רגע, מה?

אוקיי, אז קצת הגזמתי עם הכותרת. אבל זה עדיין הולך להיות מגניב!

דיברנו היום בכיתה על סכום סידרה הנדסית אינסופית יורדת. הקונספט די פשוט, אבל בגלל שאני עצלנית ולמען נכונותו של הקטע, ההגדרה מויקיפדיה היא:"סדרה הנדסית היא סדרה של מספרים, כך שהמנה
של כל שני איברים עוקבים (או היחס בין כל שני איברים סמוכים) היא קבועה.
במלים אחרות, ניתן לחשב כל איבר על ידי הכפלת האיבר הקודם לו במנת הסדרה", ואם מדברים על סכום של סדרה הנדסית אינסופית יורדת (כלומר המנה חייבת להיות מ-0 עד 1) אז:"ניתן לראות שאם , גם אם נסכום אינסוף אברים, סכום הסדרה יהיה סופי, כיוון שבגבול האיבר שואף לאפס."

בלי כל הבולשיט הזה:

כלומר הסכום של הסדרה שווה 2, אפילו שיש אינסוף איברים (!!)

למדתי את החומר הזה בשנה שעברה כשהייתי בחמש יחדות אז היה לי די והותר זמן לחשוב על משמעות האינסוף. מסכום סדרה אינסופית נזכרתי שאנשים חכמים ממני ניסו להסביר לי את העובדה שיש אינסופים שגדולים יותר (או, בעצם, עוצמתיים יותר) מאינסופים אחרים, דבר שהעיף לי את השכל בערך. הלוואי והייתי יכולה להסביר את זה כמו שצריך אבל הנה קישור להסבר ממש ממש טוב. אתם תצאו מהרבע שעה קריאה הזאת הרבה יותר חכמים, מבטיחה.

איפה הייתי?

כן, אינסוף.

אני חושבת, שכמו מילים רבות בשפה העברית המילה אינסוף עברה איזו הקטנה של המשמעות שלה. "אני אוהבת אותך עד אינסוף" וכל הקעקועי 8 על הצד שצצים לאחרונה. אנשים, אינסוף זה מבלבל ודי מדכא. אינסוף זה מרתק ומעניין ומדהים, אבל אם יש דבר אחד שאינסוף הוא לא- זה נחמד. חלק מהמנגנון האנושי לדעתי הוא להתעלם מנוכחות האינסוף או מחשבתית לא להבין את גדולתו של האינסוף. אני לא מדברת על מספרים ספציפית, אלא על העולם בכללי. אני אסביר את עצמי.

קחו נגיד את כל המסכנים שהיו בהופעה של ריהאנה לפני כמה חודשים. (גם אני הייתי שם. איזו טעות). עכשיו, מי שהיה שם יודע שזו הייתה כמות בלתי סבירה לחלוטין של אנשים, באמת, זה היה משוגע. אלה היו בערך 50 אלף אנשים. אז תחשבו מה זה 7 מיליון. או 10. *או פאקינג 7 ביליארד שיש בעולם הזה*.

כשאני חושבת על זה, אני יודעת שהמספרים הם עצומים, אבל אני לא באמת מבינה את זה. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה זה 7 ביליארד, אי אפשר. עכשיו , 7 ביליארד זה מספר סופי. ניקח משהו שידוע שהוא אינסופי, אז במקום להסתבך עם מספרים עשרוניים בין 0 ל-1, ניקח את היקום. שכידוע (או שלא) הוא מתרחב כל הזמן. אז יש לנו מרחב שהוא אינסופי. תחשבו על זה שנייה. כן, קשה לי לתאר במילים איך אני מרגישה בנוגע לקיומו של היקום. זה מעבר לסקרנות ומעבר מילה "מדהים" או "גדול" או "פאקינג ענק ומגניב" כי שוב, אי אפשר להבין את המשמעות האמיתית של האינסוף.

וגם דאגלס אדמס חושב כמוני!!!!!

בספר השני של מדריך הטרמפיסט (או השלישי?), רוצים להרוג את אחת הדמויות והדרך לעשות זאת היא בעזרת מכונה שנותנת הצצה לגדלותו האמיתית של היקום. דבר שגורם לאנשים להשתגע ולאבד את זה לחלוטין ו..למות. גם בדוקטור הו יש איזכור על אינסופיות הזמן והמרחב, כאשר הדוקטור מספר שבתור ילדים לקחו אותם (את אדוני הזמן, היצורים היחידים כנראה שמסוגלים להבין את משמעות האינסוף. איזה באסה שהם לא אמיתיים) למין מקום כזה ונתנו להם הצצה לתוך מערבולת הזמן. הדבר הזה גרם לאחד מהם להשתגע ולהיות אדון זמן מרושע ובעיקר משוגע לחלוטין שרוצה להשתלט על העולם (אני מדברת על המאסטר, למי שמכיר). כמובן, יש גם את רוז שהסתכלה לתוך מערבולת הזמן והדבר היה גורם לה למות אם הדוקטור לא היה לוקח ממנה את האנרגיה הזאת בנשיקה (אתנחתא רומנטית) ומתחדש. (כלומר מת, אבל אדוני זמן וכל זה. תראו דוקטור הו! תקראו מדריך הטרמפיסט לגלקסיה!!)

כשמסתכלים על העוצמה-הבלתי-ניתנת-להבנה של היקום והאינסוף, אי אפשר שלא להכנס רגע לשאלות קיומיות כמו מה המקום שלי בעולם הזה, מה משמעות החיים שלי..הרי, אני כל כך קטנה. הדברים החשובים בחיים שלי כמו בגרויות וצבא ואהבה נראים כמו הדבר הכי קטן ולא חשוב שיש. מנקודת מבט אינסופית, הפרט והרצונות שלו כל כך קטנים, באמת נראים לא חשובים.כן, אין ספק שזה מדכא. אבל היי, אני פה. אני חיה ונושמת ומאושרת. אין סיבה ממשית להכנס לדכאון בגלל דבר שאף אחד לא מסוגל באמת להבין. חוץ מזה, הרבה אנשים פונים לדת ואלוהים. אבל אני? אני פשוט אביא לכם ציטוט מדוקטור הו:

סליחה לכל מי שלא מכיר את הסדרה. הנה לינק לויקיפדיה שלה.

המסקנה? אנחנו חשובים. גם אם לא מנקודת מבט אינסופית, אבל מנקודת מבט של אח, חבר, בעל. אנחנו חשובים למישהו. וזה בעל משמעות, משמעות שאותה קל לנו יותר להבין. אנחנו האנשים. אנחנו העם. ואנחנו חשובים ולא משנה על כמה אינסופים תסתכלו.

האינסוף תמיד יהיה נושא שאני אוהב לחשוב עליו ולחקור אותו. כמו שאמרתי בהתחלה- האינסופיות היא לא דבר נחמד כשלעצמו, כי כשמסתכלים רחוק מידי שוכחים קצת את חשיבות ה"עצמי", וזה מסוכן. אבל זה נחמד במובן של מרתק ומסקרן ומעניין. כתבתי כמעט שעה עכשיו על אינסוף ואני באמת יכולה להגיד שאני גאה בפוסט הזה, גאה בשעה שעברה בה למדתי יותר ממה שלמדתי בבית ספר בשבועיים האחרונים.

המטרה היא לא להפסיק להתעניין. לא להפסיק לחקור. לנצל את האינטרנט ולצאת משכילה יותר.

שיהיה לכולנו שבוע מוצלח עם מלא אהבה.

ירדן