הבלוג של אילון

וואו...ידעתי שלא כתבתי מזמן, אבל עד שנכנסתי לא הבנתי שלא כתבתי בבלוג כבר 9 חודשים. הריון שלם ותקין. אחת לכמה ימים עולה לי בראש מחשבה לכתוב בבלוג אבל אני לא ממש מגיע לזה. את ההגיגים שלי אני מהגג בפייסבוק ובאוזני מי שלא מספיק לברוח בזמן. ובכלל, עם שתי בנות על הראש ותפקיד שהולך ונהיה תובעני ככל שאני מתמקצע, למי יש זמן לכתוב.

אפילו עכשיו, ניגשתי לבלוג כי רציתי מקום מעט יותר פרטי לכתוב בו על הבחירות שמתרחשות עלינו מחר ועד שניגשתי, חלפה לי המחשבה הקוהרנטית שהייתה לי. ועכשיו, לך תזכור מה רצית לומר.

אני מניח שמה שאני הכי הכי רוצה להגיד הוא שאני מתפלל למהפך. ולא כי אני חושב שהרצוג יהיה ראש ממשלה טוב. אני משוכנע שיהיה קשה ותהיה לו ממשלה שהוא לא יוכל לתחזק ותקשורת שתרדוף אותו וציבור שיעלה בכל יום פוסט בפייסבוק על כמה שהמצב עדיין לא טוב וכמה שהם מאוכזבים. הציפיות שלי מהציבור הן הנמוכות ביותר. אבל אני נורא רוצה מהפך. בילדותיות הכי ילדותית שיש, אני נורא רוצה מהפך. ואני לא תמיד מבין למה. אולי כי מהפך יסמל איזה רוח של תקווה שמזמן נעלמה. אולי כי מהפך יסמל את היכולת שלנו לקחת את גורלנו בידינו, אפילו לפעם אחת. וזה לא אומר שיהיה טוב יותר, אבל זה אומר שהתבגרנו. וכמאמר השיר we won't get fooled again.

אבל אני יודע שזה לא יקרה.

ניסיתי בתקופה האחרונה לצייר לי בראש כל קונסטלציה שבה הרצוג ראש ממשלה. אני לא רואה את זה קורה. כמו אוהד הפועל ת"א טיפוסי אני מאמין שתימצא הדרך לבאס אותי מחר. כל אחד מאיתנו נושא בליבו את מאי 96' שבו הלכנו לישון עם פרס וקמנו עם ביבי. ומשחק השרוכים. והחוק העתיק והכי נכון של מרפי - כל דבר שיכול להשתבש, ישתבש.

אז תעשו מאמץ חבר'ה. אני יודע שזה קל נורא לבקש. אני עצמי לא עשיתי שום דבר כדי להביא את המהפך הזה. אני נורא רוצה לזקוף לזכותי את ההצבעה הצפויה של רעייתי, אבל עמוק בלב אני יודע שהסרטון של שרה נתניהו וגלאמין זה מה שהביא אותה שמאלה. אני ליהגתי וליהגתי אבל שרה עשתה את העבודה. יש מצב שלא הבאתי אפילו קול אחד לצד הנכון. והיה לי זמן. ואולי עכשיו אני מצטער. אבל עזבו את זה. תצביעו נכון.

מגיעה לנו תקווה. צד אחד מציע אותה, צד אחר נלחם בה.

תנו לתקווה לנצח או yes we can או האיש שבטנק ינצח ובקיצור - כל מה שיוציא אתכם לקלפי לשים את הפתק של הרצוג.