלו אותי איך הם הגיעוו למסקנה הזאת... פשוט אין לי כוח לשתוף את הכלים ויש כיום צלחות חד פעמיות די מגניבות לא?...) ...
זה היה מתכון לאסון בכל מקרה זה תמיד אסון כשיותר מידי בוכרים מתאספים במקום אחד..
ליל הסדר היה משעמם מוות (חוץ מהקטע בו עולים חדשים בוכירם זקנים שלא יודעים עברית קוראים "הלחמא ניה" מהאגדה בצורה עילגת ביותר) כי לכל מה שקשור לאינטרקציה עם דודים שלי או משפחה בכלל אני ממש לא בקטע אז ככה מצאתי את עצמי מאיירת בעזרת שאריות אוכל תמונה בצלחת (הלא חד פעמית..חס וחלילה לא בביתנו) דווקא יצא לי לא רע בהתחלה התחלתי עם סמיילי מתוכם ואז עברתי למשהו יותר מאתגר :פרח ממטבוחה כבתור עלי כותרת חסה כגבעול וכרפס לעלים ושמש מחייכת מקליפות לימון וחרצנים לעיניים וחסה לחיוך (כן אני די כשרונית במיוחד ברגעי שיעמום קליני כמו זה )
ואז הגיע הקטע של השינה....
אני רוצה שתדמיינו את זה שניה אני ,גוש רוע , והקרציה המעצבנת העונה לשם אחותי הקטנה יושנים בחדר של ההורים...הנחירות שהלכו שם...לא היה סיכוי שאני ירדם חשבתי שנחירות כאלה יש רק בסרטים זה פשוט היה לא הגיוני נשק לא קונבנציונלי לא פייר לא הוגן לא הייתי מוכנה לדבר הזה... כשבראש סימפונייה ה"מעודנת "הזאת עמד אבא שלי תקשיבו זה היה כבר לא מצחיק וככל שנהיה מאוחר יותר הנחירות רק הלכו ווהחמירו לא ידעתי איפה לקבור את עצמי זה היה בלתי אפשרי לא ישנתי כל הלילה (אבל בואו נסתכל על הצד הטוב זה נתן לי תרוץ ללכת לישון בצהריים ולהימנע ממגע לא רצוי ושאלות מטופשות מדודים שלי..)
כדי להכין אותכם למערכה השניה שקרת בבוקר תבינו אני מהאנשים שלא יכולים לסבול את אנשי המערות שאוכלים עם הידים וניראה כאילו הם עושים הכל אבל הכל כדי לעצבן אותי עם הלעיסות שלהם שלצערי הרב זאת ההגדרה המדויקת לבוכרי
ובמעבר חד :הבוקר
הושיבו אותי ליד בת דודה שלי שכביכול אפשר לחשוב שהיא כבר בוכרית מתקדמת תואר עובדת בהיי טק וכו' אבל לא ....זה היה עינוי אפילו התפוח אדמה של החמין הדבר הכי רך ולא מרעיש יש היא לעסה בקול ..היא לקחה עוף עם הרוטב והכל מהצלחת המשותפת ביד ופירקה אותו לחתיכות (עדיין עם הידיים וכל הרוטב משפיץ מסביב תוך כדי לעיסות בלתי נסבלות) ודחסה אותם לפה של הבנות שלה שלבשו שמלות תואמות של תפוחים ואגסים עם צווארון וחגורה פרחוניים בצבע ירוק פקצות שלא קשור לשום דבר (אל תשאלו מאיפה היא השיגה את השמלות האלה כי גם אני בעצמי תוהה אם עדיין מיצרים אותם איפשהו ולאן אני צריכה ללכת כדי לשרוף את המפעל)
ומהצד השני ישבה המעצבנת הקטנה שלא הפסיקה לטחון בקול וללכלך אותי בדרך... עכשיו לכי תעירי לדוד שלך ולאחותי כבר ממזמן הבנתי שהמצב אבוד...לא אבל התענוג הכי גדל היה כשהביאו את המרק שמה הכישורי נימוסי שולחן שלהם פשוט פרחו (קולות קיא ברקע )
וכל השאר אני זוכרת במטושטש ניסית להיתחמק ישנתי המון התחבאתי מדודים שלי (גם אם זה הצריך היתקעות של שעות לכאורה בשרותים) אבל זה עשה את העבודה שלו ועברתי את החג בשלום רעבה אבל בשלום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
DON`T mind ME....I`M JUST bored to death