החיים ההזויים שלי

זה פשוט מדהים איך בכל מצב ובכל מקום אנחנו תמיד מוצאים על מה לכעוס.

עוד מישהו שם לב לזה או שזו רק אני?

תנסו לחשוב לרגע, אנחנו עומדים בתור לקופה בסופר ומישהו בקופה מתעכב, בלי לחשוב לרגע מה קרה ולמה הוא מתעכב אנחנו ישר נרגנים וכועסים, כשאנחו מגיעים לקופה ומעכבים את התור עם כל מיני שאלות לקופאית, כבר לא ממש אכפת לנו מהתור שמאחורינו במחשבה ש'כשאני מתעכב זה בסדר, יש לי שאלות חשובות' אבל מי אמר שהשאלות של זה שקדם לך לא היו חשובות?

אנחנו עצבנים על המוכר בחנות על זה שהוא איטי ודווקא כשהגיע התור שלנו הוא יוצא להפסקה. ולא נחשוב חס וחלילה לרגע שאולי הוא קצת חולה, אולי הוא צריך לשרותים והתאפק כל היום בגלל אנשים חסרי סבלנות כמונו? ואולי הוא בכלל בסך הכל הלך לפרוט כסף כדי שיהיה לו עודף להחזיר לנו? מה פתאום, חלילה לנו, לחשוב מחשבות טובות על אנשים ולשפוט אותם לטובה, הרי כשמדובר באחרים, הם תמיד עושים לנו דווקא ואנחנו תמיד הקורבות.

אנחנו כועסים על הנהגת הטיפשה שמנסה להידחף לנו לנתיב, בלי לחשוב בכלל שאולי זה הנתיב היחיד לפניה ימינה, ואולי היא פתאום נזכרה שטעתה בדרך וצריכה לפנות? אז במקום לתת לה להיכנס אנחנו נותנים גז ונצמדים לרכב שלפנינו, הכל, כדי שהיא לא תיכנס, אבל כשמדובר בנו, כשאנחנו נדחפים לנתיב, זה בסדר, 'מה, אני בסך הכל עובר נתיב אין לי ברירה אחרת', וכמה אנחנו מקללים ומגדפים את הנהגים שלא נותנים לנו לעבור.

אנחנו כועסים על המורה שהענישה אותנו, בלי לחשוב לרגע שבשביל שתפרוץ שרפה צריך מישהו שיהיה שם כדי להדליק אותה מלכתחילה, אם היא הענישה, סימן שעשינו משהו לא בסדר, ואם אנחנו בטוחים במאת האחוזים שלא עשינו דבר, יש מקום ללכת ולדבר על זה. הכעס לא יפתור שום דבר.

אנחנו כועסים על עצמינו על שנכשלנו במבחן וכועסים על המורה שלא יודעת ללמד.

אנחנו כועסים על עצמינו שלא עברו את הטסט וכועסים על הטסטר הגרוע שנפלנו עליו, מבלי לחשוב שמה שהוא בעצם עושה כשהוא מעביר אותנו לא מוכנים זה לתת לנו רשיון לנהוג ולהרוג.

מישהו אמר לנו משהו שהרגיז אותנו, אנחנו לא סולחים, אנחנו מנסים להראות לו כמה אנחנו פגועים ממנו וכמה אנחנו כועסים עליו והוא בכלל מהצד שלו לא אמר שום דבר רע, סתם הבנו לא נכון.

והאישה המעצבנת שצעקה שהיא לפנינו בתור כשאנחנו בכלל היינו הראשונים שהגיעו לחנות והסתובבנו שם חצי שעה עד שהגיע המוכר, בכלל מגעילה, איכס אישה חצופה, ואפילו לא שמנו לב שכשהיא נכנסה לחנות אנחנו בכלל היינו עסוקים בלהסתובב אז היא בכלל לא ראתה שעמדנו בתור לפני כן, זה לא נראה לה פייר שהיא הגיעה לחנות ונעמדה בתור ראשונה ופתאום אנחנו הגענו והמוכר קיבל אותנו...אם היינו מהצד השני....היינו גם כן כועסים. גם מהצד השלישי והרביעי, היינו כועסים, כי בכל הזדמנות, אנחנו מוצאים על מה לכעוס.

במקום לתת לרגשות חיוביים למלא אותנו, במקום ללמוד לכבד כמו שאנחנו מצפים שיכבדו אותנו ולנסות להיכנס לנעליים של אחרים, גם אם הנעליים האלה לא לטעמינו וגם לא במידה שלנו אז זה קצת לוחץ וקצת לא נעים, אנחנו נותנים לרגשות של כעס ושנאה לשלוט בנו, ומכאן כל הצרות שלנו בתור מדינה בכלל ובתור בני אדם בפרט, מתחילות.

תנסו לחשוב על מקרים מרגיזים מחיי היום יום ולאחר מכן תנסו לחשוב ממש ממש טוב ותגלו שאת מה שהרגיז אתכם, גם אתם עשיתם למישהו אחר ובכלל לא התכוונתם להרע לו או לעצבן אותו.

אז להבא כשתעמדו בתור לסופר או בכל תור אחר, תחייכו לזה שלפניכם ותתנו לו את הכבוד המגיע לו, כי גם אתם תרצו את אותו היחס כשיגיע תורכם