החברות הכי קרובות אליי כרגע נמצאת הכי רחוק ממני, כל אחת ממוקמת בצד אחר של העולם ואילו אני פה. מרגישה בודדה. האחרונה נסעה אתמול. אני שמחה בשבילן, אבל, אני כבר רואה כמה רע יהיה לי בתקופה הזו. 

אני כל הזמן מתווכחת עם החבר, וגם אני שומרת בפנים הרבה דברים שמפריעים לי ואני לא יודעת איך לומר לו, או אם לומר לו בכלל. הוא פשוט משגע אותי הבחור הזה. והבעיה היו גדולה היא שאנחנו רבים על שטויות, אבל ממש רבים, מרימים את הכל, צורחים, הולכים מהויכוח, חוזרים לויכוח, ממש ריבים ענקיים על עניין קטן של פרינציפ. אבל הוא מתייחס אליי באופן שלא מוצא חן בעיני ואני לא רוצה לוותר לו על זה הפעם. שיבין. שישנה את זה. למה שאני אקבל את זה?

נזכרתי פתאום בסכסוך מאוד גדול שהיה לי עם חברה פעם. היום אנחנו כבר לא חברות. אבל נזכרתי שעשיתי משהו רע מאוד, שלא ידעתי את חומרתו, ואני חשבתי שאם היו עושים לי משהו כזה זה לא היה מפריע לי, אבל אני ידועה בזה שלא אכפת לי מכל מיני דברים שלאחרים אכפת מאוד. היו אומרים לי "זה מעיין חוק לא כתוב" - אז למה לעזאזל אף אחד לא כתב אותו איפשהו? ושאני חברה רעה, כולם התנכלו לי או התנכרו לי ולקח לי זמן להפנים שמה שעשיתי היה באמת מעליב ולא במקום בכלל. בכל מקרה הרגשתי נורא אשמה ואני עדיין סוחבת את האשמה הזו איתי. כל פעם שאני רואה את הפרצוף שלה אני נתקפת הרגשה רעה ומורידה פרופיל כי אני רק יכולה לתאר לעצמי איזו תקופה נוראית היא עברה. זה קרה לפניי בערך 6 שנים. 

בבית המצב לא טוב. ההורים כל הזמן רבים. אמא שלי חולה מאוד ובדכאון מאוד ואני לא יודעת מה לעשות. הצעתי לה ללכת לספא, היא אמרה שהיא לא חושבת שהיא אוהבת עיסויים ושאני אלך כבר עם מישהו אחר. אני ממש רוצה שנעשה משהו ביחד, אני והיא. התחלתי קצת יותר לעזור בבית. לפעמים אני עושה כלים ביוזמתי. ותולה כביסה ומורידה אותה, ומקפלת ומחלקת בין החדרים. אלו דברים שלא יוצא לי לעשות כמעט אף פעם, רק אם היא מבקשת לעיתים נדירות, או שהיא בחו"ל ואף אחד אחר לא עושה את זה. היא באמת תמיד מתעקשת לעשות הכל לבד ולסבול. אני רוצה לעזור לה ולא יודעת איך.