לפני שאתחיל בעדכון כללי על החיים מאז הפוסט האחרון, אני רוצה להעלות נושא חשוב. 

פורים. 

היום נסעתי ברחוב הראשי של העיר שלי, יש שם כמה בתי ספר באיזור. כולם היו מחופשים. 

מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מחשופים וישבנים של underaged teenage girls. כאילו ברצינות, בנות, אתן בנות 13, אף אחד לא רוצה לראות לכן את התותה ואת ניצני השדיים. זה שזה פורים לא אומר שזה לגיטימי להסתובב חצי עירומות ברחוב. כנ"ל בנים. אם אני אראה עוד פטמה אחת של נער זעטוט בן 15 שהחליט להתחפש לתינוק/דרדס/כל תחפושת אחרת שנותנת לגיטימציה ללכת בלי חולצה ובלי מכנסיים ברחוב אני קונה אקדח ויורה במישהו. בחייאת, have some respect. אם לא לסובבים אותם לפחות לעצמכם. אני מעדיפה פי אלף תחפושות מושקעות מאשר תחפושות בסגנון של "שמתי גופיית סטרפלס חצאית טוטו קצרצרה ומחושים של דבורה". 

ובנימה זו - בד"כ אני אוהבת להשקיע בתחפושות, פורים זה ללא ספק החג האהוב עליי, אבל השנה לא היו לי כוחות לזה בגלל כל הלחץ שמופעל עליי כל הזמן, ורק ברגע האחרון קלטתי שפורים מגיע עוד שנייה ואין לי תחפושת. אז קניתי מסכה פושטית כזאת בחנות לחומרי יצירה שאני מציירת עליה. ואם אצא למסיבה הערב אני כנראה אלבש את הבגדים שאיתם חזרתי מהודו ואתחפש לתרמילאית בהודו. מקורי, לא? אני אוציא את כל השרוואלים והטיקות והתכשיטים ההודים והצעיפים וסנדלי השורש מהבוידעם ואחזור חצי שנה אחורה. 

ועכשיו לחיים שלי. 

סיימתי עם המבחן הראשון של שנקר!!! סוף פאקינג סוף! המבחן הזה מהווה את יריית הפתיחה לתקופה העמוסה ביותר בחיים שלי. יש לי עוד כמה מבחני קבלה לעבור, אז אני צריכה לסיים לעבוד על התיק עבודות, להתכונן לפסיכוטכני, וב2 העבודות שלי החליטו פתאום שהם רוצים להעמיס עליי עבודה נוספת! במשרד פתאום נזכרו להוסיף לי דברים לרשימת המטלות, ובגלידריה אחד העובדים התפטר דווקא עכשיו והם ירצו שאני אתן עוד משמרות. כאילו העובדה שחפרתי להם במשך חצי שנה שמרץ-אפריל 2013 יהיו החודשים שבהם ארצה להתרכז באופן הכי מרוכז בלימודים שלי נמחקה להם מהזיכרון. פאק מיי לייף. 

אז התשובות משנקר אמורות להגיע עוד שבוע וחצי. עד אז אני בפניקה מוחלטת. אני שונאת את העובדה שאני צריכה לחכות לתשובות!

ג'יין

ישנתי הלילה אולי שעתיים. 

נרדמתי, אני חושבת, בסביבות 04:00 או 04:30 בבוקר. והשעון המעורר הראשון צלצל בשעה 06:00. כן, היו כמה שעונים ששמתי הבוקר. כבר כמה ימים שאני לא מתעוררת בבוקר לעבודה ומגיעה באיחור. אז היום רציתי לוודא שאני אקום. 

כמה דברים שמעסיקים אותי בבוקר זה : 

1. בא לי כבר לסיים עם תקופת הבחינות הזאת!!!

2. אני נוסעת עם אחי לברלין לוויקנד בחודש הבא. גם לזה אני מחכה שופינג, מוזיאונים וקזינו אול דה וואי!!!!

3. אני עדיין חברה קנאית ודוחה לחבר שלי. אני שונאת את זה. אבל אני מנסה להתגבר על זה. אני נורא משתדלת לא לעשות סצינה מדברים קטנים, ולא לקחת שטויות ללב. נורא נורא משתדלת. 

4. עוד יומיים בחינות הקבלה לשנקר. משם והלאה אני בטירוף של מבחנים. אמאל'ה. 

5. אני עייפה. 

6. זה הולך להיות שבוע זין. פשוט שבוע זין. 

ג'יין. 

פעמיים בחודש! ועוד יום אחרי יום! כן כן, אני כותבת פה פוסט, שוב. 

תכלס יש לי קצת עבודה, אבל כל היום אני עובדת, ולא יהיה לי זמן אחר לעדכן את הבלוג, וממש מגרד לי לעדכן אותו היום. יש לי מחשבות. 

נראה לי שאני לא חברה טובה. נראה לי שאני קנאית ברמות מטורפות וכל פעם שמשהו לא הולך לי בדיוק כמו שאני רוצה אני מתעצבנת ומוציאה את זה על החבר. וזה, אני בטוחה, גורם לו להרגיש שהוא מאכזב אותי, או לא מספיק טוב, וזה, חבריי, הדבר הכי גרוע שאני יכולה לעשות לחבר שלי. כי הוא באמת חבר טוב ומדהים ואכפתי. ואני סתם קנאית ודביקה ומלאה במצבי רוח וילדותית. ואני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות האלה. ועם ההתנהגות הזאת שלי. אני רוצה להפסיק, אבל כל פעם שמשהו לא הולך לי בדיוק כמו שאני רוצה אני משתגעת, זה עולה ומתפרץ מתוכי, ואני נהיית כזאת פסיבית אגרסיבית ודוחה. למה אני עושה את זה? היום עלתה לי מחשבה, אולי אני צריכה קצת הפסקה ממנו. ואז אולי זה יעזור לי להפסיק להתעסק בקשר שלנו ולהתחפר כל הזמן במחשבות עליו, על מה טוב ומה טעון שיפור ומה לעשות ואיך לעשות וכו' וכו'. ואז אולי יהיה לי יותר קל להתנהג כמו בנאדם שפוי לידו. 

לא יודעת. 

לא יודעת מה לעשות. 

מחשבות מחשבות מחשבות. 

בא לי לישון. 

כמו שזה נראה, יוצא לי בממוצע פעם בחודש להרגיש צורך לכתוב וגם למצוא זמן בשביל זה.

כתבתי בפוסט הקודם שאם יהיה לי זמן במהלך העבודה לכתוב כאן - כך אני אעשה. וכך אני עושה עכשיו. כולם פה יושבים במשרדים שלהם, עסוקים בעבודה, ואני כאן, כותבת פוסט לבלוג שלי. אדיר. 

אני בפאניקה מטורפת לקראת בחינות הקבלה. המבחן הראשון הוא לשנקר, והוא מתקיים עוד שבוע ויום בדיוק. 

מצד אחד אני בטוחה ביכולות שלי, וזה אולי מתנשא להגיד זאת, אבל אני באמת בטוחה שאני טובה יותר ממרבית האנשים שיבואו להיבחן. ומצד שני, אני מפחדת לטעות, לפשל, לא להעז עם העבודות שלי, לשכוח, ולהיכשל. ומצד שלישי, מפחיד אותי גם להצליח, כי זה אומר שאני עובדת לשלב הבא של הבחינות, ויש לי בחינות לעוד בי"ס, ויהיה לי חודש עמוס, ואני אצטרך לסיים את התיק עבודות שלי פיקס, ולעשות עבודת בית, ולעבור ראיון, ואם הכל ילך חלק אני עוד עלולה למצוא את עצמי מתחילה ללמוד בשנה הבאה! אמאלה!!!

הנחמה היחידה שלי, כרגע, היא העובדה שהכל ייגמר מתישהו. וכשאגיע לאמצע חודש אפריל תהיה לי מנוחה ואני אוכל לעשות מה שאני רק ארצה עם הזמן שלי. חשבתי לעבוד אולי קצת יותר, לחסוך כסף, לנסוע לחו"ל, לעשות קורס בישול, קורס רקמה, פיתוח קול, ולנוח הרבה הרבה הרבה הרבה. המון. לישון המון.

אני עייפה מאוד עכשיו. יש לי מלא דברים לעשות היום, אני רוצה לעשות התקדמות כמה שיותר גדולה כבר עכשיו בתיק עבודות כדי לחסוך לי עצבים ברגע האחרון. אז אני סוחטת את עצמי. סוחטת ונסחטת. 

יש לי עוד איזה חצי שעה להעביר עד שאני אוכל לצאת מהמשרד. סופסוף. אני הולכת לשחק באבלס. ביי.