חברות שלי לא מבינות למה אני מעשנת, שותה ומשתמשת בסמים אבל מתנגדת לכך שהן יעשו את זה. הן לא מבינות שזה כי אני יודעת שכל זה רע, כי אני יודעת כמה אני דופקת לעצמי את החיים.. פשוט שמעצמי לא אכפת לי, מהן כן. להן עוד יש סיכוי, הן יגיעו למטרות שלהן בחיים.. המטרה היחידה שלי היא להיות מאושרת, לא משנה באיזה מצב. כרגע המטרה שלי מתגשמת לאט לאט, אבל אני חושבת שבשלב מסויים אני ירצה יותר ובחיים לא יהיה לי יותר מזה, כי אני לא מאמינה בלדאוג לעתיד, אלא רק לרגע בו אתה נמצא. לפי זה אין לי עבר ואין לי עתיד, יש לי רק אותי עכשיו. אבל הן רוצות יותר ומגיע להן יותר, אסור להן להכיר את העולם שלי, אסור להן לרדת נמוך כמו המקום שבו אני נמצאת. אם הן יגיעו למצב שלי אני לא אסלח לעצמי, והמצפון שלי במילא מלוכלך נורא..
אבא שלי חזר מהמעצר וההרחקה מהבית, בקושי ראיתי אותו היום וכבר אני רוצה לעזוב שוב.. הוא בלתי נסבל. הוא בנאדם נורא ולא מגיע לו משפחה בכלל. איך בכלל בן אדם כמוהו מוצא מישהו לקרוא לו 'חבר'? אני מרחמת עליו, הוא אף פעם לא יהיה מאושר כמו שרצה, לנצח ישאר בודד ומריר, אני מאחלת לו למצוא קצת אושר, מקום כלשהו בעולם שיעשה לו קצת טוב על הלב, וככה אולי יפסיק לפגוע באחרים.
כשאתם יודעים שלא משנה מה תעשו, המצפון שלכם עדיין יהיה מלוכלך... מה עושים? איך יודעים באיזו דרך לפנות?
כל כך הרבה דברים אני מבינה בזמן האחרון.. על החיים, על המשמעות, על אמא אדמה, על הטעויות, על העתיד, על נכון ולא נכון. אני מבינה ואני מקבלת את ההבנה החדשה שלי בברכה, אני מרגישה שזכיתי בתחושות הנפלאות מכל, אני מרגישה שאמא אדמה נותנת לי משהו שאני צריכה להשתמש בו ולהפיק ממנו את המיטב. ואני מנסה להסביר לאנשים את הדברים האלה ואני פשוט לא מצליחה. אני לא יודעת איך לבטא את זה וכשאני מצליחה לבטא בצורה כלשהי אז גם אז אנשים לא מצליחים להבין. זה משהו שרק אדם שחווה את הדבר המדהים הזה שנקרא התגלות יכול להבין...
אבל מה אני מדברת, אני מסטולה מהתחת ואין לי מושג מה עובר לי בראש
כשהכל מתחיל להקיף אותך, ואתה יודע שאין לך לאן לברוח, מה תעשה? מה תיהיה משאלתך האחרונה? אני רק רציתי לשמוח. אין לי חלום גדול על דירה מפוארת או על פירסום עולמי, כל מה שאני רוצה להיות זה מאושרת. וכשהדבר היחידי שעוזר לי להגיע לזה הוא לא חוקי, ויותר מכך, הוא פוגע באנשים שחשובים לי, אפילו הדבר הטהור הזה הופך לחטא. אז חטאתי, סילחו לי, חטאתי חטא ונהנתי ממנו כמו שלא נהנתי מעולם, ואני אף אמשיך לחטוא כך עד יום מותי. חומר טוב נותן לי ראש טוב, וכך בגיל 16 אני כבר הומלסית ונרקומנית מבית טוב. ובכן, הבית לא באמת טוב, ואני מודה שכשאבי נכנס לכלא חזרתי הביתה לתקופה קצרה, אך ילדת רחוב אני ועתיד אין לי כי העבר רודף אותי. אך מה מונע ממני את האושר? רק אני, עצמי ואנוכי. גם כחולי המדים, אך הם אינם חשובים, מה שחשוב הוא שבעוד שעה קלה שוב אהיה בארץ הפלאות, בה ההרים כחולים ובשמיים פרפרים, היכן שהנשר מדליק אש והאורות יפים יפים...
מיאו.
מה לעזאזל כתבתי עכשיו? אני אפילו לא מסטולה עכשיו..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
