סליחה לאמא שלי שאני לא עוזרת יותר בבית, היא חולה וקשה לה ולמרות זאת היא עקרת בית למופת ותמיד גורמת לבית להיות נקי ומצוחצח ונעים. אני יודעת שאני יכולה וצריכה לעזור לה יותר. 

סליחה לאבא שלי שאני אפטית אליו לחלוטין.  הוא ממש משתדל להתחבר אליי ואני הודפת את הניסיונות האלה. פשוט אין לי כוח אליו, אין לי כוח להורים שלי, וזה חבל. אני כבר בת 21, עוד רגע אני אהיה עצמאית, אעבור דירה ואשתמש לחלוטין רק בכסף של עצמי, ודווקא אז חשוב שיהיה בסיס טוב למערכת יחסים שלנו. כדי לא להתנתק. 

סליחה לאחי שאני יודעת שהוא זקוק באופן מיוחד ליותר יחס חום תשומת לב ואהבה ממני, ואני לא מעניקה לו את זה. איפשהו עמוק בתוך המוח שלי תקועה לי המחשבה שככה אחים רגילים מתנהגים אז למה שאני אתן מעצמי אקסטרה, למה אני לא יכולה להתנהג כאילו אנחנו אחים רגילים. אבל אנחנו לא ואני יודעת את זה. ואני מצטערת על זה הכי. 

סליחה לחבר שלי שאני תמיד ממורמרת ואני מוציאה עליו הרבה מהמרמור שלי, לא רק לגבי הקשר שלי ושלו אלא לגבי על דבר בחיים. סליחה שאני מתבייכנת לו ונופלת עליו. 

סליחה לחברות שלי שאני לא שומרת על קשר. הן חשובות לי מאוד ולפעמים אני מסננת, לוקחת את הזמן בלהחזיר טלפונים או הודעות, מעדיפה להיות לבד הרבה פעמים ולהתנתק מאשר להתאמץ ולהיות חברותית. 

סליחה לעצמי, ג'יין, שאני מזניחה את עצמי ואת מה שחשוב לי, לא מקשיבה לגוף שלי, לא מודעת ללחצים שלי, מעמיסה על עצמי, לוקחת הכל קשה וכבד מדי, מתקשה לשחרר ולא נהנית מהחיים. אני רק בת 21. למה אני עושה את זה לעצמי. 

שנה חדשה מתחילה עוד מעט ואני מתכננת להיות יותר חיובית. יש לי המון תכניות לשנה הקרובה. 

להשקיע בלימודים במכינה, להיבחן בכמה מוסדות ללימודי עיצוב וגם לעבור את המבחנים בהצלחה. 

לטייל בעוד כמה מקומות בעולם. 

לעבור דירה. 

להשתקע במקום עבודה. 

לא להעמיס על עצמי עם עבודות. 

לעזור יותר בבית. 

לבלות יותר עם חברים. 

להשקיע יותר בקשר עם החבר. 

לעשות יותר דברים שטובים לי ושאני אוהבת. 

לשחרר.