התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש, בחברה קטנה של הייטק. התחלתי לעבוד לפני יומיים. אני שוקיסטית לחלוטין ומפוחדת מהעבודה החדשה. אמנם אני שם רק יומיים, אבל הייתה לי מין ציפייה כזו שיחפפו אותי כמו שצריך ושאני אבין ואקלוט את העבודה בקצה מהיר יותר. בד"כ אני מהירת קליטה כשאני מגיעה למקום חדש, אבל הפעם אני דיי מתקשה. נכון שעברו רק יומיים אבל אני בסטרס, כבר מרגישה כאילו התפקיד הזה קצת גדול עליי כרגע, ומרגיז אותי שאין אף אחד שחופף אותי או מסביר לי מה קורה פה לעזאזל. איך שהגעתי המטירו עליי משימות, ואני מנסה לעמוד בהן, מבלי לבקש עזרה, כי כולם עסוקים מדי, ואני רק מקווה שאני לא מפשלת לחלוטין במה שאני עושה. כאילו רק מאתמול ועד היום יש לי איזה 20 דברים לטפל בהם. תוך כדי הכתיבה אני מבינה שאני צריכה להירגע ושזה לגיטימי כי אלו רק הימים הראשונים שלי בעבודה ושיש לי עוד זמן והזדמנות להיטמע בתפקיד. אולי אני מצפה מעצמי יותר מדי ואז מתאכזבת. צריכה להירגע. 

לפחות קיבלתי שוברים מתנה מהעבודה... דיי שווים. אני חושבת להיעזר בהם לקניית מתנת יום הולדת לחבר שלי, יש לו יום הולדת עוד חודש וחצי ואני רוצה לפנק אותו, מגיע לו לחלוטין. הוא יקש ממני עכבר משוכלל של גיימרים למחשב, וכנראה שאני גם אפנק אותו בסדנת בישול של בשר ויין, שחלק ממנה ישולם ע"י השובר הזה. שווה, לא? חשוב לי לפנק אותו, כי אני מרגישה הרבה פעמים שאני לא מראה לו כמה אני אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לי. וקרה יותר מדי לאחרונה שאני מתלוננת בפניו, או בוכה, או מתפרצת, או עצבנית, או קנאית בצורה מוגזמת... כל מה ששלילי בתוכי יוצא עליו ולא יוצא לי להראות את החיובי בפניו. 

נרשמתי היום לשנקר!! פסיכי לגמרי! קיבלתי מייל בהם שנפתחה ההרשמה אצלם לשנת הלימודים הבאה ולפני כמה דקות סיימתי את ההרשמה. פתאום זה מרגיש כל כך אמיתי וקרוב, בחינות הקבלה, המבחנים הפסיכוטכניים, התיק עבודות, אין לי שום דבר גמור או מוכן ואני בפער רציני בשיעורי בית. בסוף השבוע הזה אני מתחילה לעבוד ברצינות!!!