יום ראשון, 9/8/15:
ביום ראשון, בשעה שמונה וחצי בבוקר התעוררתי. באי-ידיעה מוחלטת שבשעה 12:30, אני עומדת לשבת בטיסה לברלין. כן, לברלין. המקום שהכי רציתי להיות בו הקיץ.
הייתי בטוחה שאני מלווה את אחותי הגדולה לשדה התעופה ונוסעת עם אמא ועם האוטו לתל אביב. למתחם שרונה. אבל לא!!
אני טסה לברלין, טסה לברלין!!
באותו היום, בשעה חמש וחצי (שעון ישראל) כבר היינו במלון. מותשות מהטיסה, אבל זה לא גרם לנו לא לצאת בערב ולהכיר את המקום. יצאנו והיה ממש נחמד!! וקנינו גלידה במקדונלדס, כמיטב המסורת.
יום שני, 10/8/15:
יום שני. התעוררתי בשמונה בבוקר והייתי מוכנה לצאת לחקור את העיר. בשעה תשע אחותי ואני כבר היינו האלכסנדרפלאץ, בדרך למגדל הטלוויזיה. לפני העלייה למגדל אכלתי בסטארבקס, שזה בית קפה שלישראלים בכלל, ולשומרי כשרות בפרט, יש אישור לאכול שם. אז היה לי ממש נחמד.
אחרי מגדל הטלוויזיה נסענו לרייכסטאג ולבנדרבורג, ועשינו את כל שדרת האתרים החשובים שם ברגל. לקינוח, הלכנו לפרימארק. אחותי ואני קנינו שם מלא בגדים ושטויות. קניתי את התיק שכל כך חלמתי עליו לשירות!
בלילה שוב יצאנו לכיכר שם, ושתיתי מילקשייק וניל מבורגר-קינג.
יום שלישי, 11/8/15:
באזור תשע וחצי אחותי ואני היינו כבר בדרך לאי המוזיאונים, וכשהגענו לשם, גילינו שהיינו שם אתמול. קניתי כרטיס ב-18€ והייתי בשלושה מוזיאונים ממש מגניבים! אחותי צילמה את כל האלים היוונים וחלק מהאלים הרומיים והמצריים.
לאחר מכן, עשיתי שיט בנהר והגענו לאזורים ממש יפים. התלהבתי מהמדריך, כי הוא היה בעברית!
יום רביעי, 12/8/15:
ביום רביעי, קמנו ויצאנו. תנחשו לאן?! למוזיאון היהודי! וואו, היה שם סיור מדהים! המדריך היה (איך לא?) בעברית, והמוכר שם היה מצחיק, הוא אמר שהוא צריך תעודת זהות או כרטיס אשראי, והוא אמר בעברית ״שתיים״ שעשע אותי מאוד.
הסיור במוזיאון היה מדהים, הוא ערך שעתיים ואשכרה הקשבתי להכל. למדתי המון והיה פשוט מרגש מרגש מרגש!
יום חמישי,פראג לי, 13/8/15:
חמש בבוקר, ברלין. התארגנו ויצאנו לכיוון הרכבת עם המזוודות. למה? כי נסענו ברכבת לפראג. מפליא אותי שאירופה כל כך קרובה אחת לשנייה, ורק ישראל מוקפת באויבים וזה פרוצדורה לנסוע לחו״ל. פרוצדורה ממש קשה.
הגענו, אחרי ארבע שעות מתישות של נסיעה לפראג. וואו! כמה שהיא יפה.
זה היה יום ממש מעצבן כי איבדנו את הדרך, והיינו מותשות. אבל איכשהו, עברנו אותו, ואפילו אכלנו במסעדה כשרה!
ימי שישי + שבת, פראג לי, 14-15/8/15:
בשישי נסענו למוזיאון היהודי, עשינו שיט בנהר ועשינו טיול אופניים.
בערב שישי ובשבת- ראו פוסט קודם.
יום ראשון, חוזרים לברלין, 16/8/15:
נכון לעכשיו (16/8, 7:13, שעון ברלין) אני ברכבת. בדרך חזרה לברלין. אבל אני מרגישה שאני ממש לא רוצה לעזוב את פראג! אני גמורה מעייפות ובבוקר ירד גשם. אני חולה על גשם באמצע אוגוסט, זה ממלא את כל המצברים שלי מחדש. צילמתי תמונות די טובות במצלמה, שאני פשוט אעשה להם עיצוב באינסטגרם וזה ידגיש את הגשם. אין, אני חולה על גשם!
עוד יומיים, בשעה זו, בעזרת ה׳, נהיה כבר 13 דקות במטוס בדרך חזרה לישראל. אני מנסה לא לחשוב על זה, כי זה מעציב אותי לדעת שהחופשה שלי עוד שנייה נגמרת, למרות שאני מעדיפה להיות בבית, בישראל.
התפללתי היום ברכבת. ויתרתי על תפילת שמונה-עשרה, מפאת אי ידיעה איפה נמצאת ישראל. לא ויתרתי על תפילת ראש חודש. אני מקווה מאוד שאני לא מתבלבלת ואכן היום א׳ אלול. מקסימום, הקדמתי את הזמן טיפה..
היום אנחנו עושות יום ב״easy" ונוסעות לגן החיות. למרות שלא נשאר לנו שום אירו כמעט, כי היינו צריכות לשלום למלון בפראג. אני מקווה שאני אוכל להוציא כסף, כי גם ככה אחותי הוציאה המון.
יהיה כיף בע״ה! לא מאמינה שעוד יומיים חוזרים הביתה!!
יום שני, 17/8/15 + שלישי, 19/8/15: יום אחרון + טיסה + בית:
עשינו טיול עם בן הדוד של אבא שלי. איזה בחור מתוק!
היה ממש כיף. אכלתי בוריטוס (צמחוני!) וקניתי לי קינדר לטיסה.
אבל.. כרטיס האשראי שלי נבלע באחד מהכספומטים שם!!
ניסיתי לדבר עם הבנק, וחיכיתי כמו מפגרת חצי שעה על הקו.
אז שלחתי להם הודעה שיבטלו את הכרטיס בדחיפות.
מקווה שהם יראו את זה עד מחר. לפחות אין לי מה לדאוג, כי הוא יישאר תקוע שם.
בתקווה שעד שמישהו ימצא אותו, הוא כבר לא יהיה בשימוש.
ולעניין אחר לגמרי:
עוד שבועיים אני מתחילה שירות!! *כפייםכפיים*
אני מתרגשת מאוד! אישרתי הגעה ליום אוריינטציה, ואני מקווה שיהיה בסדר.
פייר, התגעגעתי לישראל. ממש.
זה קומץ תמונות קטן שצילמתי בברלין, אבל הן אהובות עליי מאוד.
תהנו
תקראו לזה איך שבא לכם.
Israel.
Little Woman\Louisa May Alcott
עריכה:
לזהם פוסטים זה לא הקטע שלי. אבל עם דברים שקורים בצפיפות כל כך, אני לא אכתוב פוסט מזוהם חדש.
עמכם הסליחה.
עוד שבוע וחמישה ימים!! אבל..
משום מה הבטן שלי מתהפכת מרוב לחץ.
~
מישהו יכול להעיר אותי כשספטמבר יחלוף?
זה מזכיר לי שאתמול נסעתי עם אמא (היא נהגה, לצערי הרב..) לערוך קניות בסופר.
בהלוך, היא העלתה בפניי את הציפייה שלה שאתחיל לחמוד באוקטובר 2017, ישר אחרי סיום השירות הלאומי. כשניסיתי להביע את התנגדותי, היא העלתה את הטענה ש״אסור לך לשכוח שאת גדולה בשנתון, כי את ילידת דצמבר. משצע, שאת השירות הלאומי שלך אץ תסיימי בגיל 20.6״
הלוו, זה גם צעיר!
בחזור (או שזה גם היה בהלוך?), סיפרתי לה שסיפרתי לבן דוד קרוב שאף פעם לא היה לי חבר. ובהמשך לשיחה על הלימודים, היא אמרה:״ את בטוח תתחתני מוקדם.״
רק אחרי זה גיליתי לה שסיפרתי לו את זה. והיא ענתה לי בתגובה הכי לא הגיונית בעולם. ״נו?את לא חושבת שהגיע הזמן? את כבר גדולה..״
לא אמא, אני לא חושבת שאני בנויה לקשר זוגי. זה שאחיינית שלך התחתנה בגילי, לא אומר שכל אחד בנוי לקשר ולעצמאות. אני מרגישה קטנה. אבל מי יודע.. אולי זה ישנתה.
אני כן מקנאה בחברות שלי, שנמצאות בקשר זוגי, ואני כן רוצה אחד, אבל אני לא מכירה בנים, וביננו, מרוב התלהבות שלי הם בטוח יקחו צעד אחורה.
בכל מקרה, תתני לי להתחיל את השירות ונדבר על זה בעוד שנתיים, בסדר?-,-
שבוע וחמישה ימים. הזמן רץ מהר מידי..
ואני עייפה.
תקראו לזה איך שבא לכם.
עריכה:(23/8, 19:40)
אמא אמרה שהשתפרתי בנהיגה! *כפייםכפיים*
אבל כרגיל, רעדו לה היידים בסיום הנהיגה. בזה הסתכמו שעתיים של ליווי עם אמא שלי.
לפחות סיימתי את כל חמישים השעות
15 יום לסיום המלווה בוקר, ותשעה ימים לשירות!
בחיים לא התרגשתי ככה