חכמי ישראל היו בעלי תובנה והבנה עמוקה ורחבה בפסיכולוגיה, בדינמיקה ובפתולוגיה של האדם ובדרכים לשינוי התנהגותו. מאמר זה מציג את תובנותיהם והתערבויותיהם במושגים פסיכולוגיים מודרניים וכן את יחסם לשימוש במניפולציה כאמצעי לשינוי התנהגות.
מאמרים רבים נכתבו על החכמה והתובנה הפסיכולוגית של חכמי ישראל ורבניה. מחברים שונים התמקדו בדמיון בין כתבי התאורטיקן המועדף עליהם לבין ההשקפה התורנית המתאימה לכתביו – כגון במאמריהם של ספירו, חסיד תורתו של פרויד, ושל בולקה, חסיד שיטתו של פרנקל.
וכן מאיבאום, במאמרו "כתבי הרמב"ם בפסיכיאטריה", מפרש את הדעות הניאו-אפלטוניות של הרמב"ם על הנפש והתועלת של "שביל הזהב" כדרך חיים, במושגים התנהגותיים.