היא הסתובבה עם חברות רק קצתה להשתחרר, להנות, זהו כבר התחיל החופש.
הן פגשו חברים בתחנת אוטובוס והחליטו להצטרף אליהם,מה כבר יכול להיות רע, בית ריק, חברים, שתיה. היא חייכה ועלתה איתם על האוטובוס.
באמת היה לה כיף בהתחלה, קצת לשתות קצת להשתחרר..
השעה כבר הייתה מאוחרת היה ברור לכולם שהם לא יחזרו הביתה- "מקסימום נלך לבית שלי ברגל, זה 10 דקות מכאן" היא אמרה את זה כדי להרגיע את כולם ואת עצמה.
בקבוק נגמר..עוד אחד בדרך..
-
-
-
והיא קמה בבוקר, כואב לה, היא רואה סימנים כחולים על הירך, שריטה ביד ולא מבינה מה קרה.
מישהו אומר: "את בסדר, חשבנו שאת כמעט מתה, את בסדר??"
היא חשבה שכן. הרי היה לה כיף, לא?
אז זהו שבהתחלה כאן, אח"כ היא שחכה הכל. היא שחכה את הסמים שנתנו לה בלי שום כוונה רעה, היא שחכה את השוטים הנוספים שהביאו לה.
וכמובן היא שחכה אותו שלא התכוון לנצל אבל השאיר חור שחור גדל בלב ומכה כחולה גדולה על הירך.
היא לא זוכרת אם היא רצתה את זה או לא אבל מתברר שהם היו ביחד, כמה, החברות לא יודעות הן יצאו לסיבוב, היא רצתה להישאר שהן חזרו כבר היית איתו
ואח"כ היא נכנסה איתו לחדר, נעלו את הדלת. ומאז כלום, שום דבר, חור שחור אחד גדול.
אז זהו, ככה זה מרגיש, לא לדעת מה היה, חור שחור בזיכרון וגם חור שחור בלב.
ויותר מהכל, ההרגשה של הלכלוך שלא יורדת ממך לא משנה כמה פעמים את מתקלחת
וזה כל הסיפור. איך ברגע אחד הלילה הלבן שלה עם חברות לחגוג את החופש, הפך ללילה שחור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
