רגע, מה?

המזוודה כבר כמעט ארוזה והכל מוכן. אני מסתכלת על הבגדים והדברים החדשים והישנים. חוויות היו בלי סוף. 

איך ככה עבר חודש אני לא אבין. חודש בארה״ב והוואי (שזה בארה״ב אבל לא משנה) ועכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה. לחברים, למשפחה וגם ללימודים והחום האינסופי. ״עדיף לאהוב ולאבד מאשר לא לאהוב בכלל״, הוא אמר לי ואני יודעת שהמשפט הזה לא נכון רק על אהבה, אלא על החיים בכלל. וככה אני נפרדת מהמשפחה שפה ומכל מה שהופך את אמריקה לאמריקה, וחוזרת בהרגשה חמוצה מתוקה שכזאת. ועכשיו, אני הולכת לראות שר הטבעות עם דוד שלי. משהו קטן לפני הסוף.