רגע, מה?

קוראים לי ירדן. אני בת 16 וחצי. לא התחלתי ללמוד נהיגה, עוד לא קיבלתי צו ראשון. ביומיום אני לא חושבת על העתיד הרבה, לא חושבת על לקנות דירה, לא על ילדים שאולי יהיו, לא על זה שאם אני ממש רוצה, אני אוכל לפרסם בכל מיני מקומות כמו ישראבלוג דברים נגד השלטון ולא יקרה לי כלום.

אני לא פעילה פוליטית במיוחד. אני רק רוצה לעבור את הבגרויות בשלום. אני רוצה חבר ואני רוצה להנות. אני רוצה להצליח במתמטיקה אפילו שזה מאוד קשה.

אבל אני יודעת, שיום יגיע ואני כן ארצה ילדים, ודירה משלי, והבגרויות יהיו כזיכרון רחוק, בעל כנראה יהיה ובמתמטיקה אני לא אשתמש.

בקיצור, ועד כמה שזה חרוש, אני רוצה להגיד שוב משהו לפני שהקלפיות יפתחו בעוד שבע שעות בדיוק.

אני רוצה לגדול בישראל טובה יותר. אני רוצה לדעת. לדעת! שאני אוכל להסתדר בחיים בלי הכסף של אמא. אני רוצה להאמין שיהיה שלום. ואם לא שלום, אז הסכם. אני ארצה לדעת שאני והילדים שכנראה יהיו בטוחים במדינה הזאת. אני רוצה לחיות במדינה חופשית. שאוכל ללכת ברחוב בגופיה לצד דתי וזה יהיה בסדר. אני רוצה שחברי הכי טובים, שהם הומוסקסואליים ולסביות, יוכלו להתחתן עם בחיר/ת ליבם בדיוק כמו שאני יודעת שאני אוכל.

אני יודעת שתמיד יהיו קשיים, ובמדינה הזאת לא יהיה קל. אבל בבקשה. בבקשה.

אתם, אתם יכולים לבחור. אני לא.

בבקשה, תבחרו טוב בשבילי. ובשביל החברים שלי.

ותכלס? זה לא באמת משנה למי אתם מצביעים (טוב זה כן, אבל כרגע זה לא מה שאני מנסה להגיד). מה שאני מנסה להגיד שבעצם הליכתכם לקלפי אתם *מגנים* על הדמוקרטיה, ומבטיחים את זה שהדעה שלכם תהיה מיוצגת במקום השולט במדינה הזאת.

בקיצור, אני תירוצים! מצביעים.

תודה.

ירדן