השתחררתי מהצבא - סיימתי שירות מלא ומשמעותי של שנתיים בחיל האויר בדצמבר האחרון. אהבתי את המקום ואת האנשים אבל הייתי כבר מוכנה לעזוב, התפקיד היה מאוד מעמיס ובתור אחת שפשוט לא מסוגלת להשאיר עבודה למחר או להפיל עבודה על אחרים - לקחתי על עצמי יותר מדי תחומי אחריות. גם קיבלתי תעודת הצטיינות בתחום שלי מכלל המערך, אבל זה כבר נושא לפעם אחרת. 

מצאתי עבודה מיד לאחר השחרור - עוד בחפש"ש שלי התחלתי לחפש עבודה, והתחלתי לעבוד במוקד טלפוני אפילו לפני שהשתחררתי באופן רשמי. אני חושבת שהעובדה שהתחלתי לעבוד במקום עבודה במשרה כמעט מלאה מיד אחרי הצבא דווקא עזרה לי עם המעבר, לא הייתי ב"שוק אזרחות" שכולם מדברים עליו ודווקא היה לי קל מאוד להשתחרר ולהיכנס לחיים שאחרי הצבא. 

עבדתי ב500 עבודות בו זמנית- זה היה מוקד טלפוני, מוכרת בגלידריה, קייטרינג, והעבודה המתחלפת. נכנסתי והתפטרתי מכל מיני עבודות בתקופה זו, בין השאר מלצרית בכל מיני מסעדות וברים, מארחת, מוכרת בחנות וכו'. חיפשתי את העבודות שאני הכי טובה בהן ושם נשארתי בסופו של דבר. הרווחתי בוכטות מכל העבודות האלה. 

אני והחבר נפרדנו וחזרנו- התקופה שזה נפרדנו הייתה אולי הכי קשה בחיים שלי ובתזמון הכי רע. סבתי חלתה ונפטרה, ג'ינגלתי בין עבודות וכיוון שלא היה לי חבר תומך לצידי הייתי יוצאת עם חברות וכל יום הייתי חוזרת הבייתה מותשת מהחיים. בתקופה הזו היה לי ריבאונד שנמשך כמה שבועות. אחרי בערך חודשיים- שלוש הוא יצר איתי קשר וביקש לחזור. מיותר לספר שזו גם הייתה החלטה קשה, הוא ממש עשה לי את המוות גם כשרצה לחזור.. החלטתי לתת לזה הזדמנות. והנה אנחנו כאן עדיין ביחד. 

הפסקתי את הטיפול עם הפסיכולוגית- היא טיפלה בי עוד מתקופת הצבא כשהרגשתי עומס ענקי על הכתפיים שלי בכלל כל מה שסובב אותי. עזרה לי להתמודד עם כל מיני דברים. עשתה לי טוב ואני מעריכה אותה מאוד.

נסעתי לטיול אחרי הצבא - חצי שנה אחרי השחרור. הייתי בהודו במשך כמעט חודשיים ונהנתי מכל רגע. אני עדיין מתגעגעת להודו ולכל האוירה הזו של הטיול, של חופש מוחלט ועצמאות וסקרנות לגלות מקומות ודברים חדשים ותרבות חדשה... אני עוד אחזור לשם יום אחד. 

חזרתי מהטיול - וחטפתי כאפת מציאות קשה. מוזר המעבר הזה מהחופש המוחלט ומהמרחק מהבית ומכל מה שמוכר, חזרה הבייתה לכל החברים והמשפחה, מערכות יחסים, עבודה, לימודים, ומציאות... 

התחלתי ללמוד - אמנם אני סטודנטית במכינה, אבל גם זה שואב לי מספיק שעות מהיממה. לימודי עיצוב הם משהו שתמיד רציתי, וכאשר נכנסתי ללימודים במכינה הבנתי שצדקתי והתחום הזה שישב לי בראש כל השנים האלה באמת מתאים לי ואני אהיה בו מוצלחת!