בוקר טוב,
אני לא עומדת בעומס. בעבודה החדשה - עמוס יותר ממה שחשבתי. הם מצפים ממני ליותר ממה שחשבתי. לפני שהתחלתי לעבוד חשבתי שמדובר בעבודה שכוללת לכל היותר לתייק דברים, לקבוע פגישות, להכין קפה לאורחים, כאלה דברים. אבל אני עושה הרבה יותר, אני מוצאת את עצמי נשארת הרבה יור זמן במשרד ממה שקבעו לי מלכתחילה, ואני בסה"כ פחות משבוע בעבודה הזו, ג'יזס.
אבל אני ממש רוצה לתת לעבודה הזו צ'אנס, זה בסה"כ מקום עבודה טוב, כיוון שהם רק התחילו הם עוד גמישים, נוחים, ואולי כל מה שאני צריכה זה פשוט להתרגל לאורח חיים שהוא יותר פעלתני (בכל זאת, לפני כן הייתי קמה ב10, הולכת למכון כושר, עושה קצת שיעורי בית, נפגשת עם חברים, ורק 3 פעמים בשבוע הולכת למשמרת בגלידרייה, בקיצור לא הייתי עושה יותר מדי). נו, נראה. היום אני צריכה לנסוע דבר ראשון על הבוקר לעירייה כדי לסדר להם ענייני ארנונה. תענוג.
חוץ מזה יש לי הרבה שיעורי בית, התחלתי עוד קבוצה עם התמחות של תקשורת חזותית, במקביל לקבוצה בלימודים הרגילה שלי, והתחלתי גם שיעורים פרטיים, מה שאומר שיש עליי המון לחץ, ויש לי המון שיעורי בית שמצטברים לי ואני לא מספיקה להכין. אני כל כך רואה את עצמי נשארת ערה עד 2 בלילה בשבוע הקרוב כדי לסגור את הפערים.
אוי הברוך.
יאללה, אני הולכת להתארגן, יש לי יום ארוך לפניי. בבוקר אני בעבודה, אח"F נפגשת עם חברה, אח"כ שיעור פרטי, ואח"כ נפגשת עם עוד חברה, איכשהו אני צריכה לעשות קצת שיעורי בית בין לבין.
יהיה בסדר.
אני אצליח.
אני משתדלת להיות אופטימית. אמנם ממש קשה לי עכשיו אבל זה רק השבוע הראשון. אני רק צריכה להתרגל. אני מרגישה כמו בצבא - בצבא גם היה לי עומס מטורף של עבודה והרבה פעמים הייתי נשארת לבד במשרד עד מאוחר כדי לסיים את כל העבודה שלי. אז אני צריכה לחזור ל"שם" לתקופה הזו. חוץ מזה שזה שיעור טוב לחיים, כי בזמן הלימודים ואחריי הסדר היום הזה יהיה רק יותר ויותר עמוס. אז רצוי להתרגל כבר מעכשיו.
ביי.