הידיים על הראש והתובנות בכיסים , האמת מתחת לשמיכה והנשיקה על הלחי , הרצון לחבק והפחד לעזוב
הקושי להבין, אתה שאומר לי משפטים בקול נמוך ואני שמתרגשת מכול אות , מקווה שאם אפול אקום ואמשיך
אדע גם לבכות אך גם לצחוק , לפעמים קל לי לשנוא אותך על אהבתי האינסופית ,
על זה שאתה כ"כ אתה , הגבול המטושטש יותר מדי מילים , מחשבות , חששות , לבטים ,
אני אוהבת אותך יא בן זונה , הנה אמרתי את זה.
מחר זה התאריך,שנתיים עברו,וכנראה שזילזלתי בערכה של שנה
כי לעולם לא הייתי מנחשת שאני כל כך אשתנה,אתבגר.
אני הכי זוכרת שלפני שנה אמרתי שאין סיכוי שבתאריך הזה,שנה הבאה,
אתה עדיין תגור אצלי בלב,והצלחתי. ופתאום הטקסט הנ"ל מקבל משמעות שונה,
היום אני יודעת שלהיות רווקה זה לא רק פיזיתאלא גם ובעיקר נפשית.
זו הפעם הראשונה מזה שלוש שנים שהלב שלי חופשי,נקי.
הלבד שלי גדול,אני לא אשקר,זה קשה לפעמים התחושה הזאת שלא משנה כמה ביחד תהיה
אתה תמיד תרגיש לחוד.אבל היום אני יודעת שזה עדיף.
הפעם כל מה שנותר לי זה להשלים עם מה ששלי ועם מה שלעולם לא יהיה שלי.
הרי תמיד נרצה עוד ,הגדולה האמיתית היא להיות מאושרים ממה שיש.