רגע, מה?

פוסטים קודמים:

ערב השנה החדשה 2013

ערב השנה החדשה 2012 (פשוט תקופה שכואב לי לקרוא פוסטים ממנה. איכס איכס איכס)

קודם כל, מעתיקה TO DO LIST שעשיתי שנה שעברה (איזה כיף שיש בלוג)

אני אוהבת את הקונספט שלפיו לסודות ואהבות של אנשים אחרים יש כוח, ערך. אפשר למצוא את זה במשחקי הרעב, כשפיניק מבקש מקטניס לגלות לו סוד. יש את זה גם ב"שרלוק", כשמיס אדלר בעצם שומרת על חיה בעזרת טלפון סלולרי עם סודות של אנשים. הם יודעים שהסודות שלהם שמורים אצלה, ואם הם יעשו משהו שיעצבן אותה היא פשוט יכולה לפרסם את זה לעולם ולהרוס את חייהם. זה שומר עליה בחיים. כששואלים אותה איך היא יודעת מידע מסוים על מישהו או דברים שהיא לא אמורה לדעת, היא עונה:"אני יודעת מה הוא אוהב".

אחד מהדברים הראשונים שלמדתי מאמא שלי, ואני חושבת שאמרתי את זה פה כבר מתישהו, הוא שברגע שאני מגלה סוד למישהו הוא כבר לא שלי, אלא גם שלו. וגם הוא אומר שהוא לא יגלה, אין לדעת. סודות שומרים קרוב קרוב לחזה.

אני חושבת שרכילות היא בעצם סחר חליפין בסודות קטנים ולא מעניינים במיוחד של אנשים אחרים. ההיא הייתה איתו, לאלה אין כסף בבית והשכן בגד בשכנה ובגלל זה הם התגרשו. למה? למה יש לזה כוח? למי זה כבר אכפת, סודות של אחרים? אני חושבת שכשמדובר בסלבריטאים או פוליטיקאים זה די ברור. פוליטיקאים מנהלים את המדינה שלנו אז לכולנו יש את האינטרס שהם יהיו אנשים טובים. סלבריטאים הם מושא להערצה, ואף אחד לא רוצה לגלות שמי שהוא מסתכל עליו מלמטה הוא בעצם איש אשפתות או חסר מצפון או חסר מוסר (ראו מקרה אייל גולן). אבל אנשים סתם ככה, בסביבה הקרובה שלנו? אני תוהה למה כל כך אכפת לאנשים מי התחתנה ועם מי, למי יש חבר.. אולי זאת הקנאה שאוכלת אותנו מבפנים. אולי זה הרצון להידמות לאנשים שנראים כאילו החיים שלהם הכי טובים. זאת הרחבה של הקנאה, בעצם.

תכלס, יש יחידה שלמה בצה"ל ובכל הצבאות העולם שמטרתה היחידה היא לגלות סודות של אחרים. כמה מדהים זה, המילים הקטנות ובעלות המשמעות שמסובבות את העולם.

ניסיתי פעם את הקונספט הזה. רציתי להתערב עם חבר של אמא על משהו, אני לא יודעת על מה. הוא איש די קמצן בכללי ולא רציני ברוב הזמן, אבל ניסיתי בכל זאת. אמרתי לו שנתערב על סוד. אם אני מנצחת הוא מגלה לי סוד, ואם הוא ינצח אז אני אספר לו.

כמובן שלא יצא מזה כלום, כי כמו שאמרתי- האיש לא באמת רציני.

אבל איזה דבר מדהים זה, להתערב על סוד. פיסת מידע שנחה בקופסה קטנה בראש של כל אחד מאיתנו. לכל אחד מאיתנו יש סודות, בזה אנחנו שווים.

זה דבר מגעיל ומלוכלך. הקשרים הבין אנושיים בין כולנו הם דבר מסובך גם ככה. גם ככה אנחנו מראים צד אחד או כמה צדדים בודדים לכל אדם שאנחנו מכירים. לדעתי, אף פעם לא יהיה אפשר להכיר בן אדם במאה אחוז, תמיד הוא יסתיר מאיתנו סוד, תמיד יהיו הדברים שהוא לא רוצה שנדע עליו או על החיים שלו. וזה יכול להיות קטן, כמו מה הוא עשה אתמול בלילה או עם מי הוא מדבר בשעת לילה מאוחרת באינטרנט. יש הבדל בין להכיר את הנשמה של בן אדם לבין להכיר את כולו. להכיר את הנשמה של בן אדם זה לדעת מה עומד באמצע, איזה אדם הוא. אם הוא אדם טוב ואם אתם מכירים ממש ממש טוב, אולי גם תדעו איך הוא יתנהג איתכם בסיטואציה מסוימת. להכיר את כולו זה אומר לדעת הכל, לא רק איך הוא איתכם אלא גם איך הוא עם אנשים אחרים, למי הוא קשור.

המושג "הכלה", שמתקשר בדרך כלל לזוגות בקשר רומנטי, הוא לדעתי היכולת לקבל את האדם שנמצא איתך, את כולו, על כל הצדדים שהוא לא מראה ולעולם לא יראה לך, ועל כל הצדדים שהוא כן מראה, גם הצדדים המוזרים והמטורפים והמשונים ביותר.

לפעמים אני מדמיינת חוטים דקים ביני לבין מי שאני מכירה. וככל שיש יותר חוטים כאלה שמחברים ביני לבין האדם הזה, ככה הקשר שלנו קרוב יותר.  אני לא חושבת שאוכל לדעת אי פעם לאן מתחברים החוטים האלה אצל חברים שלי או אצל בני הזוג העתידיים שיהיו לי (בעזרת השם? נאא, איזה שם בראש שלי. בעזרת עצמי.)

ואני לא חושבת שאנחנו צריכים לדעת הכל. וזאת בדיוק הנקודה שבה סודות יכולים לפגוע ולהפוך את כל מערכת הקשרים שלנו עם אחרים לפוגעת. כי לפעמים, סודות שמתגלים יכולים להעכיר אווירה ואז להבהיר אותה, ולפעמים, אולי פשוט עדיף לא לדעת.

מה אתם חושבים? האם אנשים מסוימים יכולים או מכירים את כל כולכם?  מה דעתכם על התערבות על סודות?

מי מתרגש לקראת העונה השלישית של שרלוק?

אשמח לשמוע, מה שבא לכם.

ירדן.

בית הוא:

1. המקום בו נמצאים האנשים שאוהבים אותך ואהובים על ידך

2. המקום שיש לך בו מיטה חמה

3. המקום בו את מרגישה בנוח להסתובב בלי חזייה, והמקום בו אתה מרגיש בנוח להסתובב עם חזייה (אני בגרסת הלהט״ב פרינדלי. שזאת בעצם הגרסה הרגילה שלי)

4. המקום בו זה יהיה נורמלי לגמרי להכנס למקלחת בלי לשאול לפני (חשבתי על זה במקלחת)

5. המקום שאת חושבת עליו באמצע משמרת בלתי נגמרת בעבודה

6. המקום בו יש לך שקט נפשי

7. המקום בו יש לך זיכרונות טובים ורעים מכל פינה ומכל בלטה

8. המקום בו נמצאת באופן טבעי מברשת השיניים שלך

9. המקום בו אתה שוטף כלים כי באמת צריך ולא כי מישהו הכריח אותך

10. המקום היחיד שתמיד תרצי לחזור אליו, גם המצב בין דיירי הבית לא משהו

אז וואלה, יש לי בעצם שלושה בתים. איזה כיף.

איזה סופש מטורף עבר עליי. אני מרגישה כאילו לא הייתי בבית חודשים. הייתי בשתי מסיבות יומולדת, הכרתי לפחות שמונה אנשים חדשים (וזה הרבה), עבדתי מהבוקר עד הצהריים והרגליים שלי לא ממש במצב שאפשר לעמוד עליהן. 

איזו עייפות, וואו. 

זה מדהים כמה אני מרגישה שאני חיה שני חיים מקבילים. באחד, אני תלמידת יב ממוצעת, לא פופולרית במיוחד (עד בכלל לא),טרודה במבחנים ובשיעורי בית. ואז פתאום מגיעים סופי שבוע כאלה שמזכירים לי שהחיים הם כל כך הרבה יותר מהחיים המצומצמים של התיכון. הייתי במסיבה ומישהי אמרה שקל לדבר איתי. איתי?! וואו. אוקיי. 

מה שאני לוקחת מהסופש הזה זו הכמיהה שלי לצאת מהתיכון, לא רק בגלל הלימודים, כי להיות בתיכון זה נורא נוח. אני לא צריכה לדאוג לכלום. אני עוד לא מקבלת מכתבים שמזכירים לי לשלם על דברים כל הזמן, לא בטוחה איך בדיוק עובדת משכנתא. אבל הדבר שאני רוצה לצאת מהתיכון בגללו הוא היכולת לבחור בעצמי איזה אנשים אני רוצה שיהיו פעילים בחיי ואיזה לא. באיזה מקומות אני רוצה להיות? והאחריות הזאת, שהיא להיות תלמידת תיכון מצטיינת מגבילה לי את היכולת הזאת. אני לא יכולה להיות איפה שאני רוצה, לא באמת. 

אז כשאסיים תיכון אני יודעת שיהיה לי קשה בטירוף. זה פתאום לצאת ממסגרת ברזל לים פתוח. אני יודעת שלא יהיה לי קל בכלל. אבל, אני מתנחמת בעובדה שלפחות אוכל לבחור באמת את האנשים שסובבים אותי, ושהמסגרת תהיה..מסגרת ג׳לי. כזאת שאפשר לעקם אותה קצת מידי פעם. 

לחיי העתיד, האדם, והאופטימיות-

שיהיה לכם לילה טוב ושבוע נפלא,

ירדן