חצי שנה שהוא מחזר אחרי
חצי שנה שאני אומרת לא
כי הוא אף פעם לא נראה לי מתאים
הרבה אפשר להגיד על הגברים שליוו את חיי לאורך השנים, הם היו שונים אחד מהשני, אבל תמיד הם היו איכותיים
אלו שלא היו, לרב לא עברו את הסינון הראשוני ואם היה אחד שהסתנן הייתה לו מטרה מאוד ספיציפית
הוא פשוט לא הרגיש לי כמו הטיפוס שלי
לא מחוספס, לא מתוחכם, לא משלנו
אבל אני מחבבת אותו מאוד, אנחנו נפגשים על בסיס מאוד קבוע הוא תמיד מנסה ואני תמיד דוחה בעדינות
כיף לי במחיצתו, אבל לא מספיק בכדי להבין את הפוטנציאל שבינינו
השבוע הוא ניסה ואני נעתרתי ואחרי הריטואל החברתי הקבוע, יצאנו לאכול ובילינו קצת זמן איכות של אחד על אחד
אני הייתי מעט שתויה וקצת דלוקה והשיחה התפזרה בינינו לבין שולחנות נוספים במסעדה
אבל בזמן שהצלחתי להתרכז בו, גיליתי בו משהו שלא ראיתי עד אותו היום, משהו שאהבתי
הוא הסיע אותי הביתה והתנשקנו ברכב, נשיקה ארוכה ורכה ונעימה, שהשאירה טעם להרבה עוד
"אז למה אף פעם לא יצאנו לדייט?" שאלתי אותו
"כי אף פעם לא הסכמת" הוא חייך
"אני חושבת שאנחנו צריכים"
"גם אני, שבוע הבא נעשה את זה"
ביום חמישי נפגשנו שוב בריטואל הקבוע ושוב פלירטטנו כל הערב יותר בבירור מתמיד , בסיום הערב הוא שוב הקפיץ אותי הביתה
ושוב הגיעה הנשיקה הזאת שבא לי שתימשך ערב שלם
עכשיו אני מחכה להזמנה לדייט
עכשיו מטריף אותי שהוא עוד לא הציע
עכשיו אני מתחילה לתהות אם זה באמת הוא או שמא זה הרעב הזה שמקונן בי
על כל פנים למה הוא לא מתקשר כבר?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
