מפה והלאה

המורה שלי לתיאטרון נהג לומר את זה הרבה ובסוף זה גם זרם לתוכי. 

פעם הייתי כמו כולם. הייתי חיה מיום ליום, משעה לשעה ומתעלמת. הייתי מתעלמת מקיומו של היקום והייתי חיה בבועה הקטנה שלי עם החברים היקרים שלי ודי. כמו כולם הכול סבב סביבי (לא תמיד ככה אצל כולם אבל תשימו לב להמשך) החיים התמקדו רק בי. החיים שלי.

כיתה ח'. אני סוף סוף מקבלת את החוג המזורגג שאני רוצה ! אני בתיאטרון. וואי זה נשמע ממש מגניב לא? לשחק קצת, לצחוק. 

אז זהו. שבשלב מסויים זה הפסיק להצחיק. הייתי באה לשיעורים האלה לא כדי לצחוק עם כולם, אלא כדי ללמוד באמת. הפסקתי לתפוס את זה בתור משהו שהוא סתמי והתחלתי להתלהב מהאמיתיות שבדבר. 

כיתה ט'. משבר זהות מטורף. אני לא יודעת מי אני יותר. השיעורים האלה נהיים יותר ויותר מעניינים ואני נהיית יותר ויותר אפאתית. הוא חוזר וחוזר וחוזר "לראות ולהסתכל, להקשיב ולשמוע" להסתכל על מה דגנרט?! אני לא מבינה אותך ,תעזור לי... מה אתה רוצה מחיי העלובים? תפסיק, אל תתקרב אתה תפוצץ לי את הבועה , תזהר! תתרחק ומיד , טוב לי כאן. 

בום.

"כל העולם כל הזמן רץ רץ רץ רץ רץ רץ! דיסקים, משחקי מחשב, טלפון, פלאפון, מחשב נייד, מחשב נייח, אייפון, מייל.. טאק טאק טאק וביי ביי, הלוווו? שנייה, אונו מומנטו, סטופ כדור הארץ! תעצרו רגע. תעצרו שנייה.. תחשבו! מי אני? מה אני? איפה? מה הנסיבות שלי? למה אני כאן?" 

למה באמת? שיט. מאוחר מדי. 

תרגיל מספר אחד: "מי אני?" . תרשמו על דף מי אתם ותציגו קטע. מה את צוחק? אני זאת אני! מה הבעיה? (בזמן שכל שאר הילדים בוכים שקשה להם). יושבת. חושבת. איך יכול להיות שלי אין מה לכתוב עליי ? זה מדהים. אני לא מכירה את עצמי. מי אני מי אני מי אני? אוקי בואו ננסה. מה אני עושה הרבה? כועסת.. מי האנשים שאני מכירה.? אני חברותית. כן חברותית! יופי מייקל הצלחת! איך את מתמודדת עם דברים... מבקשת עזרה? לבד? ומה אם את נופלת.. את אומרת לכולם אבל האם את באמת נעזרת לאחרים. מישהו עוזר לך ?! לא. את בכיתה ט'. אף אחד לא עוזר לך. בעצם יש רק שתיים, וההמשך בהתאם.

העלתי קטע. יער. חשוך. אני נופלת ולא מצליחה לזוז. אני עושה הכול כדי לקום בלי עזרה. אני נופלת שוב. ושוב. ושוב. ובסוף חברה אחת באה לעזור לי. היא אמרה לי אחרי הקטע "מוזר שבחרת לסיים את זה ככה.. את בדר"כ לא צריכה עזרה מאף אחד, את מצליחה לבד" ומה עם הפעמים שאני לא? מה קורה כשאני נופלת? מי יתפוס אותי? 

תודה לך מורה יקר. פוצצת לי בועה. אבל עכשיו אין לי מושג מי אני. עובר שיעור ועוד אחר ועוד. 

ושוב. "לראות ולהסתכל, להקשיב ולשמוע". מה הוא מנסה להגיד לי... מה אני מפספסת?

תרגיל אחר: תשכבי על הריצפה ותקשיבי. תקשיבי לכל  פיפס בחדר. לא צריך ליצור אותו, הוא יקרה. בינגו!

את לא צריכה שיקרה משהו ברחוב כדי שיהיה על מה להסתכל! את פשוט צריכה להפנות את המבט, להתקע על פרטים. תסתכלי על ההתנהגות, תחקרי ואולי אפילו תמצאי את עצמך בסוף!! כן ! את יכולה !

מאז, אני כל הזמן מסתכלת. בעיר המנוכרת והמגעילה שלי זה כבר נראה כאילו אם אני מסתכלת זה או שאני שונאת או שאני מעוניינת בקשר. אני צריכה להסתכל! ואי אפשר.. כי זה יראה מוזר. אבל *** ,אני פה כדי שאני אוכל! כל עוד זה לא פוגע בי פיזית, כאן אני נמצאת! תנו לי לראות.. תנו לי להקשיב ולשמוע הכול. תנו לי לראות את עצמי בכם, אני מתחננת. 

שנה. שנה שלמה לקח לי לקלוט מי אני. הבנתי דבר פשוט... כולם בטוחים שהם מכירים אותי, והם לא. לפעמים אני חושבת שהחבר הכי טוב שלי לא יודע מי אני באמת. אבל בעצם מי אני? עכשיו אני יודעת.. (למרות שאני בטח ממעיטה מערכם של חלק מהאנשים החשובים לי).

אני ילדה עצלנית ובכיינית. אני אוהבת לעזור, זה עושה לי טוב. אני אוהבת שאומרים לי תודה על משהו שעשיתי. אני אוהבת שגאים בי. אני אוהבת לבכות ואני אוהבת גם שאנשים יראו את זה לפעמים (למרות שבזמן האחרון הדבר היחיד שעשיתי היה להסתיר את זה שחרא לי). אני אוהבת כשאוהבים אותי ואני שונאת כשונאים אותי. לא אכפת לי מה חושבים עליי, אבל אני שונאת שאנשים מרשים לעצמם לשנוא אותי סתם. אני שונאת שאני מנופפת למישהו ומחייכת והוא מתנהג אליי מגעיל. אני שונאת שאנשים תופסים את עצמם כלא צבועים, כי כולם כאלה, ואני מודע אני צבועה !! במידה כמובן, אני לא מגעילה להחליא. לפעמים אני צבועה כי ככה מתקדמים ואתם יודעים מה? החברה הפכה אותי לכזאת. הייתי הילדה הכי מתוקה והחברה גרמה לי להשתנות. אני רזה כי אני רציתי, אבל גם כי הרגשתי רע. אני רעה, כי אי אפשר להיות טובים עם כולם. 

אני עושה את כל הדברים האלה ועוד הרבה, אבל אני מודה! אני לא מושלמת ואני (כמו כמה אנשים אצלי בפייסבוק לדוגמא) לא משלה את עצמי. הפכתי להיות הילדה הכי מודעת לעצמה שיש. והכי מצחיק אותי (תהרגו אותי וזהו) שהילדה שהכי מתלבשת כמו שרמוטה כותבת על הקיר: "איזה נוסטלגיה זה בגדים" כן אה? 

אנשים יודעים כשיש לי בעיה איתם, אבל אני לא נכנסת לריבים. אני מרגישה שזה מטומטם לגמרי. אני לפעמים חמת מזג אבל זה עובר לי בשניות... אבל משהו כל כך (!) מציק לי, כשאדם יורד עלי סתם, קורא לי בשמות סתם, אפילו בצחוק. אני ריגשי כל כך כשזה מגיע למילים חסרות תכלית. 

אם רק אנשים היו מייחסים איזשהי חשיבות מזדיינת למילים... אתם משתמשים בהם כל יום. אתם לא יכולים לתקשר עם הגוף? 

אז,

מילים זה כל מה שיש לכם.

אני בחורה דיי קנאית. אבל מצד שני גם מאוד שקטה לגבי זה. זה ממש שנוי במחלוקת אבל אני חושבת שזה טוב. 

אני לא צריכה להגיד לו לא לגעת באחרות כי מן הסתם אני סומכת עליו.. והוא? לא אדם שצריך לפקפק בו כמו אנשים אחרים. העניין הוא שהוא האדם האחרון שאני בכלל אצטרך אי פעם להטיל בו ספק. אני יודעת שהוא אומר לי כל דבר, אבל המגננות האלה.. (תשתקי מייקל המגננות האלה נוצרו כדי להגן עלייך בסופו של דבר, תודי על זה). 

עם כבר מדברים, היה איזה עניין לפני משהו כמו שבוע. דיברתי עם חברה על היחסים ביננו(ביני לבין החבר) והיא התייחסה בצורה מגעילה ביותר לידיעה שאני מנהלת מערכת יחסים רומנטית גם במיטה. ואני אומרת לעצמי... היא חברה טובה לא? איך יכול להיות שהיא יודעת שאני פעילה מינית לא מאתמול והעניין הזה עדיין צריך עיכול מבחינתה? אני כעסתי ואני גם צעקתי (לצערה הייתי במצב רוח דיי זוועתי באותו בוקר וכעסתי כמו שלא כעסתי בסביבות החצי שנה...והיא יודעת איך אני כועסת). ואז נאמרו הדברים הבאים:
 

"מייקל תרגעי כבר, אני פשוט צריכה זמן לעכל!"
"איזה זמן לעכל, מה את נורמלית? הייתה לך שנה וחצי לעכל שאני פעילה מינית, איפה היית כל הזמן הזה?"
"תגידי את פשוט לא מבינה? אני מנסה לשמור עלייך."

"ממה? כבר עשיתי איתו את זה ואני אמשיך לעשות איתו את זה כי זה כבר הפסיק לשנות בערך מהפעם הראשונה, אז דיי!"

"אני מנסה לשמור עלייך..."
"איך בידיוק?"

"אני לא רוצה שתפגעי כמו עם....."
"למה את מזכירה אותו בכלל? איך הוא קשור לכל הסיפור?" את יותר מכולם צריכה לדעת שפיתחתי מגננות וזה גרם לכל צעד שלי להיות שקול ואת ממשיכה לדאוג?

"מייקל אני רוצה רק.."
"מה את רוצה ממני?! מה?! החבר שלי זה לא בורייס !!" 
שתיקה. היא לא יודעת מה לענות לי על זה...

אז בתור התחלה, החבר שלי הוא באמת לא בוריס. הוא לא אחד שידפוק ויזרוק. דבר נוסף, הוא גם מכיר את כל הסיפור ושום דבר לא מוסתר ממנו. ושוב, הוא אדם שונה לגמרי. הוא סיפור אחר לגמרי. איך לגרום לאנשים להבין? אנשים לא יוכלו.... אנשים יכולים להגיד עד מחר שהם מבינים או שהם חושבים שזה בגלל שאני "עדיין קטנה" ואני אסביר לכם משהו קטן. אני ממש לא קטנה. דיי עם זה. יש לי תפיסה יחסית בוגרת כלפי סקס ואני יודעת את זה לא כי אני מגלה את העולם אלא כי ראיתי דברים וגיליתי דברים (לא מיניים, חרמנים) שלא מתאימים לכל ילד. לראות דברים שאנשים רואים בבית, לצעריינו, אבל גם לעבור את זה ביחד עם ההורים, להתבגר ביחד איתם. התפיסה שלי כלפי הרבה דברים היא דיי בוגרת באופן כללי. תקראו לזה "מבינה עניין",פשוט לא רוצה שתקראו לזה קטנה. הדבר הכי בולט אצלי לדוגמא הוא שיש לי מודעות עצמית גבוהה למדי, מה שהופך את זה לקל לשנות דברים בעצמי שאני לא אוהבת. יש כמה אנשים שצריכים לקבל את הסטירה כדי להשתנות ויש אנשים שסתם מגיעה להם סתירה. 

כי שבוודאי אדם שיעקוב אחרי אחרי הבלוג הזה ישים לב, אני הרבה פעמים מנתחת את ההתנהגות של עצמי.

וסיפור אחר לגמרי.  סליחות. אני לא אדם שנוטר טינה, בכלל. יש אנשים שאני זוכרת להם דברים, אבל הבנתי שתמיד צריך להתקדם. אבל לילדה אחת אני לא אשכח בחיים. כיתה ח', כיתה של צוציקים. שטויות של ילדים קטנים ובכל זאת כאלה עצבים. הייתי דלוקה על איזה ילד בשיכבה. דיברתי עליו כל הזמן והכול. הייתי מדברת איתו רק באינטרנט בעיקר (לא מתגאה בזה) וממש התביישתי ממנו. היא החליטה מסיבה שלא ברורה לי או לא זכורה לי כרגע לדבר איתו גם ופתאום גם להפגש. פתאום היא דלוקה עליו, פתאום היא מאוהבת בו. במבט לאחור אני חושבת.. לגיטימי! חברה מתאהבת שמישהו שחברה שלה דלוקה עליו. השאלה עכשיו איך היא פועלת עם זה? או פה, במונחים של כיתה ח' היא יצאה (תצטרכו לקבל את זה) הזונה הכי גדולה בעולם. וגם במונחים של היום עם חושבים על זה ממש. היא לא רק נדלקה עליו. היא התחילה לדבר איתו יותר, היא התחילה להתחבר איתו.. ובסוף היא התחילה גם לפתות אותו ולשלוח לו לבבות.. בתור חברה, ותגידו לי אתם, היא לא אמורה פשוט לא לדבר איתו? אם היא לא קשורה אליו שגם לא תקשור את עצמה מהפחד שזה בידיוק יקרה. אבל הדבר שהכי הטריף אותי אז. איך את מעזה בכלל לבוא אליי בשאלה כזאת "תגידי זה בסדר שאני אצא עם בני?" לא. זה לא בסדר, מתוקה שלי. וכרגע.. באלי פשוט לבעוט בך. את לא מתביישת בעצמך? את החברה הכי טובה שלי, את מכולם צריכה לדעת....... 

תתפלאו, אני כן מדברת עם הילדה הזאת. אני נותנת לה עצות בתחומים שהיא פעם חשבה שהיא מבינה בהם יותר ממני. אבל אני עדיין, ברמת התת מודע, לא מצליחה להתקרב אליה ומזל. אני לא צריכה חברות כאלה. יאללה מתוקה אני עברתי אותך מזמן, את תמשיכי לבגוד בחבר שלך, שהוא  כבר האקס שלך.. את לא מצאת חבר, אני אומרת לך מצאת סמרטוט וזה מתאים לך. תתקדמי תתקדמי. 

ובכל זאת הדבר הכי חשוב שהגיעה אליי הבוקר, קשור בקנאה. קשה לי עם זה שאני יודעת שלחבר היו סיפורים קודמים אבל במיוחד עם סיפור אחד אני לא מצליחה להתמודד. הסיפור עצמו לא חשוב, גם לו יש אכזבות בחיים. אם הבנתי נכון הוא היה באון-אוף לא נוח כזה ובסוף כל זה התפוצץ איכשהו ואז אני הגעתי ודבר פשוט הגיעו למקומות אחרים. מה שיהיה לו חדש לגלות סביר להניח שאת הילדה הזאת לא סבלתי מההתחלה(עוד לפני שהיינו יחד). מהאנשים האלה שעוברים ודופקים מבטים, אולי זה הפרצוף שלה. פעם אחת בהפסקת סיגריה אחרת יצא לי לבקש ממנה סיגריה.. כשאני חושבת על זה עכשיו זה מה זה מצחיק. החברות המטומטמות שלה יושבות מסביב לשולחן, אני מגיעה לשם (החברה החדשה של הילד שהיא הייתה דלוקה עליו)ולוקחת את התיק שלה. פלא שהם התקשרו אלי לבדוק שהתיק הגיעה אליה?

אני שואלת את עצמי בזה הרגע עם המבטים האלה, בזמן שדיברנו, נבעו מזה שאנחנו ביחד. טוב אולי אני בחיים לא אבין אותה והיא לא אותי כי בכל זאת זה מצב לא נוח ואני הייתי כבר במקום שלה .. 

הבנתי הבוקר דבר נורא פשוט. היא הייתה שם קודם וזה בסדר. אני חושבת שהגעתי כבר לשלב שזה אשכרה לא חשוב. רציתי לקרוא שיחה שלהם, לא היה לן אכפת הוא רק אמר שזה על אחריותי. התחלתי, קראתי כמה משפטים וזה הספיק לי כדי להבין שהקשר שלהם הוא לא מה שהוא ניסה למכור לי שהוא. הם ידידים לכל דבר, יש להם קשר דיי קרוב. הם מדברים דיי הרבה. וזה בסדר... איכשהו זה פשוט התפתח לנושא טאבו כזה ולא באמת יצא לנו לדבר על זה, לו לא באמת יצא להסביר לי... בהתחלה זה היה מוזר לי ועכשיו אני מבינה ש.. זה בסדר. גם לי יש ידידים, אז מה? הוא סומך עליי אז למה שאני לא אסמוך עליו? ועם היא הטיפוס שהוא אוהב (מה קיבינימט זה אומר עליי?) שיהיה לו לבריאות, רק בתנאי שאם היא מנסה לנשק לי אותו הוא מתרחק.. אה ואני מקווה שאם דבר כזה קורה אני אוכל לבעוט לה בפנים. תודה. (לא שאני אשאל... )

אז באופן כללי בוקר שקט נפשית והרבה חרישה להסטוריה בדרך, בהצלחה לי!

יום עצמאות לא רע בכלל. אפילו מעולה. אף פעם לא מושלם, אבל ממש כיף!! נהנתי מאוד. 

לצערי אני לא יכולה להפסיק להשוות לשנה שעברה. שנה שעברה היו הופעות יותר טובות, אבל אנשים מבאסים. הבאתי שלושה אנשים נוספים איתי שלא קשורים בשום צורה. הראשונה ביאסה לי את החיים ולא זרמה בכלל, השני סתם מפגר והשלישי חיפש רק להתמזמז איתי כל היום(שגם הוא הלך אחר כך).

טעות מספר אחת, להביא אנשים לא קשורים. טעות מספר שתיים, ללכת ביום עצמאות במטרה לשכוח בנאדם ולא במטרה להנות מהחיים.

קיבלתי את מה שרציתי שנה שעברה. ראיתי את האקס עם החברה החדשה שלו. הוא היה שיכור לגמריי ועצוב ובטח שלא שמח עם החברה הזאת (הוא יצא איתה רק שבועיים, נו באמת.).  באותו זמן זה הזיז לי, ועכשיו אני מבינה שזה סתם סרט שלא הייתי צריכה להכנס אליו.

עכשיו יש לי חברה, שנמצאת באותו מצב. יש הרבה דברים שאני לא קולטת. איך אפשר להתאהב באינטרנט?!  הלו! אני חושבת שזה לא בסדר. מילא הוא גר בסוף העולם שמאלה, אבל לא פגשת אותו בכלל, נהיית חברה שלו ובום את מאוהבת מתה ומופתעת שהוא בוכה שיש לך חבר חדשה שדופק אותך קבוע. איך את מופתעת בידיוק שהוא לא מדבר איתך? והדבר הכי עצוב שהמצב הזה כל כך נפוץ. אנשים מקבלים סיפוק מקשר לא בריא למדיי וכדוגמת חברה שלי נפגעים חזק כשהמציאות נופלת עליהם במפתיע. תעשו טעות מטומטמת, אבל לפחות אל תהיו מופתעים מהתוצאות.

ולהשנה. השנה הגשמתי כמה פנטזיות מטורפות שתמיד היו לי. אחת מהן הייתה להתנשק בזמן הזיקוקים ביום עצמאות. הזיקוקים זה דפיקה מגיל קטן. אני חייבת להסתכל מההתחלה ועד הסוף ואני חייבת להמצא עם אנשים שמבינים אותי ואוהבים אותי(חברים לדוגמא). אוהבים אותי, כי ככה אני מרגישה מסופקת. ומבינים אותי, כדי שלא יגידו לי להפסיק להסתכל או שיבינו כשאני אומרת שאני רוצה להסתכל עד הסוף. לי אין אגדות על אבירים על סוסים לבנים, אני את הפנטזיות שלי רואה בתוך הזיקוקים האלה. הצורות שהצבעוניות מלהיבות אותי, אבל זה לא מגיע לבד. השנה היה מאוד טוב כי הייתי עם החבר המקסים שלי ועוד אנשים שלא הפריעו לצורך הזה, ואפילו עזרו. קיבלתי נשיקות מהסרטים מתחת לזיקוקים מדהימים. אני מאושרת. 

השנה, אני לא מפנטזת או מקווה. השנה: יש לי. אני לא מתמזמזת בכל מיני מקומות שאני לא מצפה להם או נכנסת למערכות יחסים מטופשות, אלא נמצאת במערכת יחסים שמקבלת רבדים חדשים כל הזמן. הרבה דברים וחיבורים שלא ציפיתי להם קרו ביומיים שבהם לראשונה הוא הגיע לישון אצלי ביום העצמאות. ראיתי איתו סרטים, טחנתי איתו כל מיני שטויות(יום עצמאות בכל זאת), אבא שלי פנה אליו (ואבא שלי לא פונה לאף בן, אפילו ידידים, חוץ מהחבר ילדות הכי טוב שלי) ועוד מלא דברים.

אחד הדברים הבולטים הוא שאני סוף סוף השתחררתי מהחוסר נעימות של לאכול לידו. זה מיוחד מכמה סיבות. אחת הסיבות היא שמאז שהרזתי ממש(הייתי ילדה שמנמנה) אני מרגישה צורך להרגיש בסדר מול אנשים. לא אכפת לי מה אנשים חושבים עליי עד שזה מגיע לאוכל.. והקטע המצחיק הוא שזה קרה דווקא אחרי שהרזתי ואחרי ששיניתי את הרגלי האכילה שלי. אני לא אנורקסית או משו אני פשוט מרגישה לא נעים כשאני צריכה לאכול ליד אנשים... אז זה היה מדהים. סיבה נוספת היא כמו שאחת החברות שלי אמרה לי "כשתוכלי לאכול לידו בחופשיות, תדעי שאת סומכת עליו" נחשו מה?

.

אז יצאתי מהיום עצמאות הזה מאוהבת מתמיד, אבל תרשו לי להתלונן על דבר אחד קטן (יסלחו לי הגברים שבננו כמובן) איך קורה קיבינימט שאני מקבלת מחזור כל פעם בחגים?? זה לא שלא היה לי מדהים, אלא זה שהיה יכול להיות פי שלוש יותר אדיר . אני לא יודעת מי הפסיד מזה יותר אני רק יודעת שזה גרם לאי נעימות מגעילה, סתם. אוי. אין מה להתלונן (מנסה לשכנע את עצמי להרגע). בתאכלס תמיד יהיה עוד פעם ונתנו יותר מקום לרומנטיקה,שזה גם חשוב שלא פחות ! אז אני עדיין מרוצה..

אני מרגישה פעם ראשונה בחיים שלי שאני נמצאת במערכת יחסים ששווה התייחסות..

אני הולכת לשקוע בתוך הקיטש של עצמי. לילה טוב שיהיה וחג שמייייח !