את המונח "סחורה פגומה" הטביע גילי.  לא תמיד הבנתי את המושג הזה וגם היום שכבר הבנתי, לא תמיד, אני מסכימה איתו. הפירוש הוא "הגרוש/ה" . זה שבא עם הפנדורה הפרוצה שלו אל תוך מערכת יחסים, זו  שסוחבת
את השק המלוכלך שלה איתה לכל מקום.

אני מבינה שאנחנו סוחבים תיק שהוא לא פשוט לעיקול. אהבה גדולה שנגמרה, פיכחון מתוך חוסר אמונה בלנצח ולעד, 
פחד נטישה,  אכזבה.

 אבל מעבר לשריטה יש המון הבנה שלא על כל דבר ראוי לריב ,שלא כל ריב מוביל לפרידה,  שזוגיות זו עבודה קשה
ואינטנסיבית.

בעיני זה לא מה שאנחנו מביאים מהניסיון הרע, אלא הבעייתיות שבלהפריד בין החדש לישן. שהבן זוג החדש שעומד מולי הוא אחר.  הגבולות הם אחרים, הרגשות הם שונים, חילוקי הדעות הם ראשוניים.

 כשהלשעבר שלי קרא לי באמצע ויכוח בשמה של קודמתי, מאוד נעלבתי
אז. הייתי בתולה במערכות יחסים ולא הבנתי עד כמה זה קל למצוא את נקודות הדמיון. כמה זה קל להתבלבל.

יש משהו מאוד נכון במערכת יחסים ראשונית, כשלאף אחד אין פור על השני, כשהכל נראה אפשרי, ששום דבר ואף אחד לא שרט לך עדיין את הלב. אבל בואו נודה  באמת שבעשרים החדש של הגיל שלנו, שכולם מצויים במשבר הנצח, זה שגורם לך לחשוב על הדרך, על המטרה, גורם לך להחליף את תחום העיסוק, את החוג הראשי באוניברסיטה, להחליף את הבן זוג,  מעטים הם אלו שלא נשרטו ודווקא אלו מפחידים אותי יותר. בני שלושים ומעלה שטרם חוו מערכת יחסים רצינית, סביר להניח שיתקשו יותר לוותר על האוטונומיה שהם בנו סביבם. על החופש האבסולוטי, על גבולות הבית, על הדרך שלהם.

אני מאמינה שכולנו סוג של סחורה פגומה, כל אחד בדרך שלו ומסיבותיו הוא.  אין טעם לחטט בפצעים, לרוב השריטות מורגשות מההתחלה, בייחוד אלו שאנחנו משתדלים למלא ולהסתיר.

 והיחידים שזה מפריע להם , זה בדרך כלל אנחנו.

רק צריך לשחרר את הפחדים