תאוות הבשרים – יש בי אהבה לשם החטא הזה, (זה כנראה כבר לא חיובי מבחינתי)  בכל פעם שעולה צירוף המילים הללו אני יכולה לדמיין פילה בקר נוטף דם, נתח חזיר משובח משוח בריבת גויאבות וחמאה, סטייק אנטריקוט צלוי על גריל פחמים. אבל כל אלו קשורים לחטא אחר שאדון בו בכותרת הבאה. האם אני אשמה בחטא תאוות הבשרים? כן. כן ללא ספק. אני אוהבת להזדיין ולא, לא תשמעו אותי אומרת לשכב או להתנות אהבים או להתעלס. כשאני מזדיינת אני מזדיינת. אני אוהבת מין אוראלי ואני אוהבת מין אנאלי ואני אוהבת סקס חזק ואינטנסיבי ואני אוהבת סקס עדין ומלטף, אני אוהבת קשירות וחניקות וספנקינג. אני אוהבת את זה בדוגי ובמיסיונרית אין דרך שבה אני לא אוהבת להזדיין. אני בעיקר אוהבת ומתאווה לבשר. למגע של גוף בגוף.

אז יש לנו וי ראשון. אחד מתוך אחד.

גרגרנות – אני מפנה את תשומת הלב לפיסקה הראשונה. גם פה אני חוטאת ובגדול. אין בעיני עונג גדול יותר מלהרכיב טעמים: תפוז ובזיליקום, כבד ושוקולד, מלון וכוסברה , יין ובשר. ואין ביכולתי להסביר במילים את המשמעות וההערכה שלי לאוכל בחיים שלי. אני אעדיף גם בימים בהם הכסף דל בכיסי לסעוד את נפשי במסעדה מלהרחיב את המלתחה. אוכל כפי שכבר ציינתי בעבר משול בעיני לסקס. אין דבר שעשוי באופן שניתן לאכילה ,שלא אכניס לפי, עד כמה שהוא ישמע מזעזע. אני אבחן את המרקם ואת הטעם אגלגל אותו על הלשון ואבלע...כמו ילדה טובה.

וי שני בגאווה.

חמדנות – הלוואי שיכלתי לומר כי איני חוטאת בחטא הנורא הזה אבל...בשק שלי יש שני גברים ששייכים לנשים אחרות, או לפחות, היו שייכים, בתקופה בה הם היו שלי. אני חומדת אבל לרב איני לוקחת מה שאינו שלי.גם את שני המוזכרים לא פיתיתי כי חמדתי. ולא כי חמדתי רציתי אותם. כמו כן אני לא תאוות בצע שהינו סעיף תחת הכותרת הזו. מעולם לא עשיתי דבר בשל אהבתי לכסף.

אני אשאיר את החטא הזה פתוח לשיקולן של ידיים גדולות משלי ואסכים על סימן שאלה.

עצלות – סוף סוף חטא שאינו בא בעוכריי. מקורבי יעידו שיש לי מוסר עבודה גבוהה (זה האות שלך להיכנס והמבין יבין!) אני לא מפחדת ללכלך את ידי, אני מתמסרת לעבודתי, לעיתים בצורה מוגזמת .גם במיטה אני אוהבת להיות פעילה, אני מחליפה תנוחות, אני רוכבת, אני משתדלת לפנק ובהנאה גדולה. מה שכן 'אני דוחה דברים, אני דחיינית כפייתית אבל זה לא מעצלות זה בדרך כלל מחוסר מחשבה לטווח ארוך או לחילופין משאננות יתר. מה שבטוח- אין פה וי - אני לא בחורה עצלנית.

זעם – טוב... אז אני הראשונה שתעיד כי לעיתים קרובות זוקף הטמפרמנט הג'ינג'י שלי את ראשו האדמוני, אבל...וזה אבל גדול הוא ממהר להירגע. מעולם לא נקמתי באף אחד גם אם רקחתי במוחי מזימות איומות, אני לא נוטרת טינה, אני לא זוקפת לחובה . כעס בעיני הוא אנרגיה מבוזבזת ושנאה היא רעל שמטפטף רק בגוף שלנו והורס כל חלקה טובה. אני מעדיפה לסלוח ולהמשיך הלאה. עבר נגמר.

קינאה – "החטא הצהוב" אני קנאית, אני מקנאה בהכל בכולם וכל הזמן. מודה. אבל אני מתעלת את זה לטובתי. מעולם לא קינאתי בחייו של איש. כל אחד בורך וקולל ואיני רוצה לא מברכותיו של איש ולא מקללותיו. טוב לי בחיי. עיני אינה צרה באיש. אני מקנאה ושואבת מידע, ידע, כלים על מנת שאוכל ליישם את כל אלו בחיים שלי.

גאווה – או חטא ההיבריס. כאן אני נאלצת להרכין את ראשי ולקבל את העונש בהכנעה. הגאווה או "האגו שלי" בלשון מעסיקי האחרון מציבים אל מולי מכשולים רבים. "האני צודק" הזה שלא נותן מנוח למוחי הקודח. ה" הכל או כלום" ה"בדרך שלי או בכלל לא" לא פעם עלה לי במקומות עבודה, בבני זוג, בחברים. חוסר היכולת שלי להיות אותנטית בכדי לא לחשוף את הפגיעות, את הסדקים. משחקי הכבוד המעייפים שלי: מי יישבר קודם? מי יגיד את המילה האחרונה? מי יחבק ראשון ויגיד סליחה?

אני משתמשת בסמנטיקה בכדי להעמיד דברים על דיוקם גם אם לעיתים התוצאה והמשמעות זהות לחלוטין. להגנתי אני אומר שיש שיפור. ואני מבינה מהר יותר את הטעויות שלי. אני עדיין משתמשת בדרמה ,בדמעות, בכעס ובכלל בעיני, כל אמצעי כשר להשגת המטרה. אבל אני יורדת מזה הרבה יותר מהר ולרב גם מתנצלת. אני מקווה שכשאגיע למעבר דווקא החטא הזה לא ייזקף לרעתי, כי כרגע המצב די גבולי מבחינתי ( 3.5:3.5)

ימים יגידו.