רגע, מה?

לא אכפת לי שכבר יותר מחמש וחצי שנים המצב הוא אותו דבר, וזה מכעיס.

זה לא עובר! זה לא יעבור!

כי אתם יודעים איך זה לגדול בלי אבא?

פאקינג חרא, אוקיי? הדבר הכי איכס בכל העולם.

לפעמים אני רוצה לעקור את הרגש שלי לשנייה וחצי ולשכוח מזה.

כי זה פאקינג חרא! חרא! נורא! מזעזע! לא כיף!

וכשאנשים מזכירים אותו ואז מצטערים אני אומרת ששטויות ולא נורא ואני מתכוונת לזה. זה לא טאבו, לדבר על אבא שלי. כן, היה לי אבא ועכשיו אין לי. זה בסדר.

אבל זה חראאאאאאאאא

יצא הקיטור. תודה רבה, בלוג יקר, שק החבטות הפרטי שלי. זה עדיף מאשר לשבור משהו. לא שהייתי שוברת משהו. זה לא משהו שאני עושה, שוברת דברים. אולי אני צריכה להתחיל לשבור דברים. לא יודעת.

ברשותך, אחזור להיות בן אדם בוגר ולא ילדה בת חמש צעקנית.

אוקיי

ביי