לפני יומיים עשיתי סיבוב על הרחוב בו אני גרה וחיפשתי עבודה. הפעם אני מגיעה מבוססת, עם חסכונות עוד מלפני הטיול, אז הפעם העדיפות שלי היא לעבודות שאני באמת אהנה בהן ואוהב לבצע אותן, והשכר הוא טיפה פחות חשוב (אבל כמובן אני לא אעבוד על שכר מינימום..).

אז עברתי בחנויות חיות, חנויות למוצרי אמנות, חנות יינות וחנות שוקולדים. ביום ראשון יש לי ריאיון בחנות השוקולדים. אני כ"כ מקווה לעבור אותו בהצלחה ולהתחיל כבר לעבוד.

אמנם אני מגיעה עם הרבה חסכונות, אבל יש לי גם הרבה תכניות, תכניות שאני לא יכולה להפעיל בלי שכסף ייכנס לי לחשבון באופן רציף... חוץ מזה שבא לי כבר להתחיל משהו חדש ומעניין שייתן לי איזשהו סדר יום או לו"ז כי זה על הפנים להתעורר כל בוקר ולמשוך את הזמן ולהנפיץ כל מיני דברים לעשות רק כדי להעביר את היום. בימים האחרונים איכשהו הצלחתי לעשות את הימים שלי ממש עמוסים, בין פגישות עם חברים, הליכות, חיפוש עבודה, שופינג, השלמת צפיה בסדרות בטלויזיה ונסיעות לכל מיני מקומות. ממש נהניתי מזה בהודו, עכשיו אני בארץ ואני רוצה בסיס יציב בארץ.

שיהיה לי בהצלחה.

ולנושא אחר (כי קראתי עכשיו 3 פוסטים ב3 בלוגים שונים שמדברים על הנושא מה שגרם לי להרהר הרבה.. )

לפני בערך שבוע הייתה לי יום הולדת. חגגתי אותה בהודו הרחוקה ולא בארץ. תמיד לקראת יום ההולדת שלי אני מאוד מתרגשת ומפתחת ציפיות ואז אני בד"כ מתאכזבת או לא מסופקת ומתבאסת. זה מין מבחן לכל המכרים שלי. למי אכפת ממני. למי אני חשובה. מי חושב עליי.

אז הפעם, כשחגגתי יום הולדת בחו"ל, זה היה מבחן הרבה יותר גדול, כי לא הייתי שם כדי להזכיר לסובבים אותי שיש לי יום הולדת. וכמובן כגודל הציפיות...

אנשים שלא ציפיתי מהם לומר לי מילה שלחו לי ברכות יפות, חברה שאינה נכללת במעגל החברות הקרובות ביותר שלי הכינה לי מתנה ממש מושקעת, ואילו חברות שאני נפגשת עימן על בסיס קבוע ומרגישה יותר קרובה אליהן באופן כללי לא אמרו לי דבר ולא הביאו אפילו איזו מתנה...הייתי מעריכה כל דבר, אפילו אם היו קונים לא מחזיק מפתחות.

עצוב העניין.

אולי אני צריכה לעשות הערכה מחדש לגבי החברים שלי.

אני מתנחמת בעובדה שאני עדיין צעירה וכל העולם לפניי, יש לי עוד מיליון הזדמנויות להכיר אנשים שאולי יבינו אותי יותר ויעריכו אותי הרבה יותר.