לא עדכנתי כבר שבוע (הרגיש לי כמו נצח, האמת), רציתי להתמקד בעבודה, בלימודים ובספורט והזנחתי את הכתיבה שלי. 

בעבודה הכל בסדר. משתפר. לאט לאט אני מתחברת לשאר העובדות ונכנסת לעבודה, עוד מעט אני מסיימת את החפיפה שזה בכלל אחלה.

בלימודים אני מתקשה קצת, כי נכנסתי אליהן בראש שאנן כשלמעשה הרבה זמן לא עשיתי שום עבודה אמנותית "טכנית" כמו רישום או שרטוט אז אני למעשה צריכה להשקיע בזה המון. אני עדיין מנסה להתרגל לזה. אתמול עשיתי ש.ב, והיום המשכתי, ואני מתכננת לעבוד עליהם גם ביום חמישי- כל היום. זה דורש המון השקעה והמון עבודה עצמית ומשמעת עצמית. 

בבית סביר. דחו לאמא שלי את הניתוח והיא מתכוננת אליו. הוא יתקיים בערך בעוד שבועיים. עדיין כמו תמיד אוירה עצובה - רגילה בבית. אחי התחיל ללכת לקבוצה חברתית חדשה והתחיל לעבוד במקום חדש והוא מסתגל לשם לא רע, מה ששיפר קצת את האוירה, אבל עדיין מבאס כרגיל. אני לא יודעת איך להסביר את זה. ברגע שאני עם בן משפחה או בבית מצב הרוח שלי מיד נופל. 

עם החבר לא משהו. אמרתי לו שאני רוצה עוד, אפילו עשיתי צעד לקראתו והזמנתי אותו להופעה של ציפורלה, הזמנתי כרטיסים דרך האינטרנט מה שיצא יחסית יקר בשבילי החודש אבל ממש רציתי שהוא יהנה ושזה יקדם את הקשר שלנו למקום יותר טוב וייתן סיפתח טוב. נהנינו מאוד. אבל הוא מצידו החליט לקחת צעד אחורה. היה לו פריק אאוט לפני איזה שבועיים, ואמרתי לו שלדעתי הוא צריך לקחת איזו חופשה קצרה עם עצמו. אז הוא החליט לקחת הפסקה קצרה מאיתנו. הוא אמר שהוא לא רוצה להבטיח יותר ממה שהוא יכול לקיים ושהוא רוצה קצת דיסטנס, ואמר שאם לפעמים הוא לא עונה או מסרב להצעות להפגש שאני לא אעלב. כתגובה ראשונית אמרתי לו שאני באמת חושבת שהוא צריך חופשה ושאני מקווה שזה ייעשה לו טוב. אבל אחרי כמה זמן חשבתי על זה שוב וזה עשה אותי עצובה מאוד. ואני עדיין עצובה. מאז ראיתי אותו, ישנתי אצלו, התנהגנו כאילו הכל כרגיל. וזה היה לי מוזר שהוא מתנהג כרגיל אחרי מה שאמר לי. אבל עכשיו הוא לא עונה לי להודעות ושוב אני עצובה. אני ממש פתאטית. הבחור הזה באמת לא מתייחס אליי כמו שמגיע לי. וההבנה הזו עצובה וכואבת, כי אני אוהבת אותו ומאוהבת בו לחלוטין. 

והחברות הקרובות בחו"ל. כולן. 2 בניו יורק, 2 בהודו. רק הפחות קרובות נשארו בארץ ואיתן אני לא יכולה ממש לדבר. בכלל לא דיברתי עם חברים כבר איזה שבועיים. מצד אחד אני רוצה ומצד שני אין לי כוח לסוציאליזציה עם חברים שאינם קרובים אליי. זה יותר מעייף מלתקשר עם מישהו שמכיר אותך מא' ועד ת'.  

חבל לי. בזמנים כאלה בעבר הייתי בד"כ שוקעת בעבודה, קורעת את התחת כדי שלא יהיה לי זמן לחשוב. אבל אני לא רוצה לעשות את זה. זה לא משחרר, זה לא עוזר, זה רק מוסיף לעומס. הייתי רוצה לקחת חופש בעצמי. מהכל. אולי אלך לקנות ספר בסוף השבוע, או אשקע בשיעורי בית, סתם כדי להעסיק את עצמי ולא להרגיש לגמרי לבד. 

הנושא החם היום הוא 5 דברים טובים שקרו לי היום. 

היום אמנם לא נגמר, אז אני אכתוב גם על דברים שעתידים להתרחש היום. 

-היום הייתה לי משמרת יחסית טובה בעבודה, הייתה אוירה יותר נעימה וגם עשיתי הרבה יותר מבד"כ. אני מתה כבר לסיים את החפיפה ואני אוהבת להרגיש שאני מתקדמת ולא תקועה במקום בעבודה שלי. 

-חשבתי שאיחרתי לעבודה ובסוף העובדת השניה, זו שחופפת אותי, וזו שיש לה בכלל מפתח לחנות כדי לפתוח בבוקר איחרה עוד יותר ממני, ככה שלמעשה התחקמתי מזה, לכאורה זה נראה כאילו הגעתי בזמן וחיכיתי לה.

-אני עכשיו מתארגנת לחדר כושר, עוד חמש דקות אני אצא (מחכה שהאייפון ייטען כדי שתהיה לי מוזיקה). זה טוב כי אני לא מוותרת לעצמי למרות שאני קצת עייפה, והייתי מעדיפה לנמנם עכשיו במקום ללכת לקרוע את עצמי. נמנמתי במיטה 10 דקות ואז החלטתי לוותר על השנ"צ לטובת החדר כושר. אני ממש משתדלת ללכת לשם כל יום. לצערי התוצאות מגיעות לאט יחסית (למשל שבוע שעבר שקלתי 53 ומשהו והשבוע כבר ראיתי על המשקל 52.9), אבל אני יודעת שזה יבוא עם הזמן. 

-יותר מאוחר אני הולכת לעשות שעווה ולהיפטר מכל השיער המיותר הזה!! ואין הרגשה יותר נעימה וההרגשה של אחרי שעווה, שהעור חלק, רך ונעים :]

-היום אני מתכננת לסיים את השיעורי בית שלי למכינה. נתנו לנו איזו תרגיל משעמם בשירטוט, שדחיתי ודחיתי, היום אני אסיים עם זה כבר ככה שלא יהיה לחוץ עד לשיעור הבא. 

יאללה זזתי לחדר כושר. 

ג'יין. 

החברות הכי קרובות אליי כרגע נמצאת הכי רחוק ממני, כל אחת ממוקמת בצד אחר של העולם ואילו אני פה. מרגישה בודדה. האחרונה נסעה אתמול. אני שמחה בשבילן, אבל, אני כבר רואה כמה רע יהיה לי בתקופה הזו. 

אני כל הזמן מתווכחת עם החבר, וגם אני שומרת בפנים הרבה דברים שמפריעים לי ואני לא יודעת איך לומר לו, או אם לומר לו בכלל. הוא פשוט משגע אותי הבחור הזה. והבעיה היו גדולה היא שאנחנו רבים על שטויות, אבל ממש רבים, מרימים את הכל, צורחים, הולכים מהויכוח, חוזרים לויכוח, ממש ריבים ענקיים על עניין קטן של פרינציפ. אבל הוא מתייחס אליי באופן שלא מוצא חן בעיני ואני לא רוצה לוותר לו על זה הפעם. שיבין. שישנה את זה. למה שאני אקבל את זה?

נזכרתי פתאום בסכסוך מאוד גדול שהיה לי עם חברה פעם. היום אנחנו כבר לא חברות. אבל נזכרתי שעשיתי משהו רע מאוד, שלא ידעתי את חומרתו, ואני חשבתי שאם היו עושים לי משהו כזה זה לא היה מפריע לי, אבל אני ידועה בזה שלא אכפת לי מכל מיני דברים שלאחרים אכפת מאוד. היו אומרים לי "זה מעיין חוק לא כתוב" - אז למה לעזאזל אף אחד לא כתב אותו איפשהו? ושאני חברה רעה, כולם התנכלו לי או התנכרו לי ולקח לי זמן להפנים שמה שעשיתי היה באמת מעליב ולא במקום בכלל. בכל מקרה הרגשתי נורא אשמה ואני עדיין סוחבת את האשמה הזו איתי. כל פעם שאני רואה את הפרצוף שלה אני נתקפת הרגשה רעה ומורידה פרופיל כי אני רק יכולה לתאר לעצמי איזו תקופה נוראית היא עברה. זה קרה לפניי בערך 6 שנים. 

בבית המצב לא טוב. ההורים כל הזמן רבים. אמא שלי חולה מאוד ובדכאון מאוד ואני לא יודעת מה לעשות. הצעתי לה ללכת לספא, היא אמרה שהיא לא חושבת שהיא אוהבת עיסויים ושאני אלך כבר עם מישהו אחר. אני ממש רוצה שנעשה משהו ביחד, אני והיא. התחלתי קצת יותר לעזור בבית. לפעמים אני עושה כלים ביוזמתי. ותולה כביסה ומורידה אותה, ומקפלת ומחלקת בין החדרים. אלו דברים שלא יוצא לי לעשות כמעט אף פעם, רק אם היא מבקשת לעיתים נדירות, או שהיא בחו"ל ואף אחד אחר לא עושה את זה. היא באמת תמיד מתעקשת לעשות הכל לבד ולסבול. אני רוצה לעזור לה ולא יודעת איך. 

אוקיי, ההתלהבות שלי מקלפי הטארוט קצת פחתה. אמנם אני עדיין פותחת את קלפים ומתבוננת בהם, או פותחת את הספר שקניתי בנושא וקוראת קצת, אבל לא ברמה של ללמוד הכל כאן ועכשיו כמו כשרק העניין הזה התחיל. 

בעיקר מעסיקים אותי שני דברים- אלו ששאלתי את הקוראת בקלפים. לגבי החבר ולגבי המשפחה. אני חושבת המון על מה לעשות עם שני התחומים האלה. לגבי החבר, אם הוא באמת מתאים לי, אם מה שיש לי עכשיו זה מרצה אותי, אם הוא באמת יעשה איזשהו צעד ויראה איזושהי נכונות לשפר את המצב ביננו, לא ברור.. ולגבי המשפחה, בעיקר לגבי אימי ואחי, אני יודעת שאני צריכה להשקיע יותר במשפחה שלי, בקשרים עם אמא ועם אחי, אבל קשה לי לעשות את את הצעד הראשון הזה. אולי אצא עם אחי למסעדה. אולי אלך עם אימי לשוק. או אלך איתה ליום כיף באיזה ספא. נזכרתי פתאום שהודו עשיתי מסאג', פעם ראשונה בחיי. זה היה פול בודי מסאג', הייתי צריכה להתפשט שם כי זה מסאג' שמשלב שמנים, והייתי נורא לחוצה ונבוכה בהתחלה, אבל זו הייתה אחת החויות היותר מהנות שאי פעם חויתי. המסאג' ארך שעה וחצי נהדרות שבמהלכן שכחתי לחלוטין מכל הבעיות ומכל הצרות שקיימות בעולם והתמקדתי לחלוטין בשלווה וברוגע. אחרי המסאג' הזה הייתי כל כך רגועה ונינוחה כמו שמעולם לא הייתי ואולי אני גם לא אצליח לשחזר לעולם את ההרגשה המדהימה הזו. אולי זה בדיוק מה שאמא צריכה. 

וגם מעסיק אותי המשקל שלי. עליתי עוד חצי קילו ואני מרגישה ממש שמנה. בד"כ אני שוקלת פחות, והמשקל שלי לא זז ולא נע לא משנה מה. מקסימום חצי קילו למעלה או למטה. והוא מתאזן וחוזר לקדמותו במהירות. ועכשיו אני פשוט לא מצליחה לרדת במשקל. אני הולכת למכון כושר כל יום, ומפסידה מקסימום יום אחד, אני מסתדלת לשתות הרבה מים ולאכול דברים בריאים או כמו ירקות, פירות, יוגורטים ותה ירוק. כנראה שאני פשוט צריכה ללמוד שוב איך לשלוט על הפה שלי ואיך לסרב לאוכל, אולי הכמויות שאני אוכלת הן גדולות מדי... לא יודעת. 

קלף הקוסם

לא בטוחה אם זה קלף חיובי או שלילי. נראה אדם (אולי נביא?) לבוש בבגד לבד וגלימה אדומה, אוחז במעין מגילה בידו הימינית ומניף או מעלה. מעל ראשו מרחף שמל האינסוף. לצידו שולחן ועליו גביע, מגן עם ציור של פנטגרם, חרב, מוט. בחלק העליון והתחתון של הקלף ציורי פרחים. 

לא הייתי בטוחה מה הקלף מסמל, אז פתחתי את המשמעות שלו באינטרנט. לפי האינטרנט : 

מצד השני, לפי הספרון שמגיע עם הקלפים, המשמעות היא: 

כישורים, גישה, דיפלומטיה, מחלון, כאב, אבדן, אסון, בטחון עצמי, רצון. ומנגד: פיזיקן, מג, מחלה נפשית, בושה, חוסר שקט. 

האינטואיציה שלי אומרת:

קלף שלילי, משהו אינסופי, חיבור לאדמה, קשור במשהו שורשי, אולי טמוע בי, אבל אולי בר שינוי, צמיחה, עלייה למעלה, להניח את הכלים בצד ולצמוח...

לפי הספר "קורס טארוט שלם" זהו קלף שמשדר הצלחה שהיא תוצאה של העצמה אישית.