רגע, מה?

פעם מישהו אמר לי:

ירדן. אל תתבלבלי בין רעב פיזי לרעב נפשי. אם את צריכה לאכול תאכלי, ואם לא.. אז תעשי משהו אחר שישביע אותך.

חחחח הוא צדק. זה מצחיק, כי הוא אמר את זה בצחוק אבל זה נכון.

אז אחרי מריבה עם אמא על זה שעליתי במשקל,

אחרי שדיברתי עם 5 אנשים שונים על הנושא וקיבלתי המון פרספקטיבות על הכל...

הכל בסדר.

שמתי לב שהפסקתי לרקוד. פעם הייתי מנגנת לי שיר בראש ומתחילה לרקוד בסלון. הפסקתי לעשות את זה. ואחרי ששמתי לב אני מתחילה מחדש.

זה כיף, כל עוד אף אחד לא מסתכל עליך זזה כמו מטורפת.

אני רוצה לקחת קנווס ענק, מכחול וצבע ולקשקש, ונראה מה יוצא.

הייתי מציירת פעם. לא עשיתי את זה המון זמן.

ופתאום גם אין לי סבלנות. כמעט איבדתי חברה בגלל זה, כי פשוט לא היה לי כוח אליה. התנצלתי, אבל זה לא הפעם הראשונה שזה קורה והיא מתחילה להתייאש ממני.

יואו, כמה זמן לא צחקתי כמו שצריך.אני סומכת על מחר, יש יום הולדת לחברה.

ראיתי סרט. חדש, עם סנדרה בולוק וטום הנקס וילד חמוד כזה. קשור ל 11.9. האבא מת בבניינים, והבן שלו אומר שאם השמש תתפןצץ, ייקח לנו 8 דקות לראות את זה, כי זה הזמן שלוקח לקרני השמש להגיע לכדור הארץ. ואז הוא אומר שהוא מרגיש ששמונה הדקות שלו עם אבא שלו מתחילות להיגמר, שנה אחרי שהוא נפטר.

ראיתי את הסצנה הזאת וזה כאילו מישהו נכנס לי למוח וכתב אותה בדיוק בשבילי. זזה כל כך אני לפני 3 שנים, לנסות לחפש רמזים לדברים שאולי אבא השאיר לי. ללכת לארון שלו ולפתוח אותו ולקחת נשימה עמוקה עמוקה. לגעת בבגדים המוכרים וכמו בפלאשבק מהסרטים להיזכר בבגדים האלה עליו ועל שתי ידיים מחבקות.

הייתי בהופעה של מוקי, ס'חמוד.

מפה לשם, אני שומעת את השיר "נופל וקם" כל הזמן. (שהוא שר בהופעה למרות שהוא עשה את השיר במקור עם שבק ס'). אני ממש מזדהה עם השיר הזה.

ליפול ולקום, ולהמשיך את החיים למרות הכל.

I LOVE YOU! AND YOU, AND YOU TOO! I LOOOVE EVERYBODY!

יודעים מה?

אני פאקינג רעבה.

ואכלתי לפני 5 דקות.

שינוי דרסטי. משהו חדש, או אפילו משהו קטן שישנה את הימים שעוברים בקצב אחד-אחד.

ערב טוב

ירדן.