אולי. כפי שכבר ציינתי בעבר, ביום שני ה-31/3 אני מתגייס. אני לא בטוח מה יהיה מותר לי לכתוב פה לגבי הצבא לאחר הגיוס, ולכן, כדי לנצל את חופש הדיבור שלי כל עוד הוא קיים, אתחיל בביקורת נוקבת לגבי צה"ל, מחאה חריפה שכמותה לא נשמע אף בקרב מבקרי השלטון המחמירים ביותר מאז ומעולם: אמ... אממ... הצבא טמבל! כן! הוא טמבל! ו... וההורים שלו אחים!
אכן, מרגש. אולם, עוד לפני גיוסי לשירות קרבי, עליי לבקר במקום מסוכן אף יותר, רמלה, לקראת מסיבת הגיוס של ידידי איתן, שמתגייס יום אחריי. את הפוסט אקדיש לכתיבת צוואה (מסורת ארוכת שנים בבלוג, שנכתבת בכל פעם שאני נוסע לרמלה. לדוגמא - פה). הפעם אנסה לעשות את הצוואה ארוכה יותר מקודמותיה, לקראת הגיוס.
צוואה
1) כל רכושי יחולק שווה בשווה בין משפחתי הקרובה לבין ממשלת נמיביה.
2) 42 יום לאחר מותי, יוקרב לזכרי סוס מירוצים אצילי על מזבח בפסגתו של הר הקילימנג'רו. אם מזבח שכזה עוד לא קיים, יש לבנות אותו. מלגו ואוראניום.
3) יופצו ברחבי העולם 300,000 עותקים של התנ"ך, בהם יהיה כתוב ששמואל היה פיראט.
4) יחקק חוק לפיו משה דץ לא קיים.
5) ייאסרו מכירה ושיווק של סוגי חומוס שלשמם נוספו שם פרטי ומוצא של אדם (לדוגמא: "ניהאד הירדני", "סעיד הפיליפיני", "וואליד האוזבקי" וכיוב').
6) ביום השנה למותי יש להוציא אותי מהקבר, למשוך לי באצבע, לעשות קול של פלוץ ולאחר מכן לקבור אותי מחדש.
7) תתווסף באופן רשמי עונת שנה חמישית, שתיקרא "תריסר-פומפה-ד'6", אשר תחול מ- 12/4 18:00 ועד 12/4 18:01. בעונה זו מעבירים את השעון דקה אחת אחורה.
כן, אני חושב שזה ממצה את העניין הזה.
למקרה שזה אכן הפוסט האחרון שלי - כמה דברי סיכום. היה נחמד. באמת. כן, הנה, אלה היו כמה דברי סיום. ועכשיו סיימתי.
המשך חיים מוצלח לכל הקוראים! מי ייתן ואללה יברך אתכם בסרעפת בריאה וחיבה לחמאת בוטנים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
