קשב בהפרעה

ולפעמים נשבר. לא צריך כלום ... וכל פעם הלב נשבר לעוד רסיס דק ועוד שבר נפער לעד.
נגמרת שנה ותעודה בצידה והערות לא משתנות, רק הולכות וגדלות ואתן המריבות. כולם ממני מצפים אך אט אט גם הם הולכים ופוחתים ויותר לא מקווים. 
ממני לא מצפים. רק לשקט הם מבקשים. "תהיה בן אדם", זה יותר חשוב. "העיקר שתדע להתנהג " - השאר לא כל כך חשוב. 
אני יודע שממני כולם מאוכזבים וכבר לא מצפים, אך אני לעצמי לא מוותר יודע שיום אחד אגרום להם להצטער!!!

כך חייתי לאורך שנים - בית הספר היסודי והתיכון, שנים קשות מנשוא וכל זאת רק בגלל שלא עמדתי בדרישות, שלא תפקדתי כפי שהם רצו. כל זה התרחש לפני כעשרים שנה אך זה נכון גם לימינו.

כמה ילדים ומתבגרים חיים בהרגשה זו ,שהם פחות שווים, שהם לא מספיק טובים, וכל זה למה? 
רק בגלל שהם לא עומדים בציפיות...

שתף אותנו.. האם אתה מרגיש שאינך עומד בציפיות הסביבה הקרובה? האם אתה חי עם תחושת אכזבה של הסביבה ממך?