איזה הזדמנות לכתוב על המדינה היא יותר טובה מאשר רגע אחרי מסע ישראלי מבראשית, ורגע לפני יום הזיכרון ויום העצמאות?
ביום שלישי ב4 בבוקר יצאתי למסע מבראשית עם השכבה שלי.
אני לא אתעסק בכמה השכבה שלי מדהימה וכמה למדתי לאהוב את האנשים בה,
אני אתעסק במדינה.
קיבלנו הזדמנות מדהימה לחקור את המדינה בין שני ימי זיכרון.
נסענו בדיוק אחרי יום השואה, וחזרנו אתמול - בדיוק לפני יום הזיכרון.
כבר ביום הראשון הבנו שזה לא טיול רגיל ושיש הרבה דגש על המדינה שלנו, על הארץ שבה אנחנו חיים, על האדמה שעליה אנחנו הולכים.
ביום חמישי הדגש היה על אני והארץ,
הנופים המדהימים שנשקפו מההרים בעמק האלה היו עוצרי נשימה והיו שווים את כל הטיפוס.
הארץ שלנו מדהימה, הנופים בה יותר יפים מבחו"ל, ואנחנו לא מעריכים אותה מספיק.
ביום שישי בבוקר עלינו להר הרצל.
אחרי הביקור בקברים של גדולי האומה,
הגענו לחלקה הצבאית.
הסתובבנו ובשלב מסויים המדריך שלנו נעמד ליד אחד הקברים.
משהו בפנים הכין אותי למה שעומד לבוא, אבל זה עדיין פגע חזק.
הוא התחיל לספר עליו, כל המידע שהיה כתוב על הקבר.
השם שלו, ההורים שלו, כינוי החיבה שלו, התאריך שבו הוא מת,
ואז הוא סיפר שביום ההולדת של אותו חייל שקבור שם,
הוא קיבל קבוצת חיילים עליה הוא היה צריך לפקד.
ובאותה קבוצה, היה המדריך שלי.
באותו רגע, דמעות הציפו לי את העיניים.
טל "טלקר" עומרי היה המפקד של המדריך שלי בצבא.
הוא אמר לנו "אף פעם לא שוכחים את המפקד הראשון שלכם"
וסיפר לנו סיפורים מהזמן שבו היה תחת פיקודו.
באותו רגע, הכל הפך להיות אישי.
"כשאני מסתכל עליכם" הוא אמר לנו ואף אחד לא הוציא מילה "אני רואה את הקבוצה שלי, את החיילים שהיו איתי."
אחר כך הוא הלך ואמר לנו להמשיך להסתובב.
אבל אף אחד לא הסתובב.
אף אחד לא זז.
כולנו נשארנו שם, קרובים לקבר, עיכלנו את הסיפור.
היו כאלה שבכו, רובנו.
ואחר כך, היה קשה להמשיך.
במשך רבע שעה עוד ישבנו בשקט, ואף אחד לא אמר כלום.
כי כולנו הבנו שברגע ההוא, היום הזה, יום הזיכרון, יהפוך להיות משהו אחר.
כי היום אנחנו נזכור את טלקר, ואנחנו נזכור את הסיפור של המדריך.
ומחר,
מחר כבר יהיה יום העצמאות.
ואנחנו נזכור כמה אנחנו אוהבים את המדינה שלנו.
כמה התחברנו אליה במסע.
אני נבין כמה השתנינו מאז יום שלישי.
אני אוהבת את המדינה שלי, עכשיו יותר מאי פעם.
אני גאה להיות ישראלית, אני גאה לגור כאן ואני אהיה גאה לגדל פה את הילדים שלי.
יום הזיכרון בא לסמל לנו את הסיבה שאנחנו כאן היום, ויום העצמאות בא לסמל למה אנחנו צריכים להישאר.
-גל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Call Me G.