הימים האחרונים היו פשוט הזויים אוקיי. 

אז מצאתי עבודה, מלצרית באולם אירועים. כנגד כל הסיכויים. כל מי ששמע את זה באמת שלא האמין לי, כל החיים קראו לי עקומה. אני לא התכחשתי. אז על המשמרת הראשונה ביום ראשון הגעתי ב5, בשעה 5 וחצי בדיוק התרסקתי במרכז האולם לעיני כל הצוות שלא הכיר אותי בכלל עד אותו הרגע. היה מביך אבל צחקתי עלזה, לא ממש צחקתי כשלידרלי לא ישנתי כל הלילה ולא הצלחתי לזוז כל היום למחרת,למזלי לא עבדתי. אצמול הייתה החפיפה השניה,בפעם הראשונה לא התקרבתי לאוכל על אף שהוא נראה טעים אבל כשאתה רואה איך הכל מתנהל מתוך המטבח זה קצת מרתיע. אבל אתמול הייתי רעבה אחושרמוטה ואכלתי איזה משהו מטוגן לא מוגדר בעליל,שנית חזרתי הביתה בלילה מותשת והפלא ופלא שוב לא נרדמתי, הייתי עסוקה בלהקיא את חיי עד רגע זה ממש. תודה לבורא של הקלבטן בלעדיו הייתי נפטרת. תודה. אז מסקנות מהשבוע הראשון בעבודה- דתיים לא נותנים טיפים. ילדות בנות 20 מפוצצות בכסף לא נותנות טיפים. אפשר לומר, שהרוב לא נותן טיפים. מי כן? נהגי מוניות,אנשים זקנים, כאלה שיודעים מה זה המהות של כסף ומהות העבודה הקשה. אני בעצמי לא ידעתי עד יום ראשון, תמיד עבדתי בעבודות כמו נציגת טלפון או מוכרת בסטימצקי, אבל העבודה הזאת? נאטינג לייק איי הד ביפור. זאת שחיטה. ואני לא מתלוננת כי אין לי ברירה,חולה ופצועה אני אתייצב מחר בעבודה לעוד משמרת של12 שעות מייגעות שבהם אשרת אנשים למחייתי. (דרמה קווין אחושרמוטה)

לחדשות מאירות יותר, נרשמתי לחדר כושר החדש שנפתח ב15.1.14 ונרשמתי גם לחוגים במתנס שמתחילים ב1.1 נרשמתי ליוגה,פילאטיס,קיקבוקסינג ופאקינג זומבה. זומבה זה הדבר הכי מביך בתולדות האנושות במיוחד שרמת הקורדינאציה שלי תביך תינוק בן יומו, אבל זה שריפת קלוריות אכזרית וגם דיי משחרר לרקוד ככה. אז כמו שאני מציינת בכל פוסט שלי לאחרונה, יש לי ציפיות גבוהות מ2014. אבל משום מה אני כבר לא מתרגשת. מכלום. שהוצאתי את המנוי והחוגים כאילו ציפיתי שאני יהיה בהיי מטורף אבל כלום נדה. למיטב זכרוני תמיד ממש רגע לפני השנה החדשה פתאום אני מאבדת ריגוש. ואני נכנסת לבאסה. כמו ביום הולדת כזה. אבל ללא ספק אני מצפה ללוז עמוס עמוס עמוס שיכלול בתוכו שילוב בין העבודה הכי מייגעת בעולם וכניסה מחודשת לכושר שתיקח המון זמן מאחר ולא התאמנתי ברצינות מאז אוגוסט ועברו פאקינג ארבעה חודשים. מוצלח מצידי. 

הבלוג הזה פעם היה מפוקס ועוסק רק בתהליך הירידה שלי במשקל, אבל מאחר וזה הפסיק לקרות....... לא יודעת אני מרגישה שהתרגלתי לחיות בשגרת האנשים הרגילים כמו שהייתי כל חיי. בהתחלה התלהבתי וטחנתי את החיים ולכן עליתי במשקל אבל עכשיו אני לא עולה אני פשוט אוכלת רגיל כמו כולם ולא מתאמנת כמו כולם. פשוט ככה. ואני מרגישה שחלק בי כבה. כי נהנתי להיות שונה ומושא גאווה ומוטיבציה.כאילו שמצאתי משהו שמיוחד לי ומייחד אותי והרגשתי סופסוף שונה במובן הטוב. אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה עמדתי מול המראה בתחתונים וחזייה סתם ככה ונהנתי לראות את עצמי ואת השינויים שחלים בי. אני מאחלת לעצמי לשנת 2014 עם הלוז החדש שלי , שאני אחזור להרגיש מיוחדת וכמובן יחזור לאדם האופטימי יותר שהייתי.